הוציא את האות הראשונה בשם משפחתה והאות השלישית בשם משפחתו, עד כה לא היה דבר משותף בין ח״כ חנין זועבי לברוך מרזל. עכשיו יש ביניהם שותפות גורל. ועדת הבחירות המרכזית פסלה את מועמדותם לכהונה בכנסת הבאה, ובית המשפט יתבקש לאשר או לדחות את החלטות הוועדה.
את העתירה נגד זועבי הגישו ישראל ביתנו ומפלגות ימין נוספות, ואת העתירה נגד מרזל הגיש המטה למאבק בגזענות. המחנה הציוני הודיעה כי תתמוך בסילוקם של השניים מהכנסת.
כשהאבות המייסדים חוקקו את חוק יסוד: הכנסת, הם לא העלו על דעתם אפשרות שיקום צורך לפסול רשימה מתמודדת או מועמדים ספציפיים לכהונה בכנסת.
הדמוקרטיה נראתה אז חזות הכל, והביטוי ״דמוקרטיה מתגוננת״ טרם בא לעולם. לכן, בחוק זה לא נכללו הוראות מפורשות בעניין.
המפלגה הראשונה שנפסלה מלהתמודד לכנסת על ידי ועדת הבחירות המרכזית, פסילה שאושרה בבג״ץ, הייתה ״אל־ארד״, רשימה ערבית קיצונית שהתקשתה להכיר בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בג״ץ אישר את הפסילה לא מכוח הוראת חוק אלא מכוח הדין הטבעי. מאוחר יותר תיקנה הכנסת את החוק וקבעה כללים ברורים לגבי פסילת רשימות, ובתיקון נוסף שנעשה מאוחר יותר, התייחסה לפסילת מועמדים ספציפיים, ואין זה כהרי זה.
ועדת הבחירות המרכזית, המסננת הראשונה בדרך לפסילה, היא גוף פוליטי לכל דבר ועניין. יושבים בה נציגי רשימות המתמודדות לכנסת, ובראשה שופט בית המשפט העליון. מובן מאליו שהחלטותיה צפויות לבוא בעיקרן מהזירה הפוליטית.
לכן קבע המחוקק שעל פסילת סיעה בוועדה מערערים לבג״ץ והחלטתו סופית. כשמדובר בפסילת מועמדים ספציפיים, הגוף המוסמך לאשר פסילה כזו הוא רק בית המשפט העליון, והוא צריך לדון בכך בהליך של טייס אוטומטי ומובנה ואין צורך לערער. הדיון וההחלטה של בית המשפט העליון הוא חלק בלתי נפרד מהליך הפסילה.
לכן קבע המחוקק שעל פסילת סיעה בוועדה מערערים לבג״ץ והחלטתו סופית. כשמדובר בפסילת מועמדים ספציפיים, הגוף המוסמך לאשר פסילה כזו הוא רק בית המשפט העליון, והוא צריך לדון בכך בהליך של טייס אוטומטי ומובנה ואין צורך לערער. הדיון וההחלטה של בית המשפט העליון הוא חלק בלתי נפרד מהליך הפסילה.
• • •
פסילת רשימה מתמודדת או מועמד ספציפי יכולה להתממש על פי שלוש עילות: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמו קרטית, הסתה לגזענות והעילה השלישית, שהוספה רק בשנת 2002, מאפשרת פסילה של מועמד ספציפי על בסיס תמיכתו במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד המדינה.
בעבר סירב בית המשפט העליון, בראשות השופט אהרון ברק, לפסול את רשימתו של הרב כהנא בעילה של גזענות, משום שלא היו הוראות ברורות בחוק (ברק לא אהב את הגזענות של כהנא, אך לדעתו בלי הוראת חוק מפורשת, לא ניתן לפגוע בזכויות בסיסיות של דמוקרטיה כמו הזכות לבחור ולהיבחר). רק לאחר שהחוק תוקן במערכת הבחירות הבאה, אישר בית המשפט העליון את פסילתה של רשימת כהנא.
באשר למועמדים ספציפיים, ההחלטה לפסול אותם היא יותר מורכבת ובעייתית. קודם כל הפרוצדורה. לוועדת הבחירות המרכזית אין כאמור סמכות סופית לפסול מועמדים ספציפיים. הוועדה אומנם צריכה לקבל החלטה, אך היא עוברת אוטומטית להכרעה של בית המשפט העליון. זו הפרוצדורה שנקבעה בחוק.
בפן המהותי, העקרונות המנחים את בית המשפט העליון בהחלטות בעלות רגישות כה גבוהה, שעלולות לפגוע ביסודות הדמוקרטיה, הם להתערב מעט ככל האפשר בהליך הדמוקרטי ולא לפסול מועמדים בשל התבטאויות חריפות, גם אם הן לא ערבות לאוזנו של רוב הציבור ומוציאות אותו מדעתו. ואולם גם לסובלנותו של בית המשפט העליון יש גבול.
ערב הבחירות לכנסת הקודמת הוגשה בקשה דומה לפסול את מועמדותה של זועבי, בעיקר בשל השתתפותה במשט המרמרה. בית המשפט העליון ביטל את החלטת ועדת הבחירות המרכזית ואפשר לזועבי להתמודד, וכפי הידוע היא כיהנה בכנסת המסיימת.
ועדת הבחירות המרכזית שנדרשה לקבל החלטה בעניין, אינה הפורום המוסמך האחרון. ההכרעות בסוגיות חשובות אלה הן בבית המשפט העליון. שם ייפול הפור.
כשהעניין יגיע אל שולחנו של בית המשפט העליון, יש לקוות שהפעם הוא יעשה מייל נוסף - ממש כפי שעשה בעתירה של זועבי לפני שבועות אחדים בעניין הרחקתה הזמנית מפעילות בכנסת - ויאשר את החלטותיה של ועדת הבחירות המרכזית: להרחיק מהכנסת את זועבי וככל שתמצא לנכון גם את מרזל.
היעדרם של זועבי ומרזל מהכנסת אינו אובדן גדול לפרלמנטריזם ומאידך רווח גדול מאוד לדמוקרטיה.