אמאל׳ה. לפי השמועות, נתניהו מתכנן ״להחזיק את התקשורת קצר״. במסגרת ההסכמים הקואליציוניים הוא מבקש להכניס סעיף שאף חבר קואליציה לא יתמוך בשום הצעת חוק בתחום התקשורת אלא אם שר התקשורת יסכים לה.



שר התקשורת ימונה מטעם הליכוד, מן הסתם, כך שבשתי מילים, מה שנתניהו רוצה זו זכות וטו. כמובן שהעיתונות כבר גועשת סביב הרעיון היצירתי הזה, ובצדק. אבל האם צודקות גם נבואות הזעם?



אם בוחנים את התגלגלות האירועים עד כה, קשה להסיק שבאמת תהיה פה פוטיניזציה או רומניה של צ׳אושסקו. זה טוב לשם ההפחדה והדרמטיזציה. ככל שהימין מאוים יותר על ידי ״מעוזי השמאל״, כך הוא מנסה להשיג בהם יותר שליטה. אבל ככל שמנסים לשלוט בהם, הם הופכים קיצוניים יותר בעצמם, וחוזר חלילה. התקשורת הישראלית כבר הוכיחה שהיא ממש לא משתתקת כשהיא מאוימת, אלא להפך - צועקת חזק יותר. לכן נתניהו לא באמת ישיג שליטה עם הווטו הזה, אלא רק יגרום לעיתונאים להיכנס בו בדרכים חדשות ומקוריות.
 

לכאורה, אלה ״חדשות משמחות לדמוקרטיה״, כי נתניהו לא יצליח להשיג את מבוקשו. מה הוא כן ישיג? עד היום, ככל שנתניהו ניסה לשלוט יותר על התקשורת, הוא רק הניע אותה לקום עליו. הטקטיקה שלו לא הוכיחה את עצמה. ערוץ 10, לדוגמה, רק נכנס חזק יותר בנתניהו ככל שגדלו האיומים לסגירה, וגם קצת קשה לטעון שפרשני ערוץ 2 מתייצבים לצדו. 
 
אבל גם העיתונות לא השיגה את מבוקשה מול נתניהו. עובדה: למרות המאמצים במהלך מערכת הבחירות האחרונה, היא לא הצליחה להחליף אותו.
כך שהפתרון של נתניהו לא טמון בהשגת שליטה, והפתרון של התקשורת לא טמון בזעקות שבר ומלחמת חורמה כנגד הדיקטטור הגדול. נתניהו הוא פרנואיד, ולכן הפתרון טמון בשבירת המעגל הקטלני - זכות וטו של נתניהו רק תזעיק יותר את העיתונאים, שבניגוד לאזהרות הם לא באמת קורבנות כנועים. הם תוקפים חזרה חזק, ורק מעצימים אצלו את הפחדים.
 
באופן אירוני, דווקא כשהעיתונות מגיבה בתוקפנות יתר לאיומי נתניהו, היא פתאום נתונה לחסדיו ומפסיקה להיות עקבית. מצד אחד, נסחפת להתנפלות שלוחת רסן. מצד שני, תאוות הרייטינג והעדריות הניעו את התקשורת לתת במה חסרת תקדים לנתניהו סרבן הראיונות דווקא בטיימינג הקריטי של ימי מערכת הבחירות האחרונים. 
 
איך בכל זאת יכולה התקשורת לנצח את הפרנויה ותאוות השליטה של ראש הממשלה? באופן אירוני, היא צריכה להפסיק להגיב למהלכים שלו, וליצור מחדש לבדה את סדרי העדיפויות שלה. כך היא תצליח בשני כיוונים: גם לא תעצים את הפרנויה, וגם תחזיר לעצמה את מה שהכי דרוש לה כדי להתחזק: אמינות. התגובות הנסערות לאיומי נתניהו לא הועילו לתקשורת, אלא רק הסיטו אותה מהמסלול.
 
התנפלות חזקה מדי על נתניהו לא תחזיר לעיתונות את כוחה האבוד. מה שיחזיר לה את הכוח זו דווקא מידתיות. לדווח במקום לנהל קמפיינים. לדייק. להראות לציבור את התמונה הכוללת ולא רק את מה שמתאים לה כדי לתקוף חזק יותר. בקיצור: להתעקש על איזון ושפיות.