בסוף השבוע הסתיימה השביתה הממושכת בכימיקלים לישראל ובמפעלי הברום שנמשכה כארבעה חודשים. במוקד השביתה הממושכת עמדה לטעמי השאלה "מי הבוס?״.
האם לבעל הבית עידן עופר יש זכות לפטר עובדים בהתאם לכתוב בהסכם הקיבוצי, או שלוועדי העובדים יש זכות למילה האחרונה.
לא לכל בעל בית יש הלוקסוס להחזיק מעמד עם מפעלים סגורים לתקופה כל כך ארוכה. המקרה של כיל היה תקדימי ויוצא דופן. סגירת המפעלים לזמן כמעט בלתי מוגבל התאפשרה כי הציבור לא סבל במישרין.
סגירת שדה תעופה או השבתת תחבורה ציבורית, לדוגמה, לא יכולה להימשך יותר מיום־יומיים. בנוסף, לעופר ולנציגו ניר גלעד היה שווה להשקיע כל סכום על המלחמה מי הבוס, גם אם מדובר באובדן הכנסות של מאות מיליוני שקלים.
בסוף המאבק השיג עופר את מבוקשו.
עשרות עובדים בקונצרן יפוטרו, וההנהלה תיהנה מהזכות לגמישות ניהולית. העובדים ילכו הביתה עם תנאי פנסיה מוקדמת ופיצויים מוגדלים, אבל מבחינת ההנהלה השקט התעשייתי לטווח הארוך הצדיק את המחיר.
בסוגריים נעיר כאן שהבטחות של פוליטיקאים בתקופה האחרונה, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, לפתרון המשבר, ניתנו רק בגלל הפוטנציאל האלקטורלי הקיים אצל העובדים. הן היו שוות כקליפת השום. לאן נעלמו פתאום ההבטחות לשימוש במניית הזהב?
ניתן לקבוע שאלמלא מאמצי ההסתדרות לפתרון המשבר, היו מפעלי החברה סגורים עד היום. פרשת כימיקלים לישראל מאפשרת להפיק תובנות לא רק לגבי מפעלי התעשייה אלא לגבי המגזר העסקי כולו.
מזכ״ל ההסתדרות אבי ניסנקורן מגיע עם סל של דרישות כלפי המעסיקים במגזר הציבורי ובראשם המדינה. ההסתדרות דרשה וקיבלה את העלאת שכר המינימום. היא דרשה וקיבלה את האפשרות להעסקת בעלי מוגבלויות. היא תדרוש ותקבל את הפסקת העסקת עובדי הקבלן במגזר הציבורי. בשבועות הקרובים יחל המשא ומתן על הסכמי השכר במגזר הציבורי. ההסתדרות תדרוש מן הסתם תוספות שכר וכן תנאים נלווים. הדרישות אכן לגיטימיות, אלא שהן מקשות על המעסיקים הן בתחום הוצאות השכר (שכר המינימום) והן מבחינת הגמישות הניהולית (עובדי הקבלן).
בעניין שכר המינימום הסכימה ההסתדרות לקשור לראשונה בין גובה התוספת ובין הפריון במקום העבודה. בעניין העסקת עובדי הקבלן עדיין אין הסכמה לגמישות ניהולית. הושטת יד של ההסתדרות בעניין זה תסייע בייעול המערכת הציבורית ובשיפור השירות לאזרחים הנמצאים במגע שוטף מול הרשויות. כאמור, המשא ומתן בין הצדדים, שיחל בקרוב, הוא הזדמנות יוצאת דופן לקידום סוגיית הגמישות.
במשרד האוצר יהיו קשובים הרבה יותר לדרישות השכר, אם במקביל תסכים ההסתדרות להקל בניידות העובדים, העסקה בחוזים אישיים ותשלום תמריצים על בסיס דיפרנציאלי. מגמות אלה כבר קיימות בסקטור הפרטי, והגיעה העת ליישם אותן גם בסקטור הציבורי. ויפה שביתה אחת קודם.