חריצת דין בכיכר העיר, כמו גם בתקשורת או בתחקיר עיתונאי, היא בלתי ראויה ואפילו מקוממת. כל אדם באשר הוא זכאי, בכל מצב ובכל מקרה, להליך משפטי הוגן לפני שיוקע ברבים.
גם אורן חזן, כאדם פרטי, זכאי להליך הוגן. ככל הידוע לא מתנהלת נגדו חקירה משטרתית (להבדיל מבדיקה) ולא הוגש נגדו כתב אישום. עם זאת, שלא בטובתו הוא נקלע ליותר מסקנדל אחד, ולפיכך אינו יכול להמשיך לכהן בכנסת ולהיות חלק מסמליה החשובים של מדינת ישראל. אורן חזן חייב ללכת. יכול להיות שסילוקו מהכנסת כרוך בעוול והפגיעה בו תהיה קטלנית ובלתי מידתית, אולם לעתים החיים הציבוריים מלווים בעוולות, והנוטלים בהם חלק עלולים לשלם מחיר גבוה, מופרז ובלתי צודק.
פרט להכחשה גורפת, חזן לא עשה כל מאמץ מיוחד לסתור את ממצאי התחקירים. אפילו סירב להיבדק בפוליגרף. כאיש ציבור הוא לא הרים את הנטל המינימלי הנדרש מחבר כנסת מוכפש, ולכן הוא צריך ללכת.
כשחוקקו כנסות ישראל הראשונות את חוקי הממשל, הם יצרו, בצדק, מנגנון שאינו מאפשר לפטר חבר כנסת בתקופת כהונתו. המניע היה חשש שאם המנגנון לא יהיה קיים, והכנסת תוכל להדיח את מי מחבריה, השלטון ידיח שלא כדין חברי כנסת שלא ימצאו חן בעיניו, מטעמים פוליטיים גרידא.
אז, בימי בראשית, כשהיו הפלגנות והקיטוב הפוליטי בשיאם, כשלא היה פיקוח משפטי מספק על פעולות השלטון; ייתכן שזה היה מחויב המציאות, אולם עכשיו, לאחר 67 שנים, הגיע הזמן לשכלל את החקיקה ובנסיבות מיוחדות לאפשר לכנסת לסלק משורותיה חברי כנסת שמביישים ומביכים אותה ושפוגעים בכבודה. כדי לוודא שהשלטון לא יעשה שימוש לרעה בסמכויותיו אם יחוקק חוק כזה, תגיע לעזרה הביקורת הציבורית בכלל והביקורת המשפטית בפרט, שכוחן רב.
• • •
האבות המייסדים של ארה״ב הבינו כבר בשלהי המאה ה-18 שיש חשיבות לסמכות הגופים הנבחרים להרחיק מתוכם פירות באושים. החוקה האמריקאית מציינת במפורש שלשני בתי הקונגרס - הסנאט ובית הנבחרים - יש סמכות להרחיק, ברוב של שני שלישים מחבריהם, סנאטור או חבר בבית נבחרים, לא רק בשל אישום או הרשעה פליליים, אלא גם בשל התנהגות שאינה נאותה ואינה הולמת נבחר ציבור, כזו המביישת את הקונגרס. כבר בשנת 1897 הגיע עניין הרחקתו של חבר קונגרס לבית המשפט העליון האמריקאי, והוא הכיר בסמכות זו של הקונגרס.
כשהתעורר דיון בעניינה של ח״כ חנין זועבי, הצענו לשנות את החוק גם בארץ ולאפשר לרוב של 90 חברי כנסת להרחיק ח״כ סורר (להבדיל ממורשע בפלילים, ששם העניין מוסדר בחוק). הרחקה של ח״כ תהיה כמובן כפופה גם לביקורת בג״ץ, ואולי הנסיבות הנוכחיות הן שיביאו את הכנסת לעשות מעשה. בענייניו של חזן אי אפשר להמתין עד לשינוי החוק, אם בכלל יבוא כזה. אך יש דרך אלטרנטיבית: עתירה לבג״ץ להדיח אותו מכהונתו.
עד כמה שזה יישמע מוזר, על פי הפסיקה הקיימת וההלכות שנקבעו בבית המשפט העליון, האפשרות הזו היא בת־קיימא. כבר בשנות ה-90 קבע בית המשפט העליון, בבג״ץ אריה דרעי ורפאל פנחסי, שהם אינם יכולים להמשיך לכהן בממשלה לאחר שהוגש נגדם כתב אישום, וזאת אף שלא הייתה הוראת חוק מפורשת הקובעת כך.
מאז ועד היום בית המשפט העליון חזר פעמים רבות על ההלכה שבתפקידים ציבוריים. עילת ההדחה של נושא המשרה אינה חייבת להיות בהוראת חוק מפורשת, וזכורה אך מלפני כשנתיים פרשת יצחק רוכברגר ושמעון גפסו, ראשי הערים שבג״ץ הדיח מכהונתם למרות היעדרו של חוק מפורש ואף שטרם הורשעו בדין.
מאז ועד היום בית המשפט העליון חזר פעמים רבות על ההלכה שבתפקידים ציבוריים. עילת ההדחה של נושא המשרה אינה חייבת להיות בהוראת חוק מפורשת, וזכורה אך מלפני כשנתיים פרשת יצחק רוכברגר ושמעון גפסו, ראשי הערים שבג״ץ הדיח מכהונתם למרות היעדרו של חוק מפורש ואף שטרם הורשעו בדין.
הבסיס המשפטי לעמדת בג״ץ נעוץ בעילת הסבירות, והטיעון המרכזי היה שאין זה סביר שנושא משרה ציבורית ימשיך בכהונתו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, גם אם אין הוראת חוק מפורשת.
בכמה פסקי דין קבע בית המשפט העליון כי ״עילות פסילה לכהונה של נבחרי ציבור המפורטות במעשי חקיקה אינן ממצות, ועשויים להתקיים תנאים ונסיבות החורגים מעילות הפסילה הסטטוטוריות, שבהתקיימם המשך כהונתו של נבחר ציבור בתפקידו הנבחר עשוי לעמוד בסתירה לעקרונות המשפט הציבורי ולחייב את סיום כהונתו. פסילת אדם לכהונה מכוח עילות כלליות של המשפט הציבורי עשויה להישען על עקרונות הסבירות, ההגינות וחובת ההגנה על אמון הציבור ונבחריו״.
אינני חסיד שוטה של יצירת חקיקה שיפוטית שאינה מתיישבת עם החוק הכתוב על ידי בית המשפט, אבל אם כבר אז כבר, יש מקום לעשות צעד נוסף ולהחיל את העקרונות שהתווה בג״ץ גם על עניינו של חזן.
אם ילך בג״ץ צעד נוסף קדימה במשעול שכבר הותווה, כי אז, לנוכח הנסיבות, אין זה סביר בעליל שחזן לא יתפטר מרצונו מהכנסת. לאור זאת, בג״ץ יכול לקבוע את פיטוריו ולסיים את כהונתו.
ומילה טובה להרצוג
באותו עניין, ראוי לשבח את יצחק הרצוג על המהלך הציבורי שעשה כשהסכים לבקשת יו״ר הכנסת לקיזוז זמני עם אורן חזן. הוא לא עשה זאת מתוך חולשה, כפי שטוענים מתנגדיו ויריביו, הוא עשה זאת כדי לשמור על כבודה של הכנסת. הרצוג הבין שבנסיבות הפוליטיות הנוכחיות אם הוא לא יעשה זאת, בהחלט יכול להיות מצב שאורן חזן ינהל את ישיבות הכנסת, וזה מצב מביך ובלתי נסבל.
ומילה טובה להרצוג
באותו עניין, ראוי לשבח את יצחק הרצוג על המהלך הציבורי שעשה כשהסכים לבקשת יו״ר הכנסת לקיזוז זמני עם אורן חזן. הוא לא עשה זאת מתוך חולשה, כפי שטוענים מתנגדיו ויריביו, הוא עשה זאת כדי לשמור על כבודה של הכנסת. הרצוג הבין שבנסיבות הפוליטיות הנוכחיות אם הוא לא יעשה זאת, בהחלט יכול להיות מצב שאורן חזן ינהל את ישיבות הכנסת, וזה מצב מביך ובלתי נסבל.
לכן, בהיותו שקול, ממלכתי ושומר על כבודה של הכנסת, הרצוג ראוי להצדעה ולא לגינוי.