יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, נימק שלשום את פיטורי ההתייעלות של 800 מעובדי רשת השיווק מגה כמהלך של אין ברירה, שנועד להציל את הרשת מקריסה.



המזכ"ל שחשב מחוץ לקופסה, הבין שללא ההתייעלות הכרוכה בין השאר בפיטורי עובדים, עלולה הרשת להגיע לסוף דרכה. אלא שעבור מאות העובדים שנאלצו ללכת הביתה מדובר במגה פיגוע.

ניסנקורן הצטייר אמנם כמבוגר האחראי, אבל אסור לשכוח שבעלי הרשת "חלבו" את מגה במשך שנים בדרך של משיכת דיווידנדים והן בדמי ניהול בעסקות נדל"ן שבוצעו באמצעות הריבוע הכחול נדל"ן (חלק מחברת האם). בניגוד למה שאמר ירון זליכה, היועץ המיוחד של הוועד, העובדים תמיד משלמים וימשיכו לשלם את המחיר. 


אין זו הפעם הראשונה שההסתדרות מסכימה לפיטורי התייעלות בחברות עסקיות. קדמה לכך הסכמתה לפיטורי עשרות עובדים בקבוצת כימיקלים לישראל (מפעלי הברום ומפעלי ים המלח). ההסכם הושג לאחר שהמפעלים הושבתו במשך ארבעה חודשים. אולם במקרה של כימיקלים לישראל אין ויכוח שלקונצרן לא נשקפה באמת סכנת קריסה, והפיטורים הוסברו בצורך להתייעל לנוכח ירידת הרווחיות בברום ובים המלח. 

המילה "פיטורים", כפי שהיא מופיעה בלקסיקון יחסי העבודה, מפסיקה אם כן להיות מילה גסה. היא אמנם עטופה בנימוקים מלומדים, אבל בשורה התחתונה העובדים נשלחים הביתה ללא הסכמתם. אז אם כך הדבר, אז מדוע שבעליית המדרגה הבאה לא תינתן הסכמת ההסתדרות לפיטורי התייעלות של אלפי עובדים במערכת הבנקאית? הרי אין ויכוח שבבנקים מועסקים עובדים המכונים "מיותרים", ש"הפסיקו לתרום למערכת" ושההנהלות היו שמחות להיפרד מהם לשלום.

המילה פיטורים היא החלום הרטוב של בעלי השליטה בבנקים. האפשרות להגשמת החלום נבלמה עד כה בזכות הסכמי השכר וההסתדרות. ההנהלות לא יכלו לכפות פיטורים, אלא להסתפק בתכניות התייעלות אגרסיביות. הוועדים החזקים בבנקים הסכימו לתוכניות פרישה מרצון, שנחשבות מבחינת התנאים לנדיבות ביותר במערכת העסקית. מדובר בפנסיה מוקדמת או בחבילת פיצויים, ששוויה נאמד ב-1-1.5 מיליון שקל לעובד בממוצע.

אבל גם השחיקה הנמשכת ברווחיות והעובדה שחלק מהבנקים, כמו לאומי ודיסקונט, לא חילקו דיווידנדים במשך שנים, אינה מצביעה על סכנת קריסה ואינה מצדיקה פיטורים.

מהלכי הפיטורים יקבלו הצדקה, לפחות ברמה הציבורית, אם תיווצר אווירת משבר שתגרור אולי את אחד הבנקים להפסדים. אז המילה פיטורים תחזור להיות חלק לגיטימי מהלקסיקון. זה קרה לאחר משבר 2002, כשמנכ"ל בנק הפועלים לשעבר אלי יונס הוביל לפיטוריהם של 800 מעובדי הבנק.

אם התופעה התרחשה אז, בנסיבות מסוימות היא עלולה לחזור על עצמה גם כיום. כדי שזה יקרה דרושה הסכמת ועד העובדים (בבנק הפועלים הסכמה זו תינתן) ולאחר מכן הסכמה של ההסתדרות. מהלך כזה בבנק הפועלים יגרור הפעלת מהלכים דומה גם בבנקים האחרים ובסקטור הציבורי כולו.