המלחמה האמריקאית בארגון המדינה האסלאמית, שנפתחה בשנה שעברה בקול תרועה רמה, מדשדשת. במערב כבר נשמעים קולות ראשונים של ספק לגבי סיכויי ההצלחה. לצד מי שמדברים על העמקת המחויבות האמריקאית בעיראק, יש גם התבטאויות ראשונות בזכות ״הכלת״ האיום הג׳יהאדיסטי. איך הגענו למצב האומלל הזה?
מסע הכיבושים של דאע״ש לא זכה לתשומת לב רבה במערב עד לעריפת ראשיהם של עיתונאים אמריקאים ומסע הטיהורים של מיעוטים אתניים בעיראק, סוריה ולוב. הזעזוע שבו הוכתה דעת הקהל במערב הניע סוף-סוף את הבית הלבן לפעולה.
בספטמבר 2014 הסביר הנשיא אובמה את האסטרטגיה במלחמה החדשה: הפצצות מהאוויר, לצד סיוע מסיבי ביועצים ובכלי נשק לכוחות הנלחמים במדינה האסלאמית. היעד הראשון היה בלימת התפשטות הג'יהאדיסטים. אחר כך הייתה אמורה להתרחש מהלומת הנגד, שתשחרר את השטחים שכבשו. מאז ההצהרה נרשמו הצלחות צנועות, כמו הצלת העיירה הסורית הנצורה קובאני, שחרור העיר תיכרית שמצפון לבגדד והצלת הפליטים היזידים מהר סינג׳אר, אולם המגמה הכללית לא השתנתה.
לא רק שדאע״ש אינו מראה סימני היחלשות, לאחרונה חזר הארגון לרשום הישגים, וביניהם ניצחון על כוחות עיראקיים המגובים בסיוע אווירי אמריקאי בעיר רמאדי. בעקבות ההתפתחויות אמר הגנרל בדימוס דיוויד ברונו כי האסטרטגיה האמריקאית היא הכלתה של המדינה האסלאמית ולא ניצחונה, ואילו קולות אחרים קראו להגברת הקמפיין האווירי. במהלך ביקורו בישראל גילה הרמטכ״ל האמריקאי דמפסי שארצו שוקלת להגדיל את הכוחות באזור.
אבל המפתח לתפנית אסטרטגית מול דאע״ש אינו מצוי בכמות גיחות ההפצצה, אלא במדינות שדרכן מוזרמים הכסף והמתנדבים לשירות ארגון הטרור הרצחני. הכלכלה של דאע״ש מתבססת על מכירת נפט ומטילי זהב מוברחים דרך טורקיה, תמורת כסף ואספקה לוגיסטית. גם שיירות המתנדבים מהקווקז, מאפגניסטן ומהקהילות המוסלמיות במערב מגיעות דרך טורקיה.
בחודשים האחרונים נשמעת בארצות הברית ביקורת על הגבול הפתוח של טורקיה עם המדינה האסלאמית. שר החוץ הטורקי הסביר בתגובה שמדינתו אינה מסוגלת לשלוט על הגבול הארוך עם סוריה ועיראק, ״ממש כמו שארצות הברית אינה יכולה לחסום את הגבול עם מקסיקו״. הטיעון הזה נשמע חלול לאור המאמצים המוצלחים שמשקיעים הטורקים בעצירת מתנדבים כורדים היוצאים למלחמה בדאע״ש. כנראה שהחשש הטורקי מהתעצמות המיעוט הכורדי גדול בהרבה מהמוטיבציה להילחם בדאע״ש.
בנאום המלחמה שנשא, אמר אובמה שארצות הברית אינה יכולה להילחם במדינה האסלאמית במקום העיראקים. אובמה צודק, אבל הוא משמיט במתכוון פרט חשוב: המאבק במדינות המשמשות עורף אסטרטגי לקבוצות הטרור והג'יהאד במזרח התיכון, ושאינן משלמות על כך מחיר. ממש כמו שארצות הברית אינה מוכנה לפעול בנחישות נגד בנק הטרור הקטארי, היא נמנעת בעקביות מהפעלת לחץ על בעלי בריתה באנקרה. החולשה היחסית של ארדואן אחרי המכה שספג בבחירות מספקת הזדמנות לשנות את החישוב האסטרטגי של טורקיה. אם לשפוט לפי ניסיון העבר, אין מה לבנות על האמריקאים שינצלו אותה.