דוברי ראש הממשלה מכתירים את מה שהתרחש בוועידת פיפ"א כניצחון גדול. אז אומנם לא גורשנו מפיפ"א ואפילו לא התקיימה הצבעה, אבל לקרוא לזה ניצחון יהיה די פתטי. עצם העיסוק בנושא, כמו גם הקמת הוועדה שתפקח עלינו, כבר גרמו לנו נזקים. שלא לדבר על ניסיונות ההחרמה שמעבר לפינה.



ובכלל, האופן שבו טיפלנו במשבר פיפ"א מאפיין את דרך ההתמודדות שלנו עם מכלול המאמצים להוקיע אותנו. ומי שמתעקש לכנות את ההתמודדות הזו "ניצחון", עלול לגלות שזה יהיה ניצחון פירוס, שעליו נאמר – עוד ניצחון כזה ואבדנו.



הסיבה לכך פשוטה: הפלסטינים ויתר האויבים שלנו משחקים נגדנו משחק מלוכלך ותחבולני, כזה החוצה קווים אדומים. ואילו אנחנו מצחצחים את הגרון כמו גימנזיסטים תמימים וחושבים שבמתק שפתיים ולחיצות ידיים נצליח לסכל את המזימות נגדנו. ודווקא יש לנו הרבה אמצעים לשחק מול האויב המסית והמוקיע במגרש שלו באופן שיכאיב לו בחזרה; אבל, משום מה, אנחנו לא עושים את זה, וכך, צעד אחר צעד, נדחקים לעבר התהום.
 

קחו למשל את האיש שעופר עיני לחץ את ידו בהפגנתיות מלאת רצון טוב בוועידת פיפ"א – ג'יבריל רג'וב. האיש ששרת התרבות מירי רגב דווקא הציעה להיפגש איתו ולדבר על ספורט ושלום. רג'וב הוא ארכי־טרוריסט, מושחת, מי שהצהיר באחרונה שלו הייתה לפלסטינים פצצת אטום, היה משתמש בה נגדנו; מי שטען שאנחנו יכולים ללמד את היטלר אכזריות מהי, והסביר שהפלסטינים הם האויבים מספר אחת של ישראל – שאיתה לא תהיה לעולם נורמליזציה.

האיש הזה מחליף תפקידים מדי פעם, בהתאם למזימה התורנית שלו. הוא היה חביבם של ראשי אוסלו והבטיח לחסל את החמאס. הוא שיחק את הצגת יוזמת ז'נווה ולקח חלק בקריקטורות דומות מרפרטואר השמאל הישראלי, ועכשיו הוא מתחפש למבשר הספורט. אלא שכמו בכל שלב בחייו, המטרה הפשוטה שלו היא לחסל אותנו, בעורמה.
 
המנגנון שבראשו הוא עמד רצח אנשים שסייעו לישראל, ואפילו נקבע בבית משפט שרג'וב אישית אחראי לחטיפה ולעינויים של ערבי תושב ירושלים, שנחשד שסייע לישראל. לאיש הזה לוחצים את היד ומדברים איתו על ספורט ואחווה. האיש הזה שמשפחתו מקבלת קצבאות ביטוח לאומי, ואנחנו יודעים עליו הרבה פרטים מביכים.

יש לנו היכולת לפגוע בו קשות, משלילת חופש התנועה, דרך העמדה לדין ועד הכפשה פנימית בתוך החברה הפלסטינית. אבל אנחנו לא עושים דבר וממשיכים לאפשר לו לנהל נגדנו מסע כוזב ואפקטיבי של דה־לגיטימציה. את האמצעים נגד רג'וב צריך להפעיל בתבונה, כדי לא להפוך אותו לקדוש מעונה. אבל צריך להילחם בו כמו שהוא נלחם בנו, ללא מעצורים. והנה, אנחנו אפילו לא חושפים את פרצופו האמיתי, אפילו לא מכריזים שאם זה נציג הספורט
שלהם, אז המילה ספורט בפלסטינית משמעה טרור וכזב.
 
אנחנו לוקים בתסמונת הזו בכל זירה. כך, אדם כמו אלון ליאל, שהודה כי הוא פועל באירופה לטובת מדינה פלסטינית, עדיין לא הועמד לדין. כך, אנחנו משלמים לפלסטינים את כספי המסים ולא גובים מאירופה ומארצות הברית מחיר על עצם החזקת שלטון אבו מאזן על כנו. מסתבר שעם הספר ואומת ההייטק פשוט מסרבים להפעיל את השכל הישר ואת יצר הקיום הבסיסי.