לברק אובמה קרה אמש (שלישי) מעשה בלעם. הוא ביקש להגן על הסכם העקרונות עם איראן, אך אמר משפט שכעת מתנגדיו משתמשים בו נגדו. אובמה רצה להיות הגון ולהשיב ביושר, וגילה כי בעולם הסחרירים (ספינים) והמניפולציות הפוליטיות, כנות שעניינה עסקה עתידית מורכבת אינה משתלמת.

בתשובה לאחת השאלות של מראיינו מתחנת הרדיו הציבורי הלאומי האמריקאי NPR אמר נשיא ארה"ב כי עוד בטרם תסתיים תקופת הסכם הקבע, בעוד 13 או 14 או 15 שנים (שאגב, טרם הושג), יכולה איראן להגיע למצב שתהיה במרחק "אפס" מהיכולת להרכיב נשק גרעיני. הנשיא הוסיף מיד שזו אחת הסיבות לחתירתו להסכם - להרחיק את איראן מהאפשרות הזו, ולהרחיק אותה לתקופה ארוכה ככל האפשר, ועשר שנים ויותר זה אכן נצח במונחי המזרח התיכון. לדבריו, על פי הערכות המודיעין האמריקני, איראן מצויה כיום במרחק חודשיים־שלושה מאפשרות זו. ההסכם עם המעצמות, להערכת המודיעין האמריקני, ירחיקה לשנה במשך תקפותו.
החשש שבסוף התקופה איראן תהיה קרובה יותר לפצצה נובע מאחד הסעיפים שלא סוכמו ועליהם יש מחלוקת בין איראן לשש המעצמות שמנהלות עמה את המשא ומתן. איראן דורשת לאפשר לה להמשיך ולבצע מחקר ופיתוח של סרכזות מתקדמות, שיאפשרו לה להעשיר אורניום במהירות רבה יותר וביעילות גדולה יותר - ובכך לקצר את טווח הזמן לפצצה, אם תחליט על כך.
 

סוגיית המו"פ היא רק אחד הנושאים שהצדדים חלוקים עליהם. ימים אחדים לאחר התרועות הרמות על השגת הסכם העקרונות בלוזאן מתברר שלשני הצדדים יש פרשנויות שונות כמעט לגבי כל סעיף. למשל, איראן טוענת שהובטח לה שהסנקציות יוסרו מיד עם כניסתו של ההסכם לתוקף. ארה"ב גורסת שהעיצומים יוסרו רק בהדרגה, ככל שיתברר כי איראן שומרת על ההסכם.
 
ארה"ב והמעצמות מדברות על פיקוח חודרני ופולשני לכל אתרי הגרעין של איראן. לעומת זאת, שר החוץ של איראן, מוחמד ג'וואד זריף, צוטט אתמול כאומר כי ארצו לא תאפשר הצבת מצלמות באתרים, שיהיו מחוברות אונליין למטה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בווינה.
אגב, יודגש כי כיום מוצבות מצלמות באתר הגדול להעשרת אורניום בנאתנז, אך המעצמות וסבא"א דורשות להציב במסגרת ההסכם גם מצלמות ואמצעי פיקוח נוספים - כמו חותמות על ציוד, בכל אתרי הגרעין האיראניים, כולל זה התת-קרקעי והמבוצר בפורדו. ההבדלים האלה עולים אל פני השטח משום ששני הצדדים עסוקים בשיווק ההסכם לצורכי פנים וחוץ. זריף תדרך אתמול את הפרלמנט האיראני ונתקל שם בביקורת קשה, כאילו איראן התקפלה וויתרה יותר מדי.

בעורף זריף והמחנה המתון, בראשות הנשיא חסן רוחאני, התומכים בהסכם, נושפים גם מפקדי משמרות המהפכה שמובילים קו מתון וקשוח. אין להם כל כך עניין בהסכם, שיסיר אומנם את העיצומים המעיקים על העם האיראני, אך מצד שני יפגע ברווחיהם העצומים כתוצאה ממערכת ההונאה הנרחבת שעליה הם שולטים - עקיפת הסנקציות.
 
גם נשיא ארה"ב ופקידיו בממשל האמריקאי מנהלים בימים אלה מערכה קשה למכור את ההסכם עם איראן, הן לדעת הקהל בארצם והן לעם בישראל. אובמה צריך להתגבר על התנגדות להסכם בקונגרס, בעיקר מצד הרפובליקנים שניזונים מראש הממשלה בנימין נתניהו ופטרונם המשותף שלדון אדלסון. לא ברור מלאכתו של מי קשה יותר – של אובמה או של רוחאני.
 
בכל המערכה הזו של חצאי אמת וסחרירים ועיוותי דברים, נשמעו עד כה רק דברי אמת ספורים. הם באו מפיו של ראש הוועדה לאנרגיה אטומית של איראן, עלי אכבר סלאחי, שהיה בעבר גם שר החוץ. סלאחי, שהשתתף בשיחות בלוזאן, אמר כי איראן הייתה יכולה כבר בעבר לייצר נשק גרעיני לו רצתה. לדבריו, היא לא עשתה זאת ממניעים דתיים ואידיאולוגיים.
 
זו גם הערכת רוב המומחים הרציניים בעולם. לכן, הרחקתה של איראן למרחק של שנה מהיכולת הזו ולפרק זמן של עשר שנים ויותר היא בהחלט צעד חשוב, גם אם הוא טומן בחובו סכנות. ככלות הכל, איך יכולים בישראל לחשוש ממה שיקרה בעוד עשר שנים, אם ממשלות וגופים ציבוריים כאן לא מסוגלים לפתח ולבצע תוכניות שהאופק שלהם הוא חודש או חודשיים?.