לפני קרוב לארבעה חודשים, ליתר דיוק ב־15 דצמבר 2014, הודיע מי שהיה בעבר שר הפנים מטעם ש״ס אלי ישי, כי יתמודד בבחירות במסגרת מפלגה חדשה. האירוע שהיה אמור להיות חגיגי, ונכחו בו כתבים לענייני מפלגות וכמה מהמועמדים של המפלגה החדשה, הסתיים בקטטה בין תומכי ישי לתומכי אריה מכלוף דרעי, איש ש"ס, כששני הצדדים טוענים איש נגד רעהו, שהם מחללים את זכר מרן עובדיה יוסף.
אלי ישי התחבר במפלגתו, ששמה בישראל ״יחד - העם איתנו״ (האותיות ק״ץ בקלפי), לברוך מרזל, איש כהנא, מתוך תקווה שקולות אנשי הימין הקיצוני שאינם אוהבים את נפתלי בנט ("כיפת אסימון" הם קוראים לו), יופנו ליחד ויאפשרו להם לעבור את אחוז החסימה, ובעיקר, לפחות מבחינת אלי ישי, להעביר את תומכי ש"ס הימניים אליו ולנצח במאבק נגד שנוא נפשו אריה דרעי.
אנשי סיעת תקומה בבית היהודי ניהלו משא ומתן עם אלי ישי, כשהשר אורי אריאל, יו"ר תקומה, תמך בהצטרפות, אבל נתקל בהתנגדות במרכז תקומה, שכמה מרבניה טרפדו את ההתחברות.

מכל המשאים והמתנים, התככים מאחורי הקלעים, האמירות הבומבסטיות והעימותים הקשים בין כל הצדדים, הוחלט בדקה ה־90, ב־29 בינואר, היום האחרון להגשת רשימות המועמדים לכנסת, שמפלגת עוצמה יהודית תצטרף לאלי ישי, ונציגה ברוך מרזל יהיה המועמד מספר 4.
ישי היה זקוק למנהיג רוחני בעל שיעור קומה להתהדר בו. הוא הודיע שמנהיגו הרוחני הוא הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת ״כיסא רחמים״. מצדו של מרזל הצטרפו כתומכים במפלגה החדשה כמה צדיקים מוכרים - הרבנים דב ליאור, צבי טאו, שלמה אבינר ואחרים. אלי ישי, בנוסף ל״מנהיג הרוחני״ מאזוז, הביא כנדוניה גם את התמיכה של הרבנים שלמה עמאר, אליהו בקשי דורון ויורם אברג׳יל.
ישי ומרזל נראו זחוחים ומרוצים כשהופיעו באמצעי התקשורת, גיחכו על הסקרים שהציגו אותם כמי שמתנדנדים על החבל הדק של אחוז החסימה. לא פעם ולא פעמיים שמעתי את אלי ישי אומר שבעזרת השם מפלגתו תהיה הפתעת הבחירות ותזכה במספר חברי כנסת דו־ספרתי. ישי חלם על עשרה חברי כנסת ויותר, אבל הוא ומרזל קיבלו דו־ספרתי אחר, 0-0, שם כינוי לבית כיסא. על כיסאות בכנסת הם ימשיכו לחלום.
מבלי להיכנס לסבך היחסים בין אלי ישי לאריה מכלוף דרעי, העובדות בתום ספירת הקולות היו שדרעי שוב ניצח את ישי ובגדול. ש״ס זכתה לשבעה מושבים בכנסת. דרעי, נציג ״השקופים״, מיהר להודיע שימליץ על נתניהו בפני הנשיא כמועמד ״השקופים״ לראשות הממשלה. קשה לשכוח שמדובר באותם שקופים שזעקו מכל קרן רחוב נגד המשטר הקפיטליסטי החזירי שפוגע בהם ובקצבותיהם, שאיים עליהם באישומים פליליים למי שלא יתגייס, שבגלל המדיניות של ״המיועד״, עלה יוקר המחיה, עלו מחירי הדירות. הכל נשכח כשהמנהיג אריה דרעי הודיע שנתניהו הוא המועמד.
אריה דרעי רוצה לחזור להיות שר הפנים. נכון לזמן כתיבת שורות אלו לא נראה שיהיה משהו שימנע מהעבריין לחזור לתפקיד במשרד שהיה זירת הפשע שבה הורשע ובגללה נשלח למאסר עם קלון. כוכבי תקשורת כריזמטיים תמכו בו ועשו לו נפשות - רון חכלילי, צ'רלי ביטון ואחרים חזרו על הקלישאות של החזרת עטרה ליושנה, וססמאות כמו ״ספרדי מצביע לספרדי״, שגררו ביקורות ותהיות כגון: מה היו אומרים ״הספרדים״ אם ״האשכנזים״ היו יוצאים עם הססמה ״אשכנזים מצביעים לאשכנזי״.
זמרי החצר של אריה דרעי שרו לו שירי הלל. הלהקה של בריוני מרזל הסתובבה בכל מקום שבו יכלה להוכיח את כוחה הפיזי, ולטעון שרק מרזל יעשה סדר אצל הערבים, יפתור את בעיית הפליטים־מסתננים וידאג לשלוח אותם בעזרת שותפו ד״ר מיכאל בן ארי (ח״כ במיל') לכל השדים והרוחות, רק שלא יהיו יותר בתוך גבולות המדינה.
״הקרבות״ בין תומכי ישי לתומכי דרעי נמשכו בכל רחבי הארץ. מדי פעם הוזעקה המשטרה, היו חילופי האשמות, איומים, הבטחות לקלטות לוהטות, מה לא.
מי שהצטרפה למקהלת מזמרי שירי ההלל לדרעי הייתה הזמרת אתי לוי, ששרה למנהיג שחוזר לשדה הקרב את השיר פרי עטו של דני שושן שאלו מילותיו:
הערתם את הרוב משנתן כאש בערה בן חמתו עד מתי ראשן ’ירכין עד מתי הא לא יבין נקעה נפשן מפדורים הא שבע מהרים
זה עוד לא נגמר - טעיתם אריה דרעי כאן - ידעתם להשתיק אותו - קורתם חבל על הזמן
המזרח מלכד את כוחו אריה דרעי עומד בראשו לא רחוק רחוק היום אם נאמין זה לא חלום כי נפשנו כבר נקעה מאריה דרעי הישועה
היזהרו נא מבני עניים כי מהם יקומו המנהיגים זה הקטן גדול יהיה ויהיה מה שיהיה ואין כוח בעולם שיעצור את שאגתם
שני תלמידיו האהובים של הרב עובדיה יוסף הפכו אויבים בנפש. בקרב הראשון אחרי מות הרב זכה דרעי. ישי נשאר חבוט ומוכה אחרי שהסתיימה ספירת הקולות, והתברר שהוא ושותפו מרזל כנ־ ראה אינם סחורה ראויה לטעמם של הבוחרים.
בדף הפייסבוק שלו כתב אלי ישי, כי המפלגה נותרה עם ״חוב גדול המקשה עלינו לשלם מיידית את המשכורות לפעילים״. ישי הסביר כי יחד נטלה הלוואות על בסיס ״הערכה בדוקה״ כי תיכנס לכנסת.
אחד המצ'וטטים כתב לישי, כי אנשיו השאירו חוב של 2,000 שקל במכולת בנתניה. המנהיג הלבוש בהידור, שהיה רגיל לרכב מטעם, לנהג מטעם, לעוזרים ממונים, נשאר תקוע עם מפלגה בלי ייצוג, עם חובות שייאלץ להחזיר, עם חוג מעריצים שהפך ללעג ולקלס על ידי אנשי דרעי, שפעם היו ״האחים שלהם״.
בימים אחרי שנקבעו התוצאות הסופיות מטעם ועדת הבחירות, נעלם אלי ישי, נעלם ברוך מרזל, נעלם הרב מאזוז. קולם נדם. ההבטחות להצלחה ״בעזרת השם״, ״בסייעתא דשמייא״, בעזרת עינו הפקוחה של מרן במרומים התבררו ככלאם פאדי, מילים ריקות.
זו תהיה תמונה עצובה לראות את ישי, שעשה חיקוי עלוב בעברית לנאום של המנהיג הדגול מרטין לותר קינג, ״יש לי חלום״, נמצא במצב שלא ראה בחלום הכי שחור שלו - עומד בתור בלשכת התעסוקה כדי לקבל דמי אבטלה.
 

המשפחה הנשיאותית. צילום: שלמה הרנוי
 
ארכיון פרטי
 
מטה ללוחמה בטרור פרסם בשבוע שעבר אזהרה חמורה והזהיר את תושבי ישראל לא להעז לצאת לחופשה בחופים הקסומים של סיני. בכל פעם שמתקרב חג הפסח, אני מוצא עצמי יושב מהורהר וחולם על הימים הנפלאים שהיו לנו, תושבי שארם א־שייח' (אופירה בעברית), נואיבה (נביעות) ודהב (די זהב).

באפריל 1982 פינינו אחרוני התושבים את בתינו ועלינו צפונה. לקראת העזיבה (מחיר השלום) הגיעו אלפים להיפרד מהחופים הקסומים, אתרי הצלילה המדהימים, אוויר המדבר הנקי והשקט והמטריף, שמרגיע אנשים בעלי מזג סוער יותר מכל כדורי ההרגעה הנמצאים בבתי המרקחת.

בימים האלו, כשתופעות הלוואי של מערכת הבחירות נמשכות בסערה, והדיבורים מעוררי הבחילה על אשכנזים וספרדים לא יורדים מסדר היום, נזכרתי שוב בביקורו של נשיא המדינה "הספרדי“ יצחק נבון, רעייתו אופירה וילדיהם ארז ונעמה. האחראי לאבטחת הנשיא היה איש יחידת אבטחת אישים שלמה הרנוי, שלימים מונה לראש היחידה. הרנוי החייכן, ששפם מרשים מעטר את פניו, ביקש ממני להמליץ על איזה חוף שקט בקרבת אופירה, שהמשפחה הנשיאותית תוכל לבלות בו מבלי שתופרע שלוותה.

המשפחה הנשיאותית נסעה ברכב השרד האמריקאי הכבד, ואני הובלתי עם הג׳יפ האהוב שלי לעבר מפרצון קסום ושקט. לאחר הבילוי, כשעמדנו לחזור למלון, נתקע הרכב הנשיאותי. אשת הנשיא האיצה במאבטחים לחלצו, אבל הניסיונות עלו בתוהו, וכך הפכתי עם הג׳יפ ארבע על ארבע הצנוע שלי לנהגו ולמאבטחו של נשיא המדינה בחולות המדבר.

לפני שיצאנו לבקשת הגברת הראשונה, צילם אותנו הרנוי צילום למזכרת. באוזן הוא לחש לי שקיים סיכוי למעלה מסביר שהנשיא יספר לי שהיה נוהג בג׳יפים בימים הטובים שלאחר קום המדינה ויבקש ממני לתת לו לנהוג. "יתהפך העולם, אתה לא נותן לו לנהוג", הזהיר אותי הרנוי וסיבך לי את החיים. כמה דקות אחרי שיצאנו מהחולות, ביקש כבוד הנשיא להיזכר בימים הטובים שבהם היה נוהג בג׳יפים, הסברתי לו בלי להסמיק שרישיון הרכב מאפשר רק לי לנהוג, ובגלל המטיילים הרבים, המשטרה נמצאת בכל חור, וזה יהיה נורא ואיום אם יתפסו את הנשיא נוהג ברכב בניגוד לחוק.

הרנוי קודם עד לתפקיד הבכיר של ראש יחידת אבטחת אישים. בפעמים הבודדות שבהן פגשתי אותו אחרי פינוי סיני, הוא לא הפסיק לצחוק על האירוע המשותף שלנו עם הנשיא נבון. כשאני חוזר לזיכרונות של אותה תקופה מופלאה, אני לא יכול שלא לציין שבשדה התעופה של העיר הדרומית למדתי להכיר מקרוב אדם שלא סבלתי אותו, עד שנתקלתי בו פנים אל פנים והיה לי דין ודברים איתו, שהחל בטונים צורמים והסתיים בכך שפשוט התאהבתי בבן אדם. שמו של האדם הוא מנחם בגין.