הגבול ברמת הגולן עם סוריה עדיין שקט, כשהדגש הוא על עדיין. עם זאת, יש סימנים שהוא מתחמם, ליתר דיוק - מחומם. השבוע האחרון היה אחד הסוערים, אם לא הסוער מכולם, מאז החלה מלחמת האזרחים בסוריה לפני חמישים חודשים.
זה התחיל בדיווחים בתקשורת הערבית, באיחור של כמה ימים, כי מטוסי חיל האוויר שוב הפציצו יעדים בסוריה. אלה היו, שוב, לפי אותם דיווחים, מחסנים ושיירות שהובילו או נועדו להוביל נשק מתוחכם, כנראה טילים מדויקים, מסוריה לחיזבאללה בלבנון. אחר כך באה התגובה. חוליה של חמושים התקרבה לגבול בצפון רמת הגולן בניסיון לבצע מארב ולהטמין מטענים בשטח ישראל. תצפיות של צה"ל זיהו אותה וכלי טיס של חיל האוויר תקף והרג את כל או חלק מחברי החוליה.
למערכת הביטחון אין ספק כי מדובר בניסיון של חיזבאללה להגיב ולנקום על התקיפות המיוחסות לחיל האוויר. גם אם חברי החוליה היו תושבים מקומיים מאחד הכפרים בצד הסורי בגולן או אולי פלסטינאיים, המכווין היה חיזבאללה בתיאום עם אדוניו בטהרן ובידיעת הצבא הסורי שעדיין יש לו כמה מוצבים בצפון הרמה, בעיקר באזור החרמון.
זה יותר משנה מנסה חיזבאללה להקים שלוחה ברמת הגולן, בקרבת הגבול עם ישראל ולבנון, בשטח שבין הר דב לחרמון ושיפוליו הדרומיים. מטרת המהלך היא לייצר מאזן הרתעה מול ישראל שתאפשר לארגון גמישות תגובה צבאית. ישראל ניסתה לסכל את ההתארגנות הזו ואת האסטרטגיה שמאחוריה, כשהרגה, כפי שיוחס לה, בינואר 2015, בתקיפת חיל האוויר גנרל איראני ואת מייסד ההתארגנות ברמת הגולן, ג'יהאד מורנייה, בעת שעשו בסיור מפקדים באזור קוניטרה. תגובת חיזבאללה השבוע מעידה כי לארגון הלבנוני-שיעי יש עדיין יכולות ברמת הגולן.
בהמשך השבוע הופעלו אזעקות בחלק מישובי הרמה ונשמעו הדי נפילות. בסופו של דבר התברר כי נורו לעבר שטח ישראל פגזי מרגמה שנפלו במטעי עין זיוון. לא ברור אם אלה היו פגזי ירי בשוגג או ניסיון נוסף לפגוע בישראל, ואם כן - מי עשה זאת.
המצב בצד הסורי של רמת הגולן סבוך ודורש מהנהגת ישראל יכולת תמרון וגילוי אחריות. בשטח פועלים גופים רבים שנלחמים זה בזה, אך גם משתפים פעולה. לדוגמא, אל קאעידה ודאע"ש נלחמים זה בזה בסוריה ומשתפים פעולה מול חיזבאללה בגבול הסורי-לבנוני. בגבול ישראל-סוריה יש נוכחות של צבא סוריה, של יועצים איראניים, של חיזבאללה ושל ארגוני המורדים לסוגיהם: מיליציות של תושבי הכפרים, צבא סוריה החופשית, אל קאעידה (חזית נוסרה) ששולטת על מרבית קו הגבול וכן סמנים ראשונים לנוכחות דאע"ש.
המדיניות שקבע שר הביטחון היא שישראל לא תתערב במלחמת האזרחים, אך תשמור על האינטרסים שלה: שמירת השקט בגבול וסיכול העברת נשק מתוחכם, קרי טילים מדוייקים, מסוריה לחיזבאללה. למימוש מדיניות זו מנסה ישראל לשמור על יחסי שכנות טובים עם חזית נוסרה, לא להגיב על ירי בשוגג ולתקוף – כפי שמיוחס לה - כל אימת שיש לה מידע מודיעיני עדכני וזמינות מבצעית על העברות נשק.
אך נראה כי לחיזבאללה ואיראן נמאס, או מתחיל להימאס, מהמדיניות הישראלית שמפרה מעת לעת את הריבונות הסורית. חיזבאללה באשור איראני מגיב על תקיפות כאלה, גם אם מינון התגובה הוא עדיין נמוך. בישראל עדיין מעריכים כי לחיזבאללה ולאיראן, בוודאי למשטרו המתערער של בשאר אסד, אין עניין בעימות עם ישראל. גם ישראל מבקשת לשמור על השקט אך על פי תנאיה שלה, שאותם היא מנסה להכתיב לצדדים הפועלים בסוריה. הסכנה היא שמדיניות היוזמה הצבאית המיוחסת לישראל, שאט אט נשאבת בניגוד להצהרותיה למעורבות בסוריה, עלולה לחולל מעגל קסמים של אלימות והסלמה: פעולה-תגובה ופעולה, שייצא מכלל שליטה.