שלום לכם, הנה עוד תוכנית אחת בסדרה של ימי חמישי - תוכנית אחרונה לפני הבחירות המיותרות, ושוב קבלו יומן שבועי של פחד וחרון, שקרים ותת רמה, הבטחות וערפל. חמישה ימים בחמש דקות, פראמין ומתחילים.

יום ראשון. הם רוצים לעצור את הגרעון ואת הגרעין. הם מבטיחים לנצח את יוקר המחיה. הם יבנו לכם דירות בכל מקום. איך הם יעשו את זה אם הם לא מסוגלים אפילו לסיים משפט קטנטן בפחות מחמש שנים? 
ביום ראשון הכריע בית המשפט כי רעייתו של אהוד ברק, נילי פריאל, אשמה בהעסקת עובדת זרה ללא רשיון עבודה. תחילת הפרשה בשחר ההסטוריה, אי שם ב-2009. הדעת אומרת שלוקח שלושה ימים לחקור, שלושה לגבש כתב אישום, ושבועיים להכריע. לא אצלנו. למשטרה לקח שנה לחקור. שנה !!! ואז זה עבר ליועץ המשפטי לממשלה, שסירב לבקשת הגברת להסתפק בקנס ללא משפט, והיו דיונים ודחיות עד בלי קץ. וכך חלפו להם שש שנים. שש שנים מיום הגילוי עד שבית הדין לעבודה הרשיע את הגברת פריאל. 

במדינה מתוקנת היה העניין הזה נגמר בבית דין מהיר תוך שעתיים. למדינה הזו לוקח שש שנים לחקור העסקה של עוזרת בית. ועכשיו חכו עוד חודש לשלב הטיעונים לעונש וכך תחלוף לה עוד שנה. 

נכון זה לא הדבר הכי חשוב בעולם - יש גרעין איראני ודירות - אבל זה נייר לקמוס שמעיד על העיסה. מערכת אכיפת חוק שמנה, עצלה ובטלנית כזו רק מעידה על המדינה שבתוכה היא חיה. אז אתם רוצים בחירות? בבקשה, אבל לא לכנסת, אלא למישהו שיזיז את התחת של בתי המשפט לפני שכולנו נטבע בתוכו.
ביום שני קדתי קידה עמוקה מול תמונתו של אביגדור ליברמן, ובלי קשר לשאלה אם אצביע בשבילו, הודיתי לו בברכה וירטואלית. ליברמן, שמחדד את מסריו כמו משחיז עפרונות, הודיע ביום שני כי ערביי ישראל שבעדנו, צריך לתת להם עד חצי המלכות, אבל מי שנגדנו, צריך לערוף את ראשו בגרזן. כדי שלא נשווה אותו לדאעש הוא אמר גרזן ולא מאכלת ולכן נשאר בתחום הקונצנזוס.

למה אמרתי תודה לליברמן? כי בניגוד לאחרים ואתם יודעים מיהם, הוא אומר את מה שהוא חושב והוא יקיים את מה שהבטיח. היום אני כבר יודע שערבי ישראלי שיצהיר משהו שיתפרש כנגד ישראל, יותז ראשו בגרזן אם ליברמן יהיה מלכנו.

והאחרים? ממלמלים כל מיני הבטחות עמומות כמו אגזוז של קטנוע ישן, מקרקרים כל מיני התחייבויות כמו תרנגול קשיש שתש כוחו ומשאירים אותנו בערפל. תודה לך ליברמן שאתה כל כך צלול וברור. עכשיו אני חי במצב של אפס טעויות. מי שיגיד, למשל, שישראל מדינה כובשת, צווארו יפגוש את הגרזן, כי הבטחות, כמו יונים ועלי זית, צריך לקיים לא?

ביום שלישי אף אחד לא שאל את ליברמן לכמה ערבים הוא רוצה לכרות את הראש בגרזן כי זה לא נעים כי ליברמן יכול להיות שותף חביב בכל ממשלה: גם אצל הליכוד ובטח עם הרצוג ולפיד וכחלון ומי לא, ולמה לקלקל יחסים עם מפלגה תאבת שלטון. אז היתה דממה.

ליאיר גרבוז, לעומת זאת, אין מפלגה או מנדט בכנסת. אין לו כוח ולכן הוא הפך לשק החבטות של כל העולם ואשתו המוסרית. גרבוז לא יכול לעזור לא להרצוג ולא לביבי ועכשיו הוא שוכב בכיכר רבין וחוטף מכות מכל יפי הנפש. הרי אם גרבוז היה אומר את הדברים האלה, לא ערב בחירות אלא בהרצאה בצוותא שבוע אחרי הבחירות, אף אחד לא היה זז. כבר היו לפניו שאמרו שיש להם בעייה עם פולחנים איזוטריים ושום מהומה לא קמה.

לפחות גרבוז, שלא כמו ליברמן, לא מאיים להתיז ראשים של מי שמתנגד לציונות, אלא מביע דעה שאגב רבים מאד שותפים לה. אבל הטיימינג... כן רק זה. 
ביום רביעי, רגע לפני הבחירות וכאשר החיים לא נראים משהו, משיק אריה דרעי, האסיר המשוחרר, הפושע המורשע, מיני קמפיין חדש: "מזרחי מצביע מזרחי". פשוט בלי חוכמות, בלי פירוטכניקה. חזרה לימים ההם של הפרדה בין לבנים ושחורים.

אני רוצה לעזור לדרעי בחינם ובהתנדבות: למה רק מזרחי מצביע מזרחי? בואו נמתח את שולי הגלימה. מזרחי מצביע מזרחי, גנב מצביע גנב, לוקח שוחד מצביע לוקח שוחד, מפר אמונים מצביע מפר אמונים, מושחת מצביע מושחת ... אפשר לעצור נכון? הרעיון ברור? ובאותה נשימה דרעי אומר שהוא לא פוסל ישיבה עם המחנה הציוני. במין התנשאות כזו שהם אמנם לא משהו ואני לא מת עליהם, אבל אני לא פוסל, אם ירדו על ארבע יפה וינשקו את כף ידי, לטובת העם - אם נאה תהיה הדירה - אולי אשב איתם.

ציפיתי לקריאה דחופה מטעם הרציבני. משהו בסגנון: "ממש לא מעניין אותנו שתשב איתנו .אנחנו לא רוצים אותך. אתה לא יאה בעיננו. אתה לא יכול להיות שר. אתה מושחת". אבל דממה. כרוח המייבבת חלושות חלושות הרציבני שותקים כי עוד רגע הם חוברים אל האיש הזה בממשלה הבאה ואחר כך יתנפלו על גרבוז.
והבוקר – הנה לכם שוב החיים האמיתיים מאחורי התשדירים והקשקושים וערימות האגו ללא כיסוי. עידו אפרתי מהארץ מגלה את הפנים האמיתיות של ההזנחה שאף אחד לא יתקן לעולם. ג', בת שירות משותקת ממחלה, הולכת מגיל שלוש עם סד ברזל שרק בזכותו היא ניידת. המתקן נשבר לפני חודש. אמא התקשרה לקבוע פגישה עם רופא שיקומי שיאשר את האביזר.  אלא שהתור נקבע לחודש מאי. חודשיים תהיה עכשיו ג' ללא יכולת לנוע באופן עצמאי. היא לא רוצה דירה או וולבו, היא רוצה ללכת. 
ג' לא לבד. היא ואחד עשר אלף מטופלים, שלהם רק 34 רופאים, מחכים חצי שנה לפרוטזות ואביזרי הליכה. מצד שני זה מעולה, כי כשאין בידם אביזר לניידות הם יישבו בבית או במיטה וככה יוכלו לצפות באין מפריע בתשדירי הבחירות ובנאומים שיסבירו להם כי כדאי שיצביעו כל מיני אותיות כי רק הם יעזרו להם. בדיוק כפי שעזרו עד היום.