דוח ועדת זכויות האדם של האו״ם לחקר אירועי צוק איתן לא מעניין; שביעות הרצון על כך שלא הוקיעו אותנו בשפה בוטה כפושעי מלחמה לא מעניינת; הטענות וההתגוללות על המחברים (״דוח עם דם על הידיים״) שוות בקושי פיהוק; הצהלה על כך שאין תשתית משפטית להאשמת ראש הממשלה ושר הביטחון משעממת.
ממש לא אכפת לי שבמקום לשתף פעולה עם הוועדה מכינים הפגנות נגד. רגע, נגד מה? ואת מי הולכים לשכנע שאחרי עשרות שנות כיבוש אנחנו הקורבן? אפילו טענות התקשורת - זו של יונית לוי ליו״ר הוועדה, מרי מקגוואן דיוויס -על כך שהדוח משווה בין ארגון טרור שמנסה להרוג אזרחים לבין מדינה שמנסה להגן על אזרחיה, לא שוות יותר מנחרה מנומנמת.
לתומי חשבתי שהדוח אמור לתאר ולבקר התנהגות אנשים חמושים, חיילים או חמאסניקים, כשהם לוחמים זה בזה כשבתווך אזרחים. כדי לא להצטייר כחפיפל ניק גמור ביקשתי את התקציר, אבל גם עליו חלפתי ברפרוף. הכל היה כה מוכר, ומה שלא היה מוכר היה כה מייגע ברמה המשפטית ומחליא ברמת הזיכרון.
הדבר המעניין היחיד הוא המספרים: 67 חיילי צה״ל נהרגו בישראל ועוד חמישה אזרחים, בהם ילד. לפלסטינים היו 1,462 הרוגים, בהם כל500 ילדים. 100 אלף פלסטינים בעזה נותרו חסרי בית ול200 אלף ישראלים בעוטף עזה נותרו חסרי ביטחון. כל השאר בבל״ת.
אני מודה שיש בי סקרנות מסוימת, כמה רחוק ילכו בז׳נווה עם הדוח הזה כשהם מצביעים ישירות על מקבלי ההחלטות הפוליטיים כאשמים. אבל חוץ מזה הקריאה בדוח היא בבחינת חבל״ז, כשהוא לא מצביע בצורה מדויקת על השתלשלות העניינים שהביאה למלחמה. מי שזוכר יודע שכל מה שגלגל את ישראל למלחמה ביולי 2014 ממשיך ומתגלגל לסיבוב נוסף ביולי 2015.
״השטח מבעבע״, אמר יצחק אילן, לשעבר ראש שב״כ, בראיון לגאולה אבן. ״פיגוע אחד של מפגע בודד הוא הדלק של הפיגוע הבא״. מה מוביל צעיר פלסטיני לקום בבוקר ולהחליט שהוא הולך להרוג ולהיהרג. ״זו תוצאה של הסתה״, הסביר אילן. ״הסתה בשטח, הסתה של הרשות, הסתה של ארגונים פונדמנטלי-סטיים, הסתה של אבו מאזן, הכל הסתה״. ״אז מה עושים״, תהתה אבן. ״יש לעבוד על הרצון של המפגע ושל היכולת שלו״, ייעץ אילן.
ואיך לטענתו יש לעבוד על הרצון? ״על המדינה להחמיר מאוד בענישה״, הציע. זו הרתעה קצת מפוקפקת עבור מי שיוצא כדי להרוג ולהיהרג. על היכולת הציע אילן ״להגביר את נוכחות המשטרה ולמנוע ממפגעים בודדים להגיע לירושלים״. הוא שיבח את ההחלטה לאסור על תושבי הכפר שממנו יצא המפגע שדקר את שוטר מג״ב להגיע לירושלים. בעברית קוראים לזה עונש קולקטיבי. זה מעולם לא עצר טרור. זה תמיד הגביר. גם את הטרור וגם את הסיכוי לסיבוב הבא, לדוח הבא של האו״ם, לקברים החדשים. נו, שגרה.