יומיים לאחר פורים חוגג משבר כיל את נשף הורדת המסכות. מי שרצה הוכחה שמשבר הפיטורים בכימיקלים לישראל התגלגל לאופי פוליטי, קיבל אתמול הוכחה נוספת. יו״ר ועד מפעלי ים המלח ארמונד לנקרי אמור היה לנאום בעצרת שקראה להחלפת נתניהו וברגע האחרון הבריז. התברר שבדיוק ברגעים שהתקיימה העצרת, הוזמן לנקרי, חבר מרכז ליכוד, לפגישה דחופה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר סילבן שלום. השניים הפצירו בו לבטל את השתתפותו בעצרת.

קודם לכן, וכפי שנחשף ב״מעריב״, ניסה שלום למנוע את הסכסוך באמצעות פגישה עם עידן עופר (נציג הבעלים) ואבי ניסנקורן (יו״ר ההסתדרות), אך ללא הועיל.

לנקרי דרש קבלות וקיבל הבטחה שנתניהו יתערב למען עובדי כיל בניסיון למנוע את הפיטורים. אלא שעם כל הכבוד לראש הממשלה, נוכח היחסים הרעועים עם טייקונים כמו עידן עופר, אפילו הוא אינו מסוגל באמת למנוע פיטורים. מה שכן, בעקבות פניית נתניהו נאלץ היועץ המשפטי האומלל של האוצר, עו״ד יואל בריס, לנסח מכתב משפיל בתואנה שהמדינה מחזיקה במניית הזהב.

נתניהו פחד מתבוסה נוספת

אגב, מדובר במכתב שני במספר (הראשון נשלח לפני שבועיים). עו״ד בריס דרש לוודא עם הנהלת כיל שהיא אינה מתכוונת לסגור קווי ייצור ולהוציא מפעלים מהארץ, וכי המרכז העסקי יישאר בישראל. מה לא עושים בהוראת הבוס?

נתניהו התערב רק לאחר שהאקדח הווירטואלי של ראשי הוועדים בכיל הוצמד לרקתו. הוא יודע היטב שיאיר לפיד נושף בעורפו ונהנה מכל רגע. גם במשבר כיל תפס לפיד את תפקיד ״המושיע״. בשבוע שעבר נחשף ב״מעריב״ כיצד הצליח שר האוצר לשעבר להעביר למחנהו גם את ארגוני העצמאים, מה שאילץ את נתניהו לזמן לפגישה דחופה ללשכתו את אהוד רצאבי, נשיא ארגון העצמאים. שבוע לפני הבחירות לכנסת, ביבי אינו יכול להרשות לעצמו תבוסה אלקטורלית נוספת.

אבל בתוך-תוכו מבין ראש הממשלה שאין באמת בכוחו למנוע את הפיטורים. מניית הזהב אינה מסמיכה אותו להתערב ביחסי העבודה, וטוב שכך. בניגוד למה ששלי יחימוביץ' חושבת, אין זה תפקידה של הממשלה לנהל את כיל. כל זה אינו מפריע לו להבטיח ולמכור סחורה פגומה. הוועדים גילו את זה כבר אתמול, עם כניסתם לתוקף של פיטורי 12 עובדים. 

מחייך בלונדון. עופר. צילום: פלאש 90

המוצא היחיד שנותר לנתניהו הוא להרים טלפון לטייקון עידן עופר ולהתחנן על נפשו. הוא יכול לבקש מעופר לעצור את הפיטורים ולדחות אותם לאחר הבחירות. אני יכול לנחש כיצד נהנה עכשיו עופר מכל רגע. אחרי ההשפלות הציבורית שספג, נראה לי שהוא מחייך עכשיו חיוך גדול ממקום מושבו בלונדון.

אבל משבר כיל ממש לא מצחיק. נראה שגם ועדי העובדים במפעלי ים המלח ותרכובות הברום מבינים כעת שהם טעו כשנכנסו למגרש הפוליטי. אף פוליטיקאי לא יכול באמת לסייע להם בפתרון בעיית הפיטורים. המגרש הנכון לפתרון הבעיה הוא אך ורק בית הדין לעבודה.

שביתה מיותרת שלא תניב דבר

אז מדוע לא פנו לבית הדין? כי הוועדים מבינים שעל פי ההסכמים הקיבוציים, להנהלת מפעלי הברום יש זכות לפטר עובדים. הם החליטו לדלג מעל בית הדין ולשחק במגרש הפוליטי בתקווה שהבחירות לכנסת יעשו עבורם את העבודה. גם ההסתדרות מבינה שבדיוק מאותן סיבות אין לה ביד קלפים. ראשי ההסתדרות, שמכירים היטב את בתי הדין, בחרו אף הם לא להגיע אליהם. במקום זה הם מגבים את העובדים ומאיימים להשבית ביום חמישי את מפעלי הדרום.

אז האם ניתן בכל זאת להתייעל וליישב את המשבר ללא פיטורי עובדים? זה כבר לא מאבק על התייעלות אלא מלחמה של כוח. במקומות עבודה רבים במשק מתייעלים ללא פיטורים ואין סיבה שזה לא יקרה בכיל הרווחית.

תרכובות ברום מאגדת 850 עובדים, מתוכם אמורים לפרוש לפנסיה מוקדמת 139 (חלקם בהליך פיטורים). ים המלח מאגדת 1,200 עובדים, מתוכם 135 אמורים ללכת הביתה. היקף תוכנית ההתייעלות אינו דרמטי ביחס למספר המועסקים, והפורשים יהנו מתנאים נדיבים ביחס למקובל.

אבל המאבק האמיתי הוא על המילה ״פיטורים״. העובדים רוצים למחוק אותה מהלקסיקון ועידן עופר רוצה למחוק להם את החיוך. היום, לאחר שראשוני המפוטרים ייאלצו ללכת הביתה, אפשר להכריז על כישלונו של החלק הפוליטי במאבק.

הזירה שנותרה היא זירת יחסי העבודה. הוועדים ונציגי הבעלים חייבים להתכנס, בתיווך ההסתדרות, עד לבחירות, כדי לשפר את תנאי הפרישה ולהבטיח את קליטת המפוטרים במקומות חלופיים. גם עידן עופר כבר יכול לרדת מהעץ. השביתה המתוכננת ליום חמישי מיותרת, תפגע במשק ולא תניב דבר.