ההסכם מול איראן מוכיח: עמדותיהן של המעצמות התרסקו

למרבה הטרגדיה, המצב הפוך ממה שהם טוענים. באמצעות הדיפלומטיה הגרעינית שלהם, אובמה וחבריו החלו את הספירה לאחור למלחמה הבאה. כפי שאנו רואים בפרטי ההסכם שהאמריקנים פירטו, כמו גם עם פרטי ההסכם שהאיראנים והצרפתים חשפו עד כה, ההסדר שהתגבש בלוזאן הוא תוצאה של התרסקות עמדות המעצמות, ברשות ארצות הברית, במשא ומתן שלהן מול איראן. הן ויתרו על כל עמדה שהייתה אולי מסוגלת להוות מכשול משמעותי להתקדמות הגרעינית של איראן. 
 

המעצמות קיבלו את עמדתה של איראן לפיה המשטר יעמוד בסירובו לחשוף את ההיבטבים הצבאיים של עבודה גרעינית שנעשתה בעבר. בכך הבטיחו כי במידה ופקחי האו"ם יורשו לגשת למתקנים הגרעיניים של איראן, הבדיקות שלהם לא יוכלו לספק תמונה אמיתית ומלאה של הסטטוס הגרעיני של הרפובליקה האסלאמית. הן גם הסכימו לדרישת איראן לפיה תיאסר גישה לפקחי האו"ם לכל מתקן שאיראן מגדירה "צבאי" ובכך אפשרו לאייתולות למנוע מהקהילה הבינלאומית לקבל מידע אמיתי אודות הפעילות הגרעינית שלהם.
 

על בסיס הסכמת איראן למסור לרוסיה את האורניום שכבר העשירה, ארצות הברית הסכימה לדרישת האיראנים להמשיך להפעיל למעלה מששת אלפים צנטריפוגות. אולם כאשר ברגע האחרון של השיחות איראן נסוגה מהסכמה מוקדמת זאת, האמריקנים לא הודיעו בזעם שאם כך, הם כבר לא מסכימים שהאיראנים ימשיכו להפעיל את הצנטריפוגות. להיפך, האמריקנים הגיבו לחוסר תום הלב של האיראנים בניסיון לספק תירוצים להתנהלות המבישה שלהם. 
 

המשלחת האמריקנית קיבלה בהבנה את התביעה האיראנית להמשיך להפעיל את האתר הגרעיני התת קרקעי המבוצר שלהם בפורדו. בכך האמריקנים צמצמו למינימום את האפשרות שמתקפה אווירית עתידית על מתקני הגרעין של איראן תקטין באופן משמעותי את היכולות הגרעיניות של איראן.
 

יש סיכוי קטן שהקונגרס האמריקני יצליח לבלום את ההסכם. אבל גם אם הדבר יקרה, הוויתורים הללו כבר ניתנו. הם נמצאים כבר בכיס של אייטולה עלי חמנאי. לנוכח זאת, השאלה אם לבסוך ייחתם הסכם ביוני או לא הופכת להיות משנית. ארצות הברית והשותפות שלה לשיחות עם איראן כבר הגיעו להבנות עם האיראנים עם או בלי הסכם.  ובפועל, הבנות אלו כבר מיושמות. 
 

נכון, יכול להיות, אבל כלל לא ברור, שארצות הברית טרם הסכימה לדרישת איראן להסרה מיידית של כל הסנקציות הכלכליות התלויות ועומדות נגדה. אולם, הדיפלומטיה הגרעינית של אובמה הוכיחה כי אין בסנקציות לבדן היכולת להפעיל די לחץ על איראן כדי שזו תבצע ויתורים אמיתיים. במהלך השיחות, כל הוויתורים המשמועתיים הגיעו מהצד האמריקני של שולחן הדיונים. 
 

שום סנקציות שהקונגרס עשוי לחוקק בחודשים הבאים לא יוכלו לאלץ את איראן לשנות את התנהגותה, אם הן לא מלוות בצעדים כוחניים נוספים שיינקטו על ידי הממשל.
 

למעשה, מצב עגום זה אינו חדש. עבור משטר שלא מהסס לדכא את אזרחיו, סנקציות כלכליות אינן מהוות מכשול בלתי עביר. זה לא אומר כי סנקציות היו חסרות תועלת. אם הן היו מיושמות כחלק ממדיניות רחבה שהתבססה על שימוש בצעדים כוחניים מוגבלים במטרה לחסום את ההתקדמות הגרעינית של איראן היתה אפשרות סבירה כי יכלו גם לחסום את דרכה של איראן לעבר הפצצה וגם למנוע מלחמה. 
 

אסטרטגיה כוללת כזאת הייתה יכולה לכלול גם קמפיין לערעור יציבות המשטר בטהרן באמצעות מתן תמיכה למתנגדיו בניסיונותיהם להפיל אותו. היא הייתה יכולה לכלול מתקפות אוויריות או חבלה במתקני הגרעין ובמתקנים בעלי חשיבות אסטרטגית למשטר כגון מתקני שליטה ובקרה של משמרות המהפכה ומתקני אחסון של טילים באליסטיים. היא הייתה יכולה לכלול נידוי ובידוד מדיני של איראן. 
 

זאת ועוד, אילו סנקציות היו מלוות במדיניות חד משמעית של חסימת התפשטותה האזורית של איראן באמצעות תמיכה בריבונות עיראקית, תמיכה במשטר בתימן במאבקו נגד בני טיפוחם של איראן, החות'ים, וניסיונות עקשים ואמיתיים להפיל את משטרו של בשאר אסד בסוריה תוך החלשת חיזבאללה, אזי ארצות הברית היתה בעמדת כוח שהייתה מרתיעה את איראן ומשכנעת את המשטר שיש לו אינטרס בקירור ההתלהבות האימפיריאליסטית שלו ובהשעיית השאיפות הגרעיניות שלו. 
 

במילים אחרות, שילוב של צעדים אלו הייתה יכולה למנוע מלחמה ולמנוע איראן גרעינית. אולם, כיום, התקפלות המעצמות בראשות ארצות הברית השמיטה את הקרקע מתחת לאסטרטגיה כוללת כזאת. לממשל אין אמינות. אף אחד לא מאמין כיום כי אובמה יעמוד בהתחייבותו המוצהרת למנוע מאיראן להשיג יכולת גרעינית צבאית. אף אחד כבר לא מאמין לוושינגטון כאשר אובמה טוען שהוא מחוייב לבטחונה של ישראל ולבנות הברית הסוניות של ארצות הברית באזור.
 

זאת הסיבה שהיום אנו מוצבים בפני אסון מתפתח לנגד עינינו שאובמה יצר. האסון הוא שעם או בלי הסכם, באמצעות הוויתורים המפליגים שלה, ארצות הברית נתנה אור ירוק לאיראנים להתנהג כאילו הם כבר פועלים תחת מטריה גרעינית. והם עושים זאת. 

יצר אסון. אובמה. צילום: רויטרס
 

האיראנים הרי יודעים כיום מעל לכל ספק, שארצות הברית והשותפות שלה לא ישימו מכשולים משמעותיים בדרכם. ולא רק האיראנים יודעים זאת. גם שלוחותיהם וגרורותיהם יודעות זאת. אויביהם יודעים זאת גם כן. 
 

כתוצאה מכך, כיום, כל ההשלכות האזוריות של איראן גרעינית כבר באות לידי ביטוי. מדינות ערב בסביבת איראן פועלות להשיג נשק גרעיני. כיום אנו עומדים בפתחו של מזרח תיכון בו כל שחקן מרכזי ומספר שחקני משנה יהיו בעלי נשק גרעיני. 
 

איראן פועלת להרחיב את הנוכחות האיזורית שלה כאילו היא כבר מעצמה גרעינית. היא מפיעלה בבוטות את השלוחה התימנית שלה כדי להשתלט על הבאב אל מנדב אשר ביחד עם מיצרי חורמוז משלימה את השליטה הימית האיראנית על כל התנועה הימית במזרח התיכון. ישראל, ירדן, מצרים, ערב הסעודית, סודן, אריתריאה ושותפותיהן המסחריות, יוצבו בפני מציאות לפיה ציר ההובלה הימית הראשית שלהן לאסיה נמצאת תחת שליטה איראנית. 

בזכות ההבנות של איראן בתחום הגרעיני עם ארצות הברית, התוקפנות וההתפשטות האזורית שלה נהינות מתמיכה אמריקנים עקיפה. 
 

על כן, לאיראן אין סיבה לחשוש מהניסיון הפאן-ערבי להוציא את הכוחות החות'ים מעיר הנמל עדן ומהבאב אל מנדב. אם הערבים יצליחו במשימה, איראן יכולה להתארגן מחדש ולצאת למתקפה נוספת מבלי לחשוש שתיאלץ לשלם מחיר כלשהו על מעשיה האימפריאליסטיים. 
 

ואין גם לשכוח את ארגוני הטרור המכוונים על ידי איראן. על פי המדווח, חיזבאללה, שכוחותיו פועלים בגלוי בסוריה ובלבנון, פועל כיום גם בעיראק ובתימן. כוחות אלה פועלים בבוטות שלא ראינו כמותה בעבר.
 

כמו חיזבאללה, כך גם חמאס מאמין כי עם הספונסר האיראני שלו, לא משנה מה יהיו הפסדיו בפועל, הארגון הג'יהאדיסטי יכול לשמר את משטרו בעזה ולהמשיך להשתמש בשטח שבשליטתו כבסיס לפעולות נגד ישראל ומצרים.
 

על פי המדווח בעיראק, המיליציות השיעיות, הנשלטות בידי משמרות המהפכה האיראניות, טבחו בסונים שנפלו תחת שליטתם. אולם, בזכות יחסיהן עם איראן, המערב לא מגנה אותן ולא פועל לרסן אותן. וכאמור, החות'ים בתימן, המכוונים על ידי איראן, הפילו משטר שנתמך על ידי המערב, ושיתף פעולה בגלוי עם האמריקנים בקמפיין שלהם נגד אל קאעידה. 

תמורת התקופנות של שלוחותיה, איראן קיבלה השלמה מערבית עם צעדיה לבניית הגמוניה אזורית והתחמשותה בנשק גרעיני. עבור ישראל, הפעילות של חיזבאללה מהווה איום אסטרטגי חד ומיידי. זה לא רק שיש לחיזבאללה טילים מדוייקים המסוגלים להשמיד מתקנים אסטרטגים בכל רחבי הארץ. מצבורם של כמאה אלף טילים מסוגל להביא לאסון בעורף ישראל. 
 

זאת ועוד, בשלוש השנים האחרונות, כוחות חיזבאללה נלחמים באופן מתמשך בזירות ובמצבי קרב שונים ומגוונים. יכולותיהם הקרביות גדולות לאין שיעור מאלו שהיו להם במלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006. אין שום סיבה לפקפק ביכולת של אנשי חיזבאללה, המוצבים על קו הגבול בלבנון ובסוריה, לממש את איומיו של חסן נסראללה לתקוף ולהשתלט על מטרות נייחות כולל יישובים לאורך הגבולות. 
 

כתוצאה מהתמיכה העקיפה שהמעצמות בראשות ארצות הברית נותנות כיום לתוקפנות ולהתפשטות האזורית של איראן, ישראל מוצבת בפני זירת איומים שלא חווינו בעשורים האחרונים. אך ישראל איננה לבדה. האסון המתגלגל גם מאיים על המדינות הסוניות המתונות לרבות ירדן, מצרים, ערב הסעודית, כווית, והנסיכויות. המלחמה האזורית המתרחשת בתימן היא רק הסבב הראשון של מלחמה אזורית רחבה יותר העומדת בפתחנו. 
 

יש סיבה אחת עיקרית שמלחמה אזורית היום היא בלתי נמנעת. כל מדינה המאויימת על איראן צפתה בהתקפלות המערב בשוויץ. הן צופות במצעד התוקפנות האיראנית באזור. וכיום כולן שואלות אותה שאלה: מתי ואיזו מטרות עלינו לתקוף על מנת לצמצם את האיומים מולם אנו מוצבות?
 

כולן מבינות כי המצב רק יילך ויתדרדר. עם כל שבוע שעובר, המצעד האיראני לעבר יכולת גרעינית רק מתקרב לקו הגמר. עם כל שבוע שעובר, השליטה האיראנית במדינות האזור רק מתחזקת. עם כל שבוע שחולף, שלוחותיה של איראן צוברות יותר נשק מתקדם וניסיון קרבי. עם כל שבוע שחולף, השימוש שאיראן עושה במטריית הגרעין שלה הוכפת בוטה יותר ויותר.  
 

כולם מבינים זאת. והשבוע למדנו כי עם וושינגטון בראש וועדת הקבלה של איראן גרעינית והגמונית, אף מעצמה לא תעמוד בדרכה. היות ועתיד כל מדינות האזור כעת מוטל על לשון המאזניים, עלינו להניח שכולן שוקלות כעת את צעדיהן. 
 

יש להניח, בסבירות גבוהה שצעדים אלה יכללו שלושה סוגים של מבצעים: מתקפה נגד מצבורי הטילים של חיזבאללה, מתקפה נגד חיל הים של איראן במגמה להגביל את יכולתו להשתלט על הבאב אל מנדב, ומבצעים מוגבלים שמטרתם להשמיד חלקים משמעותיים של מתקני הגרעין האיראנים.
 

בין אם ייחתם הסכם פורמלי, ובין אם בסופו של דבר לא, יישארו רק הבנות בעל פה, חסינות לפיקוח הקונגרס, השיחות בלוזאן כבר שינו את העולם. וכעת אנחנו נותרנו, עם שכנותינו ועם התוצאות. מי שיקדים להתמודד עם המציאות החדשה יקבע את גבולות המלחמה הבאה.