עם הקמתה של ממשלת נתניהו הרביעית ושקיעת אבק מערכת הבחירות, ראוי לדון באתגרי הביטחון הלאומי שילוו את הממשלה החדשה ואת הרמטכ״ל, רב אלוף גדי איזנקוט, שזה מכבר נכנס לתפקידו.
זה אולי קצת מפתיע, אבל האתגר הראשון של הממשלה ושל צה״ל הוא הטיפול ביחסי הצבא והחברה. כבר שנים שלתושבי ישראל יש תחושת ביטחון. סכנת הפלישה של צבאות זרים, שאיימו לחסל את מדינת ישראל, עברה מן העולם. צה״ל הוא צבא חזק מאוד ולאורך הגבולות ובשטחים שורר שקט יחסי המופר עם אירועים בודדים פה ושם. תחושת הביטחון שהושגה בזכות עוצמתו של צה״ל מעלה שאלות כמו ״מדוע שלא נקצץ בתקציב הביטחון?״ זהו ״פרדוקס הביטחון״: ככל שתספק יותר ביטחון, יבקש האזרח לקצץ בתקציב של הצבא שהשיג את אותו ביטחון.
באופן מסורתי, בבחירות בארץ יש למצב הביטחוני תמיד חלק מרכזי, אולם בבחירות האחרונות הועלו לסדר היום גם הבעיות החברתיות והכלכליות. הציבור מבקש, ובצדק, לשפר את רמת החיים ולטפל בשכבות החלשות - על חשבון הביטחון. המערכה הארוכה והבעייתית וחוסר ההכרעה במבצע צוק איתן מוסיפים לתחושת חוסר הסיפוק של הציבור ומביאים לשחיקה נמשכת במעמדו של הצבא בדעת הקהל.
תהליך אישור תקציב המדינה שיועלה לאישור בנובמבר, ילווה בלחצים בלתי פוסקים להסיט משאבים מהצבא לחברה ויחייב את הממשלה והעומד בראשה לבגרות ולאחריות כדי למזער נזקים.
בינתיים, החרם על ישראל תופס מומנטום באירופה וגם בארה״ב. החרם קיים שנים רבות וזכה לתשומת לב מועטה. אלא שבאחרונה, עם רוח גבית של הרשות הפלסטינית, האסלאם הקיצוני והאנטישמיות הגוברת, הוא התעצם ותפס מומנטום. יש כאן סכנה לכדור שלג שאם אכן יעצים, יגלוש לתחומים נוספים. ראשית, הוא יפגע ביצוא ובתוכו היצוא הביטחוני, שהוא הדלק של פיתוח אמצעי הלחימה לצה״ל, ובהמשך גם באופן ישיר בקשרי הביטחון עצמם. רק ניתוח עמוק של התופעה וריכוז מאמץ במשרד אחד שירכז ויתאם את המאמץ ועם תקציב ראוי, יוכלו להעמיד תגובה ראויה ולבלום את ההידרדרות.
ועדיין לא דיברנו על הסכם הגרעין עם איראן, שייחתם כנראה בסוף החודש. ההסכם ישחרר מיד סכומי כסף גדולים ויאושש את הכלכלה האיראנית. ברור כי ההסכם אינו כולל כלל את סוגיית הטרור והחתרנות האיראנית, ולכן סביר כי נראה את האיראנים פועלים במרץ כדי לחזק את חיזבאללה ואת הג׳יהאד האסלאמי ומעת לעת גם את חמאס, וממשיכים לבחוש בסוריה, בעיראק ובתימן. האיראנים ימשיכו לנסות ולהרחיב את גבולות הטרור גם לרמת הגולן ורק נפילתו של בשאר אסר (שכלל לא ברור מי יבוא אחריו) תוביל לפגיעה בציר הרשע.
בתחום הגרעין, ביום שלאחר ההסכם, נפתחים בפני ישראל כמה חלונות. ראשית, סיוע אמריקאי עד כדי ברית הגנה (צריך לעבוד על זה), ומעבר לכך - שילוב אינטרסים אזורי שעשוי לשנות את פני האזור ואת המוכנות הצבאית, ההתקפית וההגנתית כאחד. מבנה צה״ל והתאמתו לאתגרי המחר זו סוגיה כבדה ומורכבת שתמשיך ותעסיק אותנו רבות בהמשך (זהו נושא שראוי להרחבה במאמר נפרד).
באשר לדאע״ש, הכרתו של העולם בבעיה היא חשובה מאוד ותאפשר גם בעתיד טיפול הולם. מעקב ומוכנות בהחלט מספיקים בשלב זה.
לסיכום, ״פרדוקס הביטחון״ מעמיד בפני הביטחון הלאומי של ישראל אתגר מורכב. רק חוכמת עשייה, מלווה במנהיגות וברגישות חברתית, תוכל לצלוח את התקופה מלאת האתגרים.
הכותב, אלוף במילואים, היה מפקד חיל הים