1. קרנה ירדה
זה לא היה השבוע של קרנית פלוג. לפני חודשיים בדיוק הכתירה אותה סוכנות בלומברג כ"נגידה המפתיעה ביותר בעולם, שממשיכה בקו המדיניות הלא צפוי, הכולל קבלת שש החלטות ריבית שהיו מנוגדות לתחזיות האנליסטים". ייתכן שהכוונה הייתה להחמיא, אבל זאת ממש לא מחמאה. ראשי בנק ישראל או כל בנק מרכזי אחר בעולם חייבים ליצור ודאות בשווקים, וכמו בנהיגה במכונית - להפתיע כמה שפחות. בשווקים שונאים הפתעות.
החלטת בנק ישראל השבוע להשאיר את הריבית ללא שינוי (0.1%) לא הפתיעה. כ־80% מהאנליסטים צפו אותה. מה שהדהים היה דברי ההסבר של הנגידה, שכללו את מה שנהוג לכנות "מידע צופה פני עתיד". העתיד צפן בחובו מגה־הפתעה, בקנה מידה של פיגוע פיננסי רב־נפגעים. מסורת התדרוך הרבעונית לכתבים על המדיניות המוניטרית נפתחה השבוע ברגל שמאל. הפטפטת שנלוותה להחלטה הפשוטה גרמה נזק מיותר ליצואנים, לאנשי עסקים, למוסדות הפיננסיים, לחסכונות הציבור ולבנק ישראל עצמו - שהפסיד על הנייר סכום שווה ערך בשקלים של כ־2.5 מיליארד דולר.
הפרשנות לדברי פלוג, שלפיה הריבית הגיעה לתחתית, שהאינפלציה חוזרת לתוואי הרצוי, ושהריבית תגיע במהלך 2016 ל־1.25% עשתה את כל ההבדל. לפתע התברר שקיים קשר עז בין פלוג למדיניות הנגידה האמריקאית ג'נט ילן.
פלוג אומנם הבהירה השבוע ששער החליפין (שקל־דולר) רחוק ממה שמכונה רמת "שיווי משקל", והוסיפה שהבנק המרכזי התערב ורכש 2 מיליארד דולר מתחילת 2015. אלא שבמקום שתמשיך את דבריה בהדגשת המחויבות להמשך ההגנה על הדולר והייצוא, היא הלכה לאיבוד. במקום שתדגיש שהיא אינה שוללת שום אמצעי להגנה על שער החליפין (שהיא עצמה מודה שהוא החשוב ביותר), נתנה להבין שבנק ישראל לא יפעיל כלים לא שגרתיים המתאימים רק למצבים בלתי שגרתיים.
כל סוחר בחדרי המסחר יכול היה להבין שהמשמעות של דבריה היא שהמשק במצב טוב, האינפלציה בתהליך הדברה, ושעידן המדיניות המוניטרית המרחיבה הגיע לקצו. כעת לא נותר אלא להעלות את הריבית. השווקים הגיבו באכזריות. תוך דקות התהפכה המגמה בשוק המטבע. השקל התחזק ב־1.4% לעומת הדולר וב־2.4% לעומת היורו.
המגמה נמשכה גם ביומיים שלאחר מכן. שוקי האיגרות הגיבו בהתאם וירדו בצורה חדה. סוחרים שהפנימו שעליית הריבית מעבר לפינה הזדרזו למכור, בעיקר את האיגרות ארוכות הטווח.
המופע המגומגם של הנגידה שניסתה ללכת עם ולהרגיש בלי גרם לנזק כמעט בלתי הפיך. מדיניות העמימות שהפגינה הנגידה עד כה בהצטיינות רבה, הפכה בבת אחת לסימן שאלה גדול.
מה בעצם רוצה הנגידה? "אחרי שפלוג הצהירה ששער החליפין נמצא באי שיווי משקל, מדוע יצאה בהצהרת סותרת שהריבית תעלה?", תמה אחד האנליסטים. "בנק ישראל מילא את הדלי בחלב, ואז בבת אחת הנגידה בעטה בו", הגיב תעשיין אחר.
המשקיעים בגופי החיסכון הסולידיים ספגו הפסדים כבדים. קופות הגמל יסיימו לראשונה השנה את יוני בתשואות שליליות. היצואנים, שלדברי הנגידה עצמה תקועים מ־2011 באותם היקפי ייצוא סחורות, קיבלו מכה נוספת. גם לבנק ישראל עצמו, שהצטייד במסגרת מלחמת שלום הדולר בקופת מזומנים המתקרבת ל־90 מיליארד דולר, נגרם נזק.
פרשת השבוע מוכיחה אם כן שמדובר בפיגוע של ממש. שער החליפין כבר התקרב לפני מספר חודשים ל־4 שקלים לדולר. כדי להגן מחדש על הדולר יצטרכו כעת בבנק ישראל להפגין נחישות גדולה בהרבה. פלוג תיאלץ לחשב מסלול מחדש לסטייה הלא רצונית שאליה נקלעה.
רק אתמול חזרה פלוג לעבודה. בנק ישראל הגן על הדולר ורכש במהלך המסחר מאות מיליוני דולרים. הירידה בדולר נבלמה.
בעתיד כבר לא ניתן יהיה להסתפק ברכישות מינוריות (כפי שהיה במהלך המשבר השבוע). ייתכן שעד סוף השנה נשמע שיתרות המטבע מתקרבות ל־100 מיליארד דולר. אם הריבית בעולם תדרוך במקום והמשבר העולמי יימשך, ייאלץ בנק ישראל לנקוט צעדים לא שגרתיים הכוללים אפשרות לריבית שלילית או להרחבה מוניטרית. כלכלני HSBC שחזו אפשרות זאת כבר לפני שלושה חודשים יצדקו סוף־סוף.
2. מחטף הנדל"ן
שר האוצר כחלון צלח שבוע נוסף בתחום הנדל"ן שקשה להגדירו כמוצלח. ביום שבו התכנס קבינט הדיור לאישור תוכנית הנדל"ן (השר סילבן שלום שהה למזלו בחו"ל), הובאה לאישור ועדת הכספים בקשה להעלאת מס הרכישה למשקיעים. המס המוגדל (ל־8% עד לדירות בשווי 4.86 מיליון שקל ול־10% מעבר לכך) אמור היה להיכנס לתוקף ב־1 ביולי. אלא שאנשי אגף התקציבים באוצר כנראה נבהלו, הגיבו בפאניקה והאיצו בכחלון להקדים את לוח הזמנים.
אגב, הצעד עומד בסתירה להערכות שמינהל רשות המסים משה אשר היה האחראי להיסטריה שהבהילה את כחלון. אז מה קרה בעצם?
לאוזני אנשי האוצר גונבו שמועות על רכישות מוגדלות של דירות להשקעה. ח"כ רועי פולקמן (כולנו) ביקש מיו"ר ועדת הכספים ישראל גפני להאיץ את לוח הזמנים. לאחר אישור הוועדה התכנסה הכנסת ואישרה בתוך שעות את העלאת המס בקריאה שנייה ושלישית. שיא עולם בהליך דמוקרטי.
ניתן לומר בפרפרזה שההסתערות על שוק הדירות הייתה גרסת הנדל"ן לדברי נתניהו על הסתערות המונית של הערבים על הקלפיות ערב הבחירות. אבל להבדיל, השמועות על הסתערות הנדל"ן לא היו נטולות בסיס.
באוצר נלחצו. כחלון. צילום: הדס פרוש, פלאש 90
הקדמת לוח הזמנים של מס הרכישה לא תמנע את פתיחתו בגני התערוכה בת"א של יריד דירות שיזמו מרכז הבנייה בשיתוף אתר יד 2. ביריד שיימשך יומיים ישתתפו חברות בנייה מובילות כמו האחים דוניץ, אפי קפיטל ושיכון ובינוי. השמועות על היריד היו אחת הסיבות לפאניקה. עוד קודם לכן יצאו חברות בנייה במבצעי פרסום המאיצים בקונים לרוץ ולרכוש דירות (להשקעה) לפני העלאת המס. עורכי דין הכינו חוזים מקוצרים תוך כדי תנועה רק כדי שיספיקו לקנות ולהרוויח עשרות אלפי שקלים, אם לא מאות אלפים. על פי הערכות, בשבוע שעד העלאת מס הרכישה נמכרו יותר מ־1,000 דירות.
אז מה נתנה בעצם הקדמת לוח הזמנים? באופן מעשי שום דבר. היא הוכיחה ששר האוצר אינו אסטרטג דגול אלא מישהו העושה חישובי פנקסנות המתאימים למרכז הליכוד. האם כך יצליחו להוריד את מחירי הנדל"ן? ספק רב.
ערן רולס, יו"ר מרכז הבנייה ומיזמי יריד הדירות, מסכם: "האוצר דחף מאות משקיעים לביצוע עסקאות פזיזות ללא למידה של הפרטים על הדירה שהם רוכשים. העלאת מס הרכישה נועדה שוב להעשיר את קופת האוצר ולא תסייע בהפחתת הביקוש".
3. תל אביב תחתית
נהג המונית שהסיע אותי השבוע למתחם שרונה בת"א גילה לי דרך חדשה. הוא הוביל אותי מתחת לבניין קריית הממשלה (שמול מגדלי עזריאלי), שם הוקמה מנהרה העוקפת את פקקי אזור השוק הסיטונאי ומובילה היישר למחוז חפצי. על פי הסיפורים, מקום זה שימש בשנים יפות יותר את כוחות הביטחון למבצעים שהשתיקה יפה להם. על פי הערכות, במנהרות שמתחת לקריה אוחסן בזמנו המיג העיראקי שהוברח לישראל.
חזרה לפקקים. התנועה במנהרת השושו, שהכניסה אליה מתחילה בשער הכניסה הדרומי לקריה, דלילה בימים אלה. אין ספק שלאחר שתיחשף ולקראת תחילת עונת החפירות של הרכבת הקלה בתחילת אוגוסט היא תדע ימים יפים יותר. המנהרה וכביש גישה חדש שייסלל משד' מנחם בגין לרחוב הארבעה (וסליחה מראש מאלה שהשמות אינם אומרים להם דבר) יקלו במשהו את עומס התנועה.
לשר התחבורה ישראל כץ מגיעה מילה טובה על הסכמתו לצאת להרפתקה שאמורה להפוך בשש השנים הקרובות לסטלינגרד במלחמת העולם השנייה. כץ הפתיע והטריח את עצמו לאירוע שבו התבשרו על תחילת העבודות ולוחות הזמנים. לישיבת קבינט הדיור שהתקיים בירושלים הוא איחר. כץ ידע בשש שנות כהונתו לחלץ תקציבים למספר פרויקטים על אפם ועל חמתם של אנשי האוצר. כך היה עם רכבת העמק. כך גם היה ברכבת עכו־כרמיאל, כך היה בהחלטה לפתוח שני נמלים שיתחרו עם חיפה ואשדוד וכך היה גם עם פרויקט הרכבת הקלה.
שר התחבורה גם קבע לפני חמש שנים שנת"ע תחליף את היזמים הפרטיים שכשלו בביצוע הפרויקט. בהמשך מנע מהחשבת הכללית לעכב את הפרויקט (בגלל ויכוח על בחירת חברת הניהול PB). גם לממונה על התקציבים היה מה לומר בעניין מכרז הרכבות וגם כאן כץ התערב.
ישראל כץ במסיבת העיתונאים של הרכבת הקלה בת"א. צילום: אלוני מור
הוא מזכיר מאוד בדרך התנהלותו את אריאל שרון. לו היה מתמנה לשר הנדל"ן, סיכויי הצלחתו בהורדת מחירי הדיור היו גבוהים יותר מאלה של כל שר אחר. אבל כץ גם ידע לבחור את האיש הנכון במקום הנכון: יהודה בראון, מנכ"ל נת"ע. בראון, בסך הכל שנה בתפקיד, סיפק עד עכשיו את הסחורה.
עבודות החפירות בתחנות התת־קרקעיות יחלו לא במקרה ב־2 באוגוסט, חודש החופשות שבו התנועה דלילה. מה יהיה בארבע השנים שבהן העבודות התת־קרקעיות יימשכו? אלוהים גדול. הפרויקט כולו יעלה 16.1 מיליארד שקל, מתוכם 1.5 מיליארד שקל לצורך חפירת התחנות.
וכרגיל במקומותינו, את העבודה יעשו הסינים. בחלק מהתחנות ישתפו פעולה עם סולל בונה (שיכון ובינוי) ובחלק עם דניה סיבוס (אפריקה ישראל). הסיפור כולו יסתיים באוקטובר 2021, וכולם מקווים שגורלו לא יהיה כגורל המו"מ עם הפלסטינים. "מישהו צריך להתאמץ מאוד להפריע לנו כדי שלא נעמוד בלוח הזמנים", מבטיח בראון.
אבל מה עושים כדי להקל על הנוסעים? עצה לנהגים: החל מאוגוסט השתדלו שלא להגיע במכונית ללב תל אביב. נת"ע תפעיל בתחילת אוגוסט ארבעה חניוני חנה וסע עם 3,500 מקומות חניה: בתל ברוך, באצטדיון המושבה בפתח תקוה, בגני יהושע ובמבוא מודיעין. לאחר החנייה בעל הרכב נוסע בחינם בהֶסעית (שאטל) למרכזי העסקים בדרום הקריה, יגאל אלון, אזור הבורסה ברמת גן ורוטשילד. בסוף היום הוא משלם 15 שקלים.
עם כל הכבוד לנהגים הנוסעים לעבודה או לסידורים, הבעיה האמיתית היא של בעלי העסקים באזורי החפירות. לא ברור איך אפשר להנגיש פיזית את בית העסק, לפרסם אותו או בכלל לעורר חשק לצלוח את מכשולי החפירות כדי להתקרב אליו. על פי הערכות, לבעלי העסקים צפוי אובדן הכנסות של 40% מהמחזור בהשוואה להיום. חלק לא יחזיקו מעמד וייסגרו, ואחרים יקרסו. אז נכון שהמידע לבעלי העסקים על הסדרי התנועה זרם בתחילת 2015. זה גם נכון שלבעלי העסקים הובטחו שירותי פריקה וטעינה.
אבל כל זה לא מספיק. "נקפיד על גישה ישירה של הולכי רגל לכל בית עסק. נפרסם את בתי העסק על גדר ממותגת ונמנה בכל מסגרת קשרי הקהילה איש קשר ישיר עם בעלי העסקים שיפתור את הבעיות. אנחנו לא יכולים להבטיח פיצוי, אלא לעשות את המקסימום כדי לצמצם את הנזק", אומר מנכ"ל נת"ע.
סוגיית הפיצוי אינה נמצאת באחריות של המנכ"ל בראון אלא רובצת לפתחו של השר כץ. את הפיצוי אמורה לשלם עיריית ת"א (הנהנית העיקרית מהפרויקט) והאוצר. אז נכון שכשחפרו את רחוב אבן גבירול לא שולמו פיצויים. אבל סיפור אבן גבירול אינו הרכבת הקלה, שהינו פרויקט של פעם בדור. גם ראש עיריית ת"א אינו שר התחבורה. השר כץ, שהוכיח יכולת של בולדוזר, חייב לקדם כאן ועכשיו את סוגיית הפיצויים.
4. משפט עבודה
משרד נ. פינברג ושות' נוסד בשנת 1973 ונחשב למוביל בתחום יחסי העבודה. המשרד, בניהול עו"ד נחום פינברג ועו"ד ארנה שר, מתמקד בייצוג מעסיקים כמו בנקים, חברות תקשורת, עיתונים, רשויות מקומיות וחברות ממשלתיות. כמו כן מייצג המשרד חברות תעשייה והייטק בינלאומיות, תאגידי פרמצבטיקה, מזון, תחבורה, תעופה ותשתיות. לעו"ד פינברג תהיה עבודה כל עוד יהיו שביתות במשק, העובדים ירצו להתאגד, ורשות החברות הממשלתיות תמשיך בתהליכי ההפרטה.
הטרנד האחרון הוא התאגדות בוועדים פנימיים "חוץ הסתדרותיים". פינברג: "התופעה מתרחשת על אפה ועל חמתה של ההסתדרות, הפונה לבתי הדין לעבודה בטענה שהוועדים מוקמים 'בחסות ההנהלה'. הכספים שמפסידה ההסתדרות בדמי חבר ותשלום המעסיק מוערכים בעשרות מיליונים".
כיצד אתה מתייחס לדרישת הנהלת אל־על מהדיילות להצטייד בעקבים?
"הסערה סביב הדרישה של אל־על מהדיילות לנעול עקבים למשך זמן ממושך יותר אינה במקומה. מדובר בחלק מדרישות לגיטימיות של המעסיק מעובדיו לגבי האופן שבו הם מופיעים לעבודה מבחינת מראה. נכון שאני מייצג את הנהלת אל־על, אבל גם בית הדין סבור שדרישת המעסיק לגיטימית. מדובר בחלק מהשמירה על עסקיו".
עו"ד פינברג ממשיך: "אספר לך סיפור. מלצר שזרועותיו מקועקעות שסירב ללבוש שרוולים ארוכים פוטר. הוא פנה לבית הדין שפסק שמדובר בדרישה מידתית. שליח פיצה שסירב לחבוש קסדה אחידה לביצוע שליחויות פוטר לאחר שבית המשפט קבע שלמעביד זכות לדרוש קסדה אחידה. לבוש העובד הוא חלק מהאופן שבו בעל העסק מקדם את מרכולתו".
עו"ד פינברג. צילום: שחר בר
מה התובנות שלך מהפיטורים במגה? האם המילה פיטורים הפסיקה להיות גסה?
"במגה זה כנראה הרע במיעוטו. כשאונייה בסכנת טביעה ויש עודף משקל, לקפטן יש סמכות לזרוק לים חלק מהמכולות, וזה מה שמציל את האונייה. ההסתדרות שוכנעה על ידי אביגדור קפלן, נציג הבעלים, שאין ברירה אחרת. מגה תקרוס אז מקריבים חיילים כדי להציל את העסק. רשתות השיווק היו כנראה מפוצצות בעודף שומנים. כנראה שהמצב היה כל כך חמור עד שהורדת שכר לא הספיקה".
האם אין כאן תקדים? הרי היו פיטורים גם בכימיקלים לישראל.
"אין זו הפעם ראשונה שבה מצילים מפעלים. ההסתדרות גילתה אחריות, כי אחרת הרשת הייתה הולכת לכינוס נכסים כפי שקרה בקלאב־מרקט. הפיטורים בכיל היו בשוליים. טענת ההתייעלות קיימת תמיד".
האם אתה צופה אפשרות לפיטורים גם בבנקים?
"המקרה היחיד של פיטורים היה עד היום בבנק הפועלים. מדיניות הנהלות הבנקים היא כיום לכיוון תהליכי פרישה מרצון. אבל אם חס ושלום יהיה משבר, הכל אפשרי. בבנקים יש שינויים בתהליכי העבודה כמו סגירת סניפים, אבל הבנקאים שומרים על העובדים הקבועים".
האם בגלל התחרות והשינויים הטכנולוגיים אין סכנה למקומות העבודה?
"קומברס מכרה בלית ברירה נתחים מפעילותה, וכמה עשרות עובדים הלכו הביתה. מצד שני, חברה הודית שקונה נתח אחר מקומברס התחייבה להעסיק את כל 200 העובדים. העולם העסקי והכלכלות משתנות. הסינים קונים בכל יום חברה. לישראל מגיעים גם ההודים והיפנים. הטיפ שלי: חייבים להקפיד שהידע יישאר בישראל".
"אבל אני חייב להודות שמצב העובדים בסקטור הציבורי יותר טוב ובטוח. בגלל חוסר היעילות מחזיקים עובדים מיותרים. נכון שיש יותר ניידות וגמישות, אבל זה החריג".