מיד אחרי שסיימתי להתרגש מההחלטה של בית המשפט האמריקאי לאשר נישואים חד־מיניים בכל 50 המדינות, הבנתי את התרמית.

דווקא עכשיו, כששאר העולם בורח מהאירוע המעייף שנקרא "מוסד הנישואים" ומקים מוסד חלופי שנקרא ״דמי מזונות״, מאשרים לקבוצת הלהט״בים הלוהטת, הקבוצה שנותרה חיה, רוקדת ומתלהבת מהעניין הזה שנקרא ״חיים״, להתחתן.

המטרה ברורה, לדכא ולהפוך אותם לנשואים ומותשים מהחיים, ממש כמו כולם. אובמה אמר, ובצדק, ״אהבה היא אהבה, והאהבה תנצח״, אבל מה הקשר בין אהבה לנישואים. להפך, אתה לא אוהב את מי שאתה נשוי לו. אתה מתחתן רק כדי לשפר אותו, להעיר לו, לתקן, לנסות להפוך אותו למי שאהבת באמת, לאקס המיתולוגי שלך, לזה שנטש אותך או למישהו שנמצא בדמיון שלך. זה שהתחתנת איתו לעולם לא יצליח להיות איש מדומיין, כי הוא חי ונושם וממצמץ לידך ללא הרף.

אין דבר מדכדך יותר מאשר להתארח אצל זוג נשוי, לראות אותם מתנהלים זה עם זה, רגילים לתפקידים המסורתיים שלהם, כמו עובדים בשווארמה ״שמש״, אחד לוקח את ההזמנה, השני כבר חותך את השווארמה, מגיש אותה חתוכה לראשון, ששם את המנה בפיתה, וזה שחתך לוקח את ההזמנה הבאה, ואז הראשון חותך. לא מחליפים מבטים, לא דיבור, לא זיק של חיוך. יעיל, שגרתי, משעמם. אין אהבה, רק הרגלים. ידוע שנשואים לא צריכים לעשות הזרקות בוטוקס כי אין להם קמטי הבעה. לא צחוק, לא צער, לא הפתעה. נאדה. אפתיים לגמרי. אם יש ביניהם ויכוח, הם מנהלים אותו כבר 20 שנה, על אותו נושא, עם אותן עמדות, ויכוחומט. משפט ידוע של גברים נשואים הוא ״אשתי מרשה לי לצאת לשחק ביליארד פעם בשבוע, ואני משחרר אותה לקפה ביום שישי עם החברות״. מדובר במשחקי כליאה, סוהר ואסיר המחליפים תפקידים ביניהם. והיתרון הגדול הוא שלא צריך להשקיע אנרגיות בחיפוש סקס, וזה לא כי יש לך את זה בבית, אלא פשוט כי שכחת שזאת אופציה.

העולם משתנה. הגבר משתנה. האישה משתנית. מה יכולה להיות הרלוונטיות של האהבה שלהם מלפני כמה שנים לכאן ועכשיו. כמו כל מוסד אחר, גם מוסד הנישואים מעקר, מסרס ומבקש שימרדו בו. אחרי כמה שנים כל מה שאתה חושב זה איך לברוח. או לפחות לצאת קצת, ולו לחופשה קצרה. חופשה? ערב. ערב? שעה. חצי שעה, הליכה רגלית קטנה בחוץ... למה?

מה למה? סתם להתאוורר. להתאוורר ממה, ממני? אני חונקת אותך? לא אמרתי.. סתם, בחוץ, סיבוב רגלי.

אבל אף פעם לא יצאת לסיבוב, מה קרה?

לא קרה כלום. סתם בא לי לצאת סיבוב בא לך?? ממתי אתה עושה דברים כי בא לך? יופי, אולי גם אני אעשה דברים כי בא לי. בא לי להיכנס עכשיו למיטה, להדליק מזגן, להתכסות בפוך, לרדת על ג׳ארה של צ׳אנקי מאנקי ולעשות מרתון של ״האחות ג׳קי״. אז אני עושה את זה? לא. אבל אתה יוצא לסיבוב. לך. צא. תעשה מה שאתה רוצה. כמו שתמיד עשית. לך. סיבוב הוא עושה לי עכשיו. כי בא לו. וואללה יופי. סיבוב רגלי. איפה אתה חושב שאתה נמצא? בריביירה האיטלקית? לך תעשה סיבוב. להתאוורר עאלק. אני רוצה לדעת איך קוראים לה. מי זאת? די אני לא יכולה יותר. עכשיו אני יוצאת לסיבוב להתאוורר.

צאי לסיבוב, אני לעומתך יודע לפרגן לך...

זה לא כי אתה מפרגן, זה כי לא אכפת לך ממני!

כן אכפת.

לא אכפת.

אז חד־מיניים יקרים, לפני שאתם קופצים על הר־ כבת המטורפת והכייפית הזאת שנקראת ״נישואים״ כדאי שתדעו שאומנם רק שליש מהזוגות מתגרשים, אבל השאר סובלים בשקט. ובכל זאת, ברכות. עכשיו גם לכם תהיה הזדמנות שווה להיות אומללים, אבל שוויון זה דבר חשוב.