אותה טעות בשינוי אדרת: התגובה הצפויה לדוח האו"ם

המנטרות האלה חביבות לצורכי קידום פוליטי או כדי לקושש קולות, אבל אף אחת מהן לא מספקת פתרונות. הפתרון היחיד למצב עבור שני צדי הקשת הפוליטית הוא סיזיפי וארוך טווח, אבל כמו כל מסע ארוך, מתישהו צריך להתחיל לצעוד.

הימין טועה משני טעמים. ראשית, כי יכול להיות שמדוח ספציפי אחד באמת לא צריך להתרגש, ויכול גם להיות שאנחנו צודקים ושכותבי הדוח הם אנטישמים. עדיין מדינת ישראל חייבת לפעול, ולא נגד דוח אחד, אלא נגד הלך רוח אנטי־ישראלי שהולך ומתעצם כבר כ־15 שנה. 

שנית, גם אם ישראל צודקת, התעלמות וחוסר שיתוף פעולה אינם עושים את העבודה. הבעיה של ישראל היא תדמיתית, לא עובדתית, ולכן סירוב שאינו מגובה בפעולות נוספות רק מזיק כי הוא גורם לישראל להיראות מתחמקת ואשמה. 

פתרון אמיתי חייב לכלול גם את מה שישראל כן צריכה לעשות, ולא רק את מה שלא. למשל ישראל הייתה יכולה להציע בעיקשות את השיקום של עזה תמורת הפירוז שלה. גם אם לא יצא מההצעה הזו דבר (ורוב הסיכוי שלא יצא ממנה דבר כי כולנו מודעים לסדרי העדיפויות של חמאס), המסר יתחיל לחלחל. אם ישראל תתעקש לחזור על ההצעה מדי שבוע, אחרי מספיק פעמים שחמאס יסרב, הלך הרוח יתחיל להשתנות. קמפיין מקומי פה ושם לא עובד, כי צריך להתנהל בצורה עקבית ולהעמיק את המסר, בכל יום עוד קצת.

אבל גם השמאל שוגה כשהוא אומר: "למה לפסול? בואו נבחן את עצמנו". בחינה עצמית זה דבר מבורך, אבל האם השמאל הישראלי באמת חושב שמדינתו צריכה לבחון את עצמה לפי אמות המידה של מועצת זכויות האדם?

כרגע, במועצת זכויות האדם של האו"ם יושבות סעודיה, קזחסטן, פקיסטן, נמיביה, קונגו, קובה, אלג'יריה, בנגלדש, בוטסואנה, אתיופיה, גבון, קניה, מרוקו, ניגריה, ונצואלה וקטאר. אופס, שכחתי לציין את רוסיה וסין.

מתוך 47 מדינות חברות, פחות מעשר הן מדינות חופשיות. המדינות החברות זוכות בהתעלמות מוחלטת מהפרות זכויות האדם שלהן עצמן משום שהן יושבות בפורום המכובד. זוהי בעצם המכבסה העולמית הגדולה ביותר להפרות זוועתיות של זכויות אדם. עצם העובדה שממשיכים לכנות את המועצה הזאת בשם "מועצת זכויות האדם של האו"ם" היא שקר שכל מי שבאמת אכפת לו מזכויות אדם חייב לפעול נגדו.
 

אם השמאל באמת רוצה לקדם זכויות אדם, הוא יכול ליזום, לדוגמה, מהלך עולמי בשיתוף מדינות נאורות, להקמת מועצה חיצונית ורצינית שלא תמציא כללים מיוחדים רק עבור ישראל אלא תקדם כללים אחידים לזכויות אדם לכל מדינות העולם. יש בעיה מוסרית עצומה בשתיקה לגבי מהות הוועדה, וזה לא הכל. ההגנה האוטומטית של השמאל על ועדות כאלה מעקרת אותו מהכוח שלו ומהאמון שהציבור יכול היה לרחוש לו.