הכרה ברצח העם הארמני היא חובתה המוסרית של ישראל

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה פתחה האימפריה העותמאנית במלחמה נגד רוסיה. הארמנים אשר ביקשו לממש את שאיפותיהם הלאומיות ולהקים אוטונומיה ארמנית בתוך האימפריה נתפסו כבוגדים וכמשתפי פעולה עם הרוסים. ל״טורקים הצעירים״, המפלגה הלאומנית הטורקית שהדיחה את הסולטן עבד אלחמיד השני, היו תוכניות אחרות לגבי הארמנים שנמצאו בשטחה. המפלגה פעלה לטורקיפיזציה של השטחים אשר בשליטתה, והמשמעות הייתה ביצוע טיהור אתני למיעוט הנוצרי. האחראים לרצח העם הארמני הם צמרת מפלגת הטורקים הצעירים, שר הפנים מוחמד טלעת פאשא ושר המלחמה אסמאעלי אנור פאשא. בכירי המפלגה הללו הורו על הקמת ארגון כמו צבאי, ״הארגון המיוחד״, על מנת לפתור את ״הבעיה הארמנית״. המשימה שהוטלה עליו הייתה לגרש ולהשמיד את הארמנים. לארגון זה גויסו פושעים ואסירים ששוחררו מבתי הכלא.

בלילה שבין ה-23 ל-24 באפריל 1915, הגיע הצבא הטורקי לבתיהם של בכירי העדה הארמנית, והרג באכזריות מאות מבני העדה. לפיכך, ה-24 באפריל מסמל את תחילת רצח העם הארמני, ונקבע כיום הזיכרון הרשמי. החוקרים סבורים שבין השנים 1918-1914 נרצחו בשיטתיות ובאכזריות בין מיליון למיליון וחצי ארמנים - גברים, זקנים, ילדים ונשים. טורקיה של היום מסרבת בכל תוקף להכיר במעורבותה ההיסטורית ברצח העם הארמני, ומשקיעה סכומי עתק בהסברה ובתעמולה הטורקית על מנת להכחיש את שואת הארמנים.

מאחד המסמכים מתוך ארכיון משפטי נירנברג עולה כי אדישות העולם, השכחת הטבח בארמנים וחוסר תגובה מצד המעצמות דאז היו בין הגורמים שעודדו את היטלר לכבוש שטחים ולהשמיד את היהודים באירופה. היטלר הוסיף שאין לחשוש מתגובה בינלאומית, וההוכחה לכך היא שלא זוכרים את הטבח שנעשה בארמנים.

הטורקים היו לא פחות אכזרים מהנאצים. יותר מזה, כנראה הנאצים למדו מהטורקים. שיטות ההשמדה היו מגוונות: הרעבה עד מוות, התעללות בגופות, צליבות ותליות, עריפת ראשים וצעדות מוות. בזמן שגורשו מבתיהם, היו אלפי ארמנים צועדים בתורים ללא מים תחת השמש בחום הכבד. זו הייתה אחת משיטות ההריגה. הטורקים גם הקימו שם מחנות ריכוז, ועשו סלקציה בין נשים, גברים וילדים.

ישראל מעולם לא הכירה באופן רשמי ברצח העם הארמני. מדיניות משרד החוץ הייתה מאז ומתמיד ״לא להרגיז״ את הטורקים. רמזים עבים נשלחו לעיתונות לבל יפרסמו מאמרים בנושא זה; עורכים חששו להתעמת עם משרד החוץ ובמשך שנים רבות מנעו באופן מכוון מהציבור הישראלי את הזכות לדעת ולהכיר את הטרגדיה של הארמנים.

לישראל ולעם היהודי יש חובה מוסרית וערכית להכיר ברצח העם הארמני. עם אשר איבד שליש מבניו בשואה אינו יכול להתכחש לרצח עם אחר אשר איבד שני שלישים מבניו. כל ניסיון להכיר ברצח העם הארמני נכשל ממניעים פוליטיים, בעיקר בשל התעקשות משרד החוץ וחששו מתגובת הטורקים. אפילו כיום, כאשר נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן נוקט קו אנטי-ישראלי ואנטישמי מובהק, ממשיך משרד החוץ להתעלם משואת הארמנים ולנקוט פוליטיקה קטנונית הנובעת משיקולים וממניעים פסולים.

קיימת הצדקה מוסרית, ערכית והיסטורית בהכרה ברצח העם הארמני. יש ללמד בבתי הספר על אודות השואה של הארמנים ולהכניס תכנים מנושא זה לתוכניות הלימוד.

בימים אלה אנחנו מציינים מאה שנים לרצח מיליון וחצי מבני העם הארמני. בהזדמנות זו, בנוסף למאבק ולדף הפייסבוק שפתחתי, שנקרא ״להכיר ברצח העם הארמני״, מתבקשים שר החוץ המיועד וממשלת ישראל שעתידה לקום להכיר ברצח העם הארמני.