חגיגות הגאווה הן בעצם חגיגות ניצחון. ניצחון של ההומואים על כל שאר העולם. הם ניצחו. אנחנו ניצחנו. אחת הסיסמאות המוצלחות במצעדי הגאווה בעיני, היא 'אם אלוהים לא אוהב אותנו, אז איך זה שאנחנו כאלה חמודים ?' צודקים. ואני שולח מכאן חיבוק חם, וקצת יותר מדי ארוך, לכל ההומואים שבזכותם אנחנו כאן (מיסטר האמפריז, אוחובסקי, קיסוס, ג'אגר, אסיעזר, ניצן הורביץ, עברי, ועוד).   



כשהציעו לי להצטלם לתוכנית מחוברים, נפגשתי עם אנשי ההפקה, ששאלו אותי בזהירות, בקשר לשמועה שאני לא לגמרי סטרייט, ושאולי אני בעצם קצת דו. חשבתי על זה, ואמרתי להם, אתם יודעים מה אומרים על שמועות - הן בדרך כלל נכונות. ולמרות שאני אדם שנמנע מהגדרות, דווקא את ההגדרה הזאת חיבבתי, גם כי היא נכונה, ובעיקר כי היא מקורית. אחזיר לאופנה את  מה שנחשב לנורמה רווחת ביוון העתיקה, חשבתי. 
 
מאז אני משתייך ל- ב' הזניחה והפחות סקסית בלהט"ביות . הנטייה היא לא להתייחס לנטייה הזאת ברצינות. בשל היכולת שלנו להיות עם שני המינים, אנחנו נחשבים לפחות אמינים, אפילו מההתעלפויות של רות דוד בכניסה לחקירות המשטרה

. מכל הלהטבים, אנחנו גם מקבלים הכי פחות תשומת לב. אבל כל מגזר והבעיות שלו - הלסביות סובלות מחוסר בחוש הומור והומואים מתמודדים עם אחוזי שומן נמוכים במיוחד. אז אותנו לא מבינים  - אם אתה אוהב בנות אז מה אתה מחפש עם בנים, ואם אתה הומו, אז תירשם אצל גל אוחובסקי בכניסה, וברוך הבא. 
 

אבנר ברנהיימר פעם אמר לי, שדו מיניות זה מצב צמיגי, לא לגמרי מוצק אבל גם לא ממש נוזל, ואנשים לא יודעים מה לעשות עם מצב צמיגי. אז אני, כנראה, סוג של צמיג, רק שמי שאוהב צמיגים הולך למישלן, ולא בא אלי. אולי בעתיד כולנו נהייה צמיגיים יותר, ואנשים יתאהבו האחד בשני בלי קשר למין שלו. 
 
כולנו נעים על ספקטרומים בכל תחומי החיים, חלקנו קצת דתיים (מסורתיים) מעט צמחוניים (חצימחונים) מנסים לטעום מכל דבר, מתחזקים, משתדלים, מנסים, טועמים ורק במיניות אנחנו נזהרים מלנוע על ציר. סולם קינזי מדרג מיניות בין אפס לשש, כך שאפס מציין הטרוסקסואליות מוחלטת, ושש זה הומוסקסואליות גמורה. כל השאר נעים בסקאלה, לפעמים שומעים רוק, לעיתים מחבבים אירוויזיון, יכולים ליהנות מכדורגל, ולא שוכחים למרוח קרם ידיים, נתקעים על תמונות של בר רפאלי בבגד ים, אבל גם של עוז זהבי, מבקשים חברות מבחורה נאה שמופיעה בפיפל יו מייט נואו ,אבל גם שולחים איזה poke  לגבר חמוד מהעבודה.
 
אחד הרגעים שהכי אהבתי בסדרה המעולה shamless (שלאחרונה סיימה עונה שישית), הוא, שמיקי, החבר הערס של איאן, יושב בבר, ומתוודה בפני הבר מן (קווין) שהוא אוהב את איאן, והוא בעצם גיי. משתררת שתיקה בבר. החבר הערס מתרומם מכיסאו ומתחיל את משפט היציאה מהארון הקלאסי, בטון עצבני הולך ועולה: "ואם למישהו יש בעיה עם זה..." ואז הברמן  אומר לו "תירגע , חבר, תעשה מה שאתה רוצה, לאף אחד פה זה לא אכפת". 
 
זה העתיד. לאף אחד כבר לא יהיה אכפת. לא יידרשו אומץ ותעוזה, לא צעדים דרמטיים, לא רגעי מבוכה כשישאלו אותך מתי תמצא איזו בחורה להתחתן איתה, ניזכר קצת בגעגוע בזמנים שהומואים היו צריכים להילחם על הזכויות שלהם, שהיו מדינות שלקח להן יותר מדי זמן לאשר נישואים חד מיניים, שהיו ימים שהיו עושים עניין מזה שגבר שינה את מינו, והתקיימו מצעדים גדולים בתל אביב למען שוויון, היו ימים שהיה צריך את כל זה.  
בעקבות קמפיין הרהיטים של שולה זקן, עבריינים נוספים מבקשים להשתתף בקמפיינים המתאימים להם:

נמאס לכם לממן סוכן ? התקשרו למרקוס קלינברג 
חנן גולדבלט לבי"ס למשחק כי 'כשאת אומרת לי לא - את שחקנית גרועה'
יצחק אברג'יל לדיסקונט 'זה טוב למשפחה' 
בני סלע : תמיד לפנק לפנק לפנק 
האחים קורידו : 'אחד פלוס אחד על כל בגדי הילדים'