במלוא התנופה חידשנו מדינה יהודית בארץ ישראל החלקית, ואז, מרגע לרגע, המנוע האט, ופה נכנס מקל באיזה גלגל, ושם עוד מקל, עד שהכל נעצר טוטלית, ודבר לא עובד עוד.
 
המדינה איבדה את יכולת הביצוע. במשך 67 שנים התקיימו בכל שנה אלף ישיבות, ובהן אלף אנשים בעלי להט אי עשייה שהרימו אלף אצבעות ואמרו: אני חושב שצריך להוסיף עוד הגבלה אחת. ועכשיו הגענו למיליוני הגבלות שעוצרות כל דבר. 
 
משהו מקצה קצהו של הבלם מבטל־כל הזה ראיתי בימים האחרונים על דלת של שר. ביקשתי פגישה עם השר אופיר אקוניס לצורך שיחת רקע, ונעניתי. הגעתי לכתובת בבניין משרדים. לא מצאתי את הדלת. במשרדים סמוכים אמרו לי: "תלך ותראה דלת בלי שלט, שם זו לשכת השר". ראיתי את הדלת, ובה סימן מכוער לשלט שנתלש, אבל שלט אחר אין. קיבלתי הסבר: כדי להתקין את השלט הפשוט שזוהי לשכת השר אופיר אקוניס צריך לחצות הרבה קריטריונים, להשיג לא פחות מחמישה אישורים ולהציג חמש או שש חתימות שונות. מרוב תקנות, השלט יהיה מושלם, אבל בינתיים, ומי יודע עד מתי, הוא איננו; ועד שישיגו את כל הדרוש, הוא מכלה את האנרגיות של המשרד.
 

האם ידוע לקוראינו שכדי לאשר טלפון סלולרי לשר, או לאחרון העובדים במשרדו, צריך לעבור ועדת טלפונים?  יש לה אחראי אשר נקרא ראש תחום, ויש לו עוזר. אפילו כדי להדפיס כרטיסי ביקור לשר או לעוזריו צריך אינסוף אישורים. כל מי שרוצה לבצע משהו יודע שהוא יקבל את התשובה: "חסר עוד אישור אחד". תמיד.  זו דוגמה קטנה, והדוגמה הגדולה היא תקיעת מאגר הגז בים. 
 
חוש הצדק הטבעי אומר: אם אנשים חיפשו גז על סמך חוזים כתובים, אסור לשנות את ההסכמים אחרי שהם מצאו. כבר השינוי הכפוי הראשון בחוזה נראה מוזר. אבל כידוע המצב כרגע הוא שלעולם לא יהיו מרוצים אצלנו ממגלי הגז, כי מי שמצא אותו בשבילנו תמיד יהיה נוכל שיש לרסן אותו. מי שחופר בעמקי הים למד שבמדינת ישראל יש סיכונים בחיפוש גז כיוון שלא מוצאים אותו, אבל יש סכנה גדולה יותר: אתה עלול למצוא גז, ואז יקרעו בצחוק לועג את ההסכמים והחוזים שחתמת עליהם, ויפעילו אלפי מעצורים ואוטמי ברזים. 
 
אולי לא צריך לבוא בטענות למדינה, המדינה היא שיקוף של אופי תושביה. דוגמה מהחיים הטובים שלי, שרבים מכירים מהחיים שלהם: לאמא שלי הייתה דירת חדר וחצי בשכונה תל אביבית, הדר יוסף. זה בית טורי בסיסי של שנות ה־50, ולמרות המיקום הצפונבוני הוא נראה כאחרון משכונות העוני. יש לגביו תוכנית פינוי־בינוי נדיבה כבר יותר מ־20 שנה. אפשר היה לשפר דיור לבעלי הדירות, ועוד להוסיף 12 דירות חדשות לישראל החנוקה מחוסר דירות.

אמי הנפלאה הלכה לעולמה. בעוד 20 שנה, כשגם אני אלך לעולמי, השכנים עדיין יגידו: "אבל מגיע לי יותר". ישראלים רבים מכירים את המצב הזה. עכשיו מחילים אותו גם על הגז. בעצם, ברגע שמשהו אכן מתבצע באימפוטנטיסטאן מכורתנו, זה נחשב לחריג.