לכאורה יש מעט מאוד מן המשותף, אם בכלל, בין שרת ההגנה של גרמניה, אורסולה פון דר ליין, לבין חבר הכנסת אלי בן־דהן מסיעת הבית היהודי, שיתמנה בקרוב לסגן שר הביטחון.
פון דר ליין ביקרה השבוע בישראל במסגרת גודש האירועים לציון 50 שנות היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. במהלך ביקורה, שבו נפגשה עם שר הביטחון משה יעלון ועם ראש הממשלה בנימין נתניהו, היא העניקה לישראל עוד מתנה כספית - כ־570 מיליון שקל לבניית ספינות עבור חיל הים.
השרה הגרמנייה היא כוכב עולה בשמי מפלגתה הנוצרית־דמוקרטית, צופים לה עתיד מזהיר עוד יותר, והיא מוזכרת כיורשת אפשרית של הקנצלרית אנגלה מרקל. היא נולדה ב־1958 בבריסל, שבה כיהן אביה, ארנסט אלברכט, פוליטיקאי מהמפלגה הנוצרית־דמוקרטית, בתפקידים בכירים, כולל הנציב האירופי של הארגון שקדם לאיחוד האירופי ולשוק האירופי המשותף.
בסוף שנות ה־70, כשלמדה כלכלה ב"לונדון סקול אוף אקונומיקס" (LSE), אימצה לה זהות חדשה בשם רוז לדסון. היא עשתה זאת מחשש שבשל ייחוסה המשפחתי, תשמש יעד לתקיפה מצד חברי ארגון הטרור השמאלני האדום של כנופיית באדר־מיינהוף. בשובה לגרמניה חישבה מחדש את מסלול לימודיה, זנחה את לימודי הכלכלה ולמדה רפואה באוניברסיטת האנובר, שאותם סיימה ב־1987. במקביל לעבודתה כרופאה הלכה בעקבות אביה והצטרפה למפלגה הנוצרית־דמוקרטית.
בעשור וחצי שחלף מאז היא הייתה שרה לענייני משפחה, נשים ונוער, אזרחים ותיקים, ואחר כך שרה לענייני חברה ועבודה. בין לבין הקימה משפחה והצטרפה לבעלה הייקו, שהיה מרצה לרפואה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. בעלה הוא בן למשפחה אריסטוקרטית שהתמחתה בסחר משי וכיום מנהל חברה להנדסה רפואית. היא אשת העולם הגדול, דוברת כמה שפות, מטיפה לשוויון הזדמנויות לנשים ומייצגת השקפת עולם אזרחית וחילונית.
ח"כ אלי בן־דהן מייצג השקפת עולם מנוגדת. הוא נולד בקזבלנקה ב־1954, למד בישיבות, היה בגרעין נח"ל, התיישב בגולן ושירת כקצין אג"ם בחיל התותחנים בצה"ל. לאחר שהשתחרר בדרגת רב סרן הוסמך לרבנות ובמקביל רכש תואר שני במינהל ציבורי מהאוניברסיטה העברית. בשנות ה־80 יצק מים על ידיו של הרב הראשי הרב מרדכי אליהו, שנודע בין השאר בגלל התבטאויותיו הגזעניות, והתנגד לשירות לאומי לבנות ולתרומת איברים.
לפני שנבחר לכנסת לפני כשנתיים, היה בן־דהן מנכ"ל בתי הדין הרבניים, שבמסגרתם ניסה לזרז את הטיפול בהתרת נשים עגונות ופעל לשיפור הפסיקה הרבנית נגד אלימות במשפחה. אולי פרשנותו המקילה וגישתו המעשית כדי להקל על סבלן של הנשים העגונות ולצמצם את נגע האלימות במשפחה, סוגיות שבתי הדין הרבניים התעלמו מהן, הן הדבר היחיד שמקרב אותו לשרת ההגנה מגרמניה.
הסגן לענייני מתנחלים
מינויו הצפוי לתפקיד סגן שר הביטחון הוא בבחינת החתול שנבחר לשמור על השמנת, אף על פי שלא ברור עדיין מה יהיה מכלול סמכויותיו - זה יסוכם בינו לבין שר הביטחון משה יעלון.
ליעלון יש עבר מרשים של רגישות ושמירה קפדנית על מוטת הכנפיים של משרד הביטחון וסמכויותיו. הוא גרם לפירוקו ב־2014 של המשרד להגנת העורף, שהוקם ב־2011 ושבראשו עמד השר גלעד ארדן, ולהחזרת האחריות בתחום למשרד הביטחון. יעלון, ובצדק, החרים את סגנו ח"כ דני דנון, שהתבטא השכם והערב נגד מדיניות הממשלה שבה היה חבר. יעלון הותיר את דנון חסר סמכויות ו"ייבש" אותו עד שזה פוטר.
ימים יגידו אם גורלו של ח"כ בן־דהן יהיה טוב מזה של קודמיו. עם זאת, יתרונו עליהם כפול. הוא מייצג מפלגה שותפה בקואליציה ולא רק את עצמו. גם בתכונותיו, רכות דיבורו והליכותיו הוא שונה מדנון וארדן. בניגוד להם הוא אינו מצטייר כפוליטיקאי כוחני ומאיים.
בהסכם הקואליציוני שנחתם בין הליכוד לבין הבית היהודי נקבע כי האחריות של סגן השר מטעם הבית היהודי תהיה על המינהל האזרחי בגדה. המינהל הוא הגוף האחראי לחיים האזרחיים של הפלסטינים בגדה והוא פועל תחת יחידה אחרת - "מתאם פעולות הממשלה בשטחים" (מתפ"ש). ראש המתפ"ש כיום הוא אלוף יואב (פולי) מרדכי, ומתחתיו פועלים קצינים בכירים וקציני מטה ייעודיים, שאחראים על המינהל האזרחי ומחלקותיו השונות.
המינהל האזרחי היה עד 1981 חלק מהממשל הצבאי שכוננה ישראל לאחר כיבוש הגדה המערבית, רצועת עזה ורמת הגולן במלחמת ששת הימים ביוני 1967. ב־1981 החליט שר הביטחון אריאל שרון להכפיף את המינהל האזרחי ישירות למשרד הביטחון כדי לקדם את סדר היום המתנחלי שלו - להפקיע אדמות מהפלסטינים, לשלוט טוב יותר על מקורות המים ועל תשתיות אחרות ולהרבות בהקמת התנחלויות.
כשהחילה ממשלתו של מנחם בגין בדצמבר 1981 את חוק רמת הגולן וסיפחה את השטח, חדל המינהל האזרחי לפעול בו. לאחר הנסיגה מרצועת עזה ב־2006 - תוכנית ההתנתקות של שרון הפעם כראש ממשלה - הפסיק המינהל האזרחי לפעול גם ברצועה. עם זאת, המתפ"ש עדיין אחראי על עזה בכל הקשור לסיוע הומניטרי - העברת חומרי בנייה, מזון, תרופות ומתן אישורי יציאה לסטודנטים ולמי שזקוקים לטיפול רפואי.
השקפת עולם מנוגדת לבן דהן. פון דר ליין עם רה"מ נתניהו. צילום: רויטרס
וכך נותרה הגדה השטח היחיד שכיום פועל בו המינהל האזרחי. למרות שיוכו המינהלי למשרד הביטחון, המינהל האזרחי הוא יחידה צבאית לכל דבר ועניין. מתוקף אחריותו וסמכויותיו הנרחבות, יש לו (לצד ובמקביל לשירות הביטחון הכללי) השפעה עצומה על חיי היומיום של האוכלוסייה הפלסטינית. כתוצאה מכך, אך גם בלי קשר, יש למינהל האזרחי גם השפעה רבה על חיי המתנחלים, במיוחד בתחום מדיניות הבנייה והתכנון בגדה.
יחד עם זאת, עד היום פעל המינהל האזרחי כיחידה אחת שאין בה הפרדה פנימית לפי מוצא. בעיני אנשי המינהל האזרחי, הפלסטינים והיהודים הם תושבי הגדה וזוכים לקבל - לפחות לפי התקנות - את אותו הטיפול. כמובן שבפועל המתנחלים היהודים נהנים מעדיפות בכל נושא, והיחס אליהם שונה לחלוטין מאשר לפלסטינים. אך לפחות היה ניסיון לשמור על מראית עין של יחס שווה לשתי קבוצות האוכלוסייה.
זה כנראה ישתנה עם מינויו של בן־דהן. בשיחה קצרה איתי הוא אמר כי "אני מקווה לעבוד בשיתוף פעולה עם שר הביטחון וליצור בינינו יחסי אמון". לדבריו, "אשמח לקבל עוד סמכויות, אך זה תלוי כמובן בשר הביטחון וביחסים שייווצרו בינינו". בכל מקרה, הוא הדגיש: "אינני בא לתפקיד כדי לפתור את הסכסוך הישראלי־פלסטיני. המשימה כפי שאני רואה אותה היא לשפר את חיי היומיום ולפתור את הבעיות של המתיישבים היהודים. מהמעט ששמעתי מהם יש להם בעיות רבות שצריך למצוא להן פתרון".
מדברים אלה אפשר להסיק כי כדי שיוכל לבצע את משימתו, להיות אחראי על המינהל האזרחי, בכל הקשור לטיפול במתנחלים היהודים, יהיה צורך לפצלו לשתי יחידות: זו שמטפלת בפלסטינים וזו שתעסוק ביהודים. אם זה יקרה, הרי זה יהיה עוד ביטוי למדיניות ההפרדה והאפליה על רקע דת ולאום שמתנהלת בגדה זה עשרות שנים בין הפלסטינים ליהודים. מדיניות שמקדמת את ישראל אל עברי פי פחת על פי דגם האפרטהייד הדרום אפריקאי.
אך לא פחות חשוב. בפעם הראשונה מייעדת הממשלה סגן שר למגזר המתנחלים. עד היום היו אומנם בממשלות שרים שהיו ממונים על מיעוטים - דרוזים או ערבים. אך המתנחלים אינם מיעוט, לא אתני ולא דתי ולא עדה נפרדת. היו גם שרים שהיו אחראים לאזורים גיאוגרפיים - שר לענייני הנגב והגליל או ירושלים. אך הם היו השרים של כל האוכלוסיות באזורי אחריותם, ללא הבדל דת, גזע או לאום. מעולם לא היה בממשלה שר או סגן שר שעסק אך ורק במגזר יהודי. לא היה שר לענייני חרדים או שר לעניינים של דתיים־לאומיים או של אנשי מרכז או שמאל.
אין ספק כי כחבר בבית היהודי, יהיה ח"כ בן-דהן נציגם הנאמן ועושה דברם של המתנחלים. שהרי השקפת עולמו זהה לשלהם. הוא בשר מבשרם. נראה שאחת ממשימותיו המרכזיות תהיה להכשיר את המאחזים הבלתי חוקיים. ובהקשר רחב יותר אפשר לומר כי נתניהו בעצם מפקיד את מדיניות הביטחון והחוץ של ישראל, לפחות בגדה המערבית, בידי הבית היהודי.
בסקירה חדשה מטעם "מולד - מרכז להתחדשות דמוקרטית", שמזוהה עם השמאל בישראל, נכתב כי ההסכם הקואליציוני שממנו נגזר מינויו של סגן שר הביטחון מטעם הבית היהודי הוא בעצם "מדיניות חוץ במיקור חוץ". בסקירה נאמר עוד כי "נתניהו ממשיך לפטפט על משילות בזמן שהוא מאפשר למפלגה בעלת אינטרסים שונים במוצהר משלו לנהל את מדיניות החוץ של המדינה כולה". מה שמביא אותנו שוב לאורסולה פון דר ליין.
החוט המקשר
שרת ההגנה של גרמניה הודיעה שממשלתה תתרום 130 מיליון יורו - כ־570 מיליון שקל - לבניית ארבע ספינות (קורבטות). בניית הספינות במספנות בעיר הנמל קייל תעלה כ־430 מיליון יורו (כ־1.8 מיליארד שקל). המשמעות היא שגרמניה מסבסדת כמעט שליש מעלותן. הספינות, שייכנסו לשירות מבצעי בעוד כארבע שנים, מיועדות לחזק את יכולת חיל הים בים התיכון, ובמיוחד להגן על מה שמוגדר "המים הכלכליים" - הגנה על שדות הגז שישראל מפתחת.
האיום העיקרי על שדות הגז והמתקנים (אסדות קידוח, הצנרת, תנועת ספינות) הוא מצד חיזבאללה בלבנון. מנהיג הארגון השיעי, חסן נסראללה, שהשבוע שוב נפוצו שמועות על מצב בריאותו המעורער (הפעם בעיות לב), רמז בעבר כי הוא רואה במתקני הגז חלק מהתשתיות של ישראל שבכוונת הארגון לתקוף במלחמה העתידית, אם וכאשר זו תפרוץ.
לפי שעה הסיכויים למלחמת לבנון השלישית נמוכים, בשל מעורבות חיזבאללה במלחמה בסוריה (מוקד המערכה החודש הוא בהרי קלמון בגבול סוריה־לבנון), האבידות הכבדות שנגרמות לו (כ־700 מלוחמיו ובהם מפקדים בכירים ובעלי ניסיון נהרגו) ובעיקר בשל מאזן ההרתעה שנותר מול ישראל. ובכל זאת, במלחמת לבנון השנייה כזכור הפתיע חיזבאללה כשפגע בעזרת טיל קרקע־ים איראני־סיני במשחתת חנית.
בשולי עסקת הספינות וצורכי חיל הים, ובמאמר מוסגר, נחשפת שוב התנהלותה המטופשת של ממשלת ישראל, ובמיוחד משרד האוצר. אלה לא השכילו בעת הוצאת המכרזים לזיכיונות הגז, לפני כעשור, להכניס סעיפים ברורים שהיו מטילים חלק מנטל ההוצאה הביטחונית על הזכיינים. וכך שוב משלם הציבור באמצעות המסים שלו את ההטבות שממשלות ישראל מרעיפות על בעלי ההון.
התרומה הגרמנית החדשה מתווספת לסבסוד שכבר מעניקה ממשלת גרמניה לחיל הים. מדובר בכמיליארד וחצי דולר - שלפי הפרסומים מהווים כמחצית מעלות בנייתן של שש הצוללות שחיל הים מצטייד בהן, ושהופכות ל"זרוע אסטרטגית" קטנה לצד חיל האוויר. הצוללות שנבנו ונבנות באותן מספנות בקייל, יכולות, לפי פרסומים זרים, לשאת גם טילים בעלי ראש חץ גרעיני - דבר שמעניק לישראל יכולת של "מכה שנייה" גרעינית.
וכך, שוב השנור הישראלי חובר לרגשי האשמה הגרמניים על השואה ומתורגם לעוד סיוע כספי מברלין. אין ספק שכל ממשלות גרמניה לדורותיהן - וממשלת מרקל מגדילה לעשות מכולן - הוכיחו את מחויבותן לביטחון ישראל. זה בא לידי ביטוי בכספי השילומים שהועברו לממשלות ישראל ומועברים לניצולי שואה, בתמיכה הדיפלומטית, ביחסים הכלכליים, בקשרי התרבות, בשיתוף פעולה ביטחוני ומודיעיני, וכמובן בקרן השפע המורעפת על חיל הים.
בצד אלה, ממשיכה ממשלת גרמניה להתנגד לכיבוש הישראלי בשטחים, לפגיעה בפלסטינים ובזכויותיהם. היא מתנגדת להתנחלויות וסבורה כי ממשלת נתניהו אינו עושה ובעצם אינה רוצה לקדם את תהליך השלום.
בעיני ממשלת גרמניה - ואף שדעת הקהל בארצה, במיוחד בקרב הדור הצעיר אינה נוטה עוד חסד לישראל - אין כל סתירה בין תמיכה נדיבה ונאמנות כה גדולה לישראל לבין ההתנגדות למדיניות הכיבוש. וזהו החוט המקשר בין ח"כ בן־דהן לשרה פון דר ליין. סגן שר הביטחון ימשיך לדאוג למתנחלים ולהקים עוד ועוד התנחלויות, כדי לבסס את שלטון ישראל על כל הגדה המערבית, ואילו שרת ההגנה של גרמניה תמשיך לתמוך בביטחון הלאומי של ישראל שכולל גם את הכיבוש, שלו היא מתנגדת.
צריך לומר ביושר. המסקנה (העגומה בעיני, והמשמחת בעיני המתנחלים ותומכיהם) היא כי המתנחלים ותומכיהם זוכים לא רק במערכה הפנימית מול המרכז והשמאל על דמותה וערכיה של מדינת ישראל, אלא גם מצליחים להוכיח, עד היום, שמעשיהם בשטח אינם פוגעים פגיעה קשה מדי ביחסי החוץ של ישראל.
דוברו של שר הביטחון לא הגיב על פניית "מעריב־סופהשבוע" בנושא.