הראיון של ברק אובמה ל״עובדה״ בערוץ 2 ייצר תוכנית טלוויזיה כל כך מוצלחת, שאין ספק כי במהרה יציעו לו להופיע גם בערוץ 10, בערוץ 1 ואף בערוץ 20. ייתכן בהחלט שאובמה יצטרך לדבר אל תושבי ישראל בתוכנית שבועית קבועה, מכיוון שכדי למנוע טענות של קיפוח או אפליה, ובהתאם להוראות היועצים המשפטיים ודרישות הממונה על ההגבלים העסקיים, זו תהיה תוכנית שבועית בכל אחד מן הערוצים.
הוא מדבר יפה, הוא עונה רהוט, הוא כובש והוא מלהיב. אין ספק שהוא רוצה לדבר אל הישראלים, כתלונתו: ״אני חושב שיש הרבה מסננים ביני לבין הישראלים, הם לא מקבלים מסרים ישירות ממני״. קשה לי לתאר את אובמה מתראיין ככה לטלוויזיה הצרפתית או האוסטרלית, אבל זה ברור - מה שמעניין את אובמה זה לדבר אל הישראלים, וכמה ישראלים הוא ימצא כבר בגרמניה? די הרבה, בסדר, אבל אין להשוות לישראל.
כאשר אובמה מדבר אלי כל כך מהלב, זה אכן מגיע לי אל הלב, טבעי שעולות מחשבות. כל עוד אין בישראל התוכנית ״מאזינים מדברים עם אובמה״, בטלוויזיה או ברדיו האזורי, אתייחס רק לשלוש נקודות מדבריו במסגרת מאמר קצר זה.
הפחד מול התקווה. יסלח לי נשיא ארה״בנו, אבל גם בפחד וגם בתקווה אנחנו מומחים יותר ממנו. 2,000 שנה טיפחנו את התקווה לשוב למולדת, ורבים מאיתנו מקווים באמונה שלמה לבואו של המשיח. אין יותר תקווה מזה. למרבה הצרה והמצוקה הפנימית, גם בנושא הפחד אנחנו במקום ראשון בעולם. המראיינת אילנה דיין, שלא הצטיינה רק בשאלות נכונות, טענה בכל זאת שאנחנו לא יכולים ליטול על עצמנו סיכוי של 4% שנושמד. זוהי השאלה שאני מציב תמיד בפני כל תושב חוץ בעולם: כמה פעמים רצו להשמיד אותך היום? אובמה מבין את צרכיה הביטחוניים של ישראל, אבל מה הוא היה חושב כאמריקאי, אם היה ברור שהמטרה המעשית של אויביו היא להשמיד אותו.
הפלסטיני שרוצה בשלום עם ישראל. אובמה תיאר את אותו ה״פלסטיני עם כוונות טובות״: ״הבה נאמר שאני סטודנט או איש עסקים פלסטיני שגר בגדה המערבית ואני מאמין בשלום, ואני לא קונה את דברי החמאס, ואני יודע שיש אנשים טובים בתוך ישראל, ואני מכיר בזכותה של ישראל להתקיים״. נכון, יש פלסטינים כאלה, יותר מאשר אנחנו יודעים, ואני מצפה ליום שבו הם יהיו התקיפים בחברה הערבית. כשאני פוגש פלסטינים, זה מה שאני אומר להם: ״שלום כבר לא מספיק לי, אני רוצה שתאהבו אותנו״. הנה התקווה: זה יגיע.
העולם הוא מקום טוב יותר. אובמה אמר שהעולם היום הוא מקום טוב יותר. גם אם הוא התכוון בעצם לעולם המערבי, זה נכון. אבל הוא לא הבין שזה נכון רק כי לפני 70 שנה לא ישבו עם הרוע למשא ומתן ולשיחות, לא ראו את הצדק שבשני הצדדים, לא מילאו את התקשורת והתרבות בסיפורים עד כמה סובלים ילדי האויב, אלא נלחמו ברוע תוך דרישה אחת ממנו: כניעה ללא תנאי.