מזימות אפלות: מהם האינטרסים הסמויים מאחורי הסדר הגז?

הגז מקידוח "לוויתן" לא החל לזרום גם בשבוע האחרון. מה שכן היה לנו הוא זרם של ידיעות, ספינים ופרסומים מטעים על אודות ההסדר המתגבש. המילה האחרונה בסימפוניה הבלתי גמורה ניתנה השבוע על ידי מבקר המדינה יוסף שפירא. המבקר חשש כנראה לפספס את דקת התהילה. רגע לפני קידום ההסדר הוא רץ לשר התשתיות יובל שטייניץ וביקש לעכב את האישור הסופי עד לפרסום הקרוב של דוח הביקורת. 
 

הקשר בין מחדלי העבר של הממשלה להסדר הגז אינו ברור. אבל כשהמבקר פונה, צריך לשקול את דבריו ברצינות. בעקבות כך פנה שטייניץ ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לקבל הנחיה כיצד לנהוג. מאז פרשת השריפה בכרמל, לשטייניץ יש ניסיון רע עם מבקרי המדינה ולכן הוא זהיר. וינשטיין נוטה לזרום עם שטייניץ. הוא יקבע שתפקיד הממשלה למשול ותפקיד המבקר לבקר, ואין קשר בין הדברים, ולכן הממשלה רשאית להמשיך בקידום המתווה.
 

הסדר הגז נמצא כעת בשימוע. חברות הגז התבקשו להגיע לשימוע "בנפש חפצה" על אף שנפשם נקעה. זה אומר שתיתכן הגמשה מסוימת בנוסחת המחיר, שתצריך כישורי פליק־פלאק נדירים. בתום השימוע יגיע המתווה לאישור הממשלה. אם דוח המבקר יפורסם עד אז מה טוב, אם לא, אף אחד אינו מתכוון להמתין לשפירא. 
 

המאסטרו של הפיאסקו בכנסת הוא שר הכלכלה אריה דרעי, שהתהפך והפך את היוצרות בהסדר הגז. זאת אחת הפעמים הנדירות שבהן אפילו נתניהו הופתע. דרעי הודיע שלא ינצל את זכותו לפי סעיף 52 (המעבירה אליו את סמכות הממונה). המהפך מפתיע במיוחד, כי רק בשבוע שעבר הודיע שר הכלכלה שיקבל את הסדר הגז אם תמולא שורת תנאים שהציב. מדובר בין השאר בפיקוח מסוים על מחיר הגז, אפשרות לשינוי מתווה המונופול (שיווק בנפרד בקידוח "לוויתן") לאחר עשר שנים, וקביעה שדלק ונובל ימכרו את אחזקותיהן בקידוחים "כריש" ו"תנין" בהליך מואץ שיימשך 14 חודשים.
 

הדרישות שנוסחו בסיוע אנשי רשות ההגבלים מולאו במלואן. אז מה עבר על אחד האנשים המשופשפים ביותר בפוליטיקה, חוץ (אולי) מנתניהו וליברמן?

בימים שלפני ישיבת הממשלה הקריטית התרחשו כמה דברים. כמה ימים לפני הישיבה ביקרה שלי יחימוביץ' את דרעי בלשכתו לצורך שיחת שכנוע. היא ניסתה להסביר שהסדר הגז אינו דר בכפיפה אחת עם מי שהדאגה ל"שקופים" נמצאת בראש מעייניו. האם תחשוף יחימוביץ' את תוכן הפגישה רק בעוד חמש שנים, כפי שעשתה בעניין ההצעה שקיבלה מתשובה לפני חמש שנים להקמת קרן משותפת של 100 מיליון שקל?
 

הלאה. יום לפני ישיבת הממשלה התקיים בבג"ץ דיון בעתירה נגד מינוי דרעי כשר הכלכלה. נציגת הפרקליטות הבהירה שדרעי ויתר על זכותו למנות שופטים לבית הדין להגבלים ואת נציגי הציבור. השופט חנן מלצר שאל מה בעניין קבלת הסמכויות הנוגעות לממונה על ההגבלים. מלצר לא המתין לתשובה, אבל ייתכן שלדרעי או ליועציו זה הספיק כדי להבין את הרמז, שגרם להתקפלותו המפתיעה.
 

וכמו תמיד ישנה הפוליטיקה הקטנה. את סיפור ה"נבצרות מרצון" התחיל בכלל השר משה כחלון, שהודיע שחברותו עם קובי מימון (הקשור באמצעות ישראמקו למאגר "תמר") מציבה אותו בניגוד אינטרסים.
 

השבוע נחשף בפרוטוקולים שישראמקו התנגדה למתווה הגז המתגבש. אם כחלון "דאג" לחברות עם מימון, הרי שבפועל הוא הזיק לה. עו"ד פיני רובין הכחיש בתוקף באוזני כל מי שרצה לשמוע את השמועות על קשרי בעלות בין מימון לישראמקו, וטען כי הבעלים הוא חיים צוף. האם ייתכן שבפליטת הפה שלו, כחלון "הוציא את מימון מהארון"? השאלה נותרת בשלב זה ללא מענה.
 

השבוע התברר שיחימוביץ', זהבה גלאון וחברי אופוזיציה אחרים אינם לבד. מנהלת רשות החשמל, עו"ד אורית פרקש־הכהן, פגשה בימים האחרונים חברי כנסת בניסיון לשכנע שנוסחת המחיר במתווה הגז אינה ראויה, ושחברות הגז ימשיכו לגבות מחיר גבוה. עו"ד פרקש ממליצה לקבוע מחיר של 4.9 דולר ליחידת אנרגיה, הנמוך בחצי דולר מהמחיר שנקבע במסגרת מתווה הגז. היא עמדה בחודשים האחרונים בראש מחנה המתנגדים למתווה הגז. היא הזמינה חוות דעת ממומחה איטלקי, שקבע שרווחיות חברות הגז מוגזמת ויש מקום להורדת המחיר וכך להוריד את תעריפי החשמל. דעתה הרשמית בעניין המתווה לא פורסמה, אבל היא מופיעה בפרוטוקולים של דיוני הוועדה.
 

הפוליטיקה שמאחורי הקלעים שיחקה השבוע שעות נוספות. המצג שנחשף כלפי חוץ היה חלקי בלבד. שלל האינטרסים בלבל גם את אלה המתיימרים לטעון שהם מבינים משהו מהסדר הגז.

2

יוון נקלעה השבוע לסרט אימים שכותרתו חדלות פירעון. הכסף נגמר, ואין מאיפה להחזיר את החובות. הכספומטים הוגבלו, הבורסה נסגרה, אבל אנשים עדיין לא קפצו מהגג כמאמר שירו של שלום חנוך.
 

עד היום שום מדינה מערבית לא נקלעה למצב זה. היוונים ביקשו "תספורת", כמקובל במקומותינו, אבל לא קיבלו. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל מאסה ביוונים והחליטה לסגור את הברז. את כתם חדלות הפירעון יהיה קשה למחות.
 

הקשר הישראלי למשבר היווני קשור לתקציב. נתניהו העלה השבוע טורים בדיוני התקציב, שיובא כנראה לישיבת הממשלה בראשון הקרוב. אתמול נפגש עם כחלון בניסיון אחרון לשכנעו להסכים להגשת תקציב תלת שנתי ל־2015־2017.
 

ראש הממשלה בחר לנצל את הטרגדיה היוונית כדי לקדם את האג'נדה שלו בנושא הסדר הגז. לאחר תפוגת תוקפו של איום הגרעין האיראני, הוא עשה לינקג' בין יוון לבין גורלה של כל מדינה שתזלזל במשאבי הטבע שלה.
 

אלא שנתניהו אינו רוצה להבין מדוע יוון נקלעה לקשיים. לו היה מבין, הוא לא היה מעז אפילו לרגע להעלות את יעד הגירעון בתקציב 2016. הטרגדיה היוונית היא סיפורה של מדינת תיירות טברנות ואוזו, שחייתה מעבר לקצה היכולת, לקחה הלוואות בחוסר אחריות והגדילה את האוברדרפט הלאומי. הכולסטרול הפיננסי שלהם, המגולם בשמות כמו "יחס חוב־תוצר" ו"גירעון תקציבי", השתולל.
 

יחס החוב־תוצר של יוון המריא ל־150% ומעלה. הגירעון השוטף נסק ל־12% מהתוצר. יעדי האיחוד האירופי מחייבים יחס חוב־תוצר של 60% וגירעון שוטף הנמוך מ־3%.
 

תומכי מחנה ה"לא" חוגגים לאחר ניצחון במשאל העם ביוון. צילום: רויטרס
 

ומה המצב אצלנו? יחס חוב־תוצר ירד השנה ל־67%, ובמאמץ לא גדול היה מגיע בתוך שנה־שנתיים ל־60%. הגירעון מתנדנד בשלוש השנים האחרונות סביב 3% מהתוצר וממאן לרדת. למה? כי נתניהו החל לזלזל בחשיבות היעד ומתאים אותו לצרכיו הקואליציוניים. 
 

בתקציב 2016 מתכנן נתניהו להגדיל את הגירעון ל־2.9%, כשבמקור הוא אמור לרדת ל־2%. הוא אפילו אינו שוקל יעד יומרני פחות של 2.5%. הגדלת היעד נוגדת את המלצות בנק ישראל, את המלצות קרן המטבע הבינלאומית ואת עמדת בכירי האוצר (חוץ מהחשבת הכללית).
 

ומה עמדת שר האוצר? כחלון טוען שהיה מסוגל להשפיע פוליטית על הגירעון, לו היה מקבל בבחירות 40 מנדטים. עם 10 מנדטים, הגירעון פחות מעניין אותו, אף שעם אותה כמות חברי כנסת הוא הרשה לעצמו להתגרות בנתניהו בהסכמים הקואליציוניים. בנק ישראל קבע בשבוע שעבר שהוצאות הממשלה בתקציב 2016 גבוהות ב־10 מיליארד שקלים מהיעד. 
 

איך נולדה החריגה? הסכמים קואליציוניים פוזרו בשפע וכללו החזרת עטרה ליושנה בעניין תקציבי הישיבות והתלמידים. בהסכמים היה גם שחזור קצבאות הילדים והחזרתן רטרואקטיבית לרמתן שלוש שנים לאחור, שיפור מצב מקבלי קצבאות הזקנה מהביטוח הלאומי, העלאת שכר לחיילי צה"ל, סייעת שנייה בגני ילדים, מע"מ אפס על מוצרי מזון ועוד.
 

כל הטוב הזה נאמד במשהו כמו 7־8 מיליארד שקל, ולכל שבת יש מוצאי שבת. הנושאים חשובים, אבל לא במחיר של הגדלת האוברדרפט. אם רוצים לממן אותם, עדיף להטיל מסים (צעד הנתמך על ידי הנגידה אבל זוכה, ובצדק, להתנגדות שר האוצר).
 

ועוד לא דיברנו על הסכמי השכר במגזר הציבורי, שהמו"מ לגביהם (בדרג המקצועי) החל בתחילת השבוע, וגם על "ועדת לוקר", שהייתה אמורה לפרסם השבוע את גובה התוספת לתקציב הביטחון, אך אלה נדחו ברגע האחרון משיקולי תקציב.
 

הגירעון התקציבי ביוון החל בחריגות נמוכות, אבל עם האוזו בא התיאבון, והוא התפרץ כמו סרטן. אסור לזלזל ביעדי הגירעון ויש לעשות הכל כדי לא לחרוג מהיעד. בניגוד ליוון, אנו איננו חלק מגוש היורו ולליגה הערבית עדיין לא התקבלנו.

לאט אבל בטוח בונה שר האוצר מטבחון צללים, העוקף בפועל את הפקידות המקצועית של האוצר בראשות הממונה על התקציבים והחשבת הכללית. בעניין זה יכול כחלון להעביר שיעורי בית ללפיד. המינוי הבולט ביותר הוא של שי באב"ד, חבר מפלגת כולנו שפספס את כניסתו לכנסת, אך לא את מנכ"לות האוצר. מדובר במינוי של מישהו שלא היה חלק מ"נערי האוצר" ולא צמח במגזר הציבורי.
 

כאיש הנדל"ן הוא מינה את אביגדור יצחקי, שהוא ה"אורי שני" של לפיד. אלא שיצחקי, המוגדר כראש מטה הדיור באוצר, ניצב בפרונט ומחזיק בידיו סמכויות ששני היה יכול רק לחלום עליהן. ערן ניצן, סגן הממונה לענייני נדל"ן, חייב לתאם את צעדיו עם הבוס החדש. כיועץ הלא־פורמלי לענייני בנקאות מונה דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים. שטרום מונה כראש הוועדה להגברת התחרות בין הבנקים.
 

המינוי המפתיע מכולם הוא זה של מהרן פרוזנפר, היועץ הכספי לשעבר לרמטכ"ל ולשר הביטחון. התפקיד שנתפר לו הוא יו"ר הוועדה המייעצת לשר האוצר לענייני תקציב. יופי: אז עכשיו לצד ראש אגף התקציב יש גם יועץ לנושא התקציב.
 

פרוזנפר הוא אחד האנשים הראויים והמקצועיים שצמחו כאן. בעבר הוא דחה הצעות להשתלבות במגזר הציבורי. מדוע דווקא לכחלון הוא אמר כן? מכיוון שהמתווך הסודי בין השניים היה סגן שר האוצר איציק כהן, איש ראוי כשלעצמו. כהן הביא את פרוזנפר לכחלון והשידוך הושלם. מכיוון שבתפקידו החדש יקבל שכר, הוא ייאלץ לוותר על עיסוקו כיועץ לגופים במגעים מול האוצר. מאידך, הוא לא יחסל את קרן ההשקעות בפרויקטים נקודתיים שהקים עם פרישתו מצה"ל.
 

לשר האוצר יש אם כן איש נדל"ן, איש בנקאות, איש תקציב, אבל לכוורת חסר עדיין יועץ לענייני אנרגיה (תחום שבו כחלון מנוע מלהתעסק). אז מי פנוי בסביבה? היינו ממליצים על הגיאולוג יוסי לנגוצקי. האחרון הפך בשבוע האחרון ליקיר הארגונים הירוקים ולכוכב ההפגנה במוצ"ש. הוא גם יצא בתיאוריות קונספירציה שלפיהן הוא לא יופתע אם בהסדר הגז עברו טובות הנאה מתחת לשולחן.

4

חיים רומנו, מנכ"ל פרטנר, תלה השבוע את הסמארטפון. זה קרה שלשום, ביום שבו בישרה החברה על ההסכם עם אורנג', ובמסגרתו תיאלץ החברה הצרפתית להיפרד מ־90 מיליון יורו בגלל פליטת הפה הלא־מוצלחת של מנהלה סטפן רישאר. עובדי החברה ערכו לכבודו אירוע פרידה מרגש עם קליפ בסגנון חיים שכאלה. אדם צ'זנוף, יו"ר הדירקטוריון, המורגל באירועי פרידה בסגנון אמריקאי (אורזים את הציוד האישי בארגז והולכים הביתה), היה המום מהחום שהופגן. "אני מכיר הרבה חברות והרבה מנכ"לים שמהם נפרדו אבל אף פעם לא נתקלתי באירוע כזה", התוודה היו"ר. 
 

"רדיפת מנהלי הבנקים בלתי נסבלת" חיים רומנו. צילום: ראובן קסטרו

רומנו נחת מאל־על לפרטנר ב־2011 בתקופה שנשלטה על ידי אילן בן דב. בסוף 2012 עברה השליטה לחיים סבן. בארבע שנות הניהול שלו עבר שוק הסלולר בכלל ופרטנר בפרט תהפוכות. כשהגיע לפרטנר הועסקו בחברה 9,000 עובדים, והיום מועסקים בה 3,500. החובות, שהגיעו בשיא ל־4.9 מיליארד שקל, צומצמו ל־2.6 מיליארד שקל.
 

בתקופתו מוזגה 012 ואוחדו המטות. מערכות המידע והתשתית שודרגו בהשקעה של 2 מיליארד שקל. פרטנר הובילה את הכניסה לרשת הדור הרביעי. נוכח הסביבה העסקית המאתגרת, החברה הפסיקה לחלק דיבידנד. אין השערה מתי תחזור לחלק. 
 

"ארבע שנים בחברת סלולר זאת תקופה ארוכה ואתמול תליתי את המכשיר. הסביבה העסקית עברה המון שינויים. היא הפכה לרועשת וכמו בקונצרט עם המון מוזיקה, לא תמיד מקשיבים למילים", אומר לי רומנו, "נוצרה פה תחושה של כעס ותסכול מצד אנשים שחושבים שרימו אותם ושעובדים עליהם. הם חושבים שכל הצלחה באה על גבו של הציבור. זה מייצר שיח מאוד בעייתי".

"האירוע שבו רודפים את מנהלי הבנקים והאופן שבו זה נעשה הפך לבלתי נסבל. ואני לא מדבר רק על החדירה הבלתי נסבלת לתחום הפרט אצל הבנקאים. הרי אין פה אמת אבסולוטית. יש סדק גדול ומתרחב בין השוק העסקי לציבור ובין הפריפריה למרכז, וזה מתבטא גם בעסקים".

ואיך שרדה פרטנר את כל זה? 

"אני רואה בפרטנר סוג של מיקרו־קוסמוס. מעין סוג של מודל. הפריפריה והמרכז חיים אצלנו יחד. גם היהודים והמיעוטים. האחראי אצלי על המגזר הערבי בחברה התפלל לשלומו של בני כשהיה במבצע בעזה".

אולי קניתם את היחס השלילי כלפיכם ביושר? אין לך חרטה?

"אני חושב שצריך להוריד את הלהבות ולנהל שיח הכולל הקשבה אחד לשני. מצעדי הבהמות מכל הצדדים יוצרים תחושה קשה. בשיחת הסיכום שקיימתי אמרתי שפרטנר התנהגה שונה מענף הסלולר והצטיינה בשירות ובהגינות. אבל אני מודה שהייתה תקופה שבה התנהגנו כמו כולם. דוד אבנר, המנכ"ל לשעבר, הודה שזאת הייתה טעות. החברות אכן טעו בהתייחסות ללקוחות ולרגולציה. ייתכן שהחברות היו צריכות להיות יותר שקופות ולרסן את עצמן. מצד שני, גם מה שנעשה מול החברות היה קיצוני באותה מידה. נעשו מהלכים קיצוניים שבסופו של דבר הביאו לתוצאות לא טובות.
 

"מה שקורה בשוק התקשורת לא טוב לטווח הארוך. תסתכל כמה זמן לוקח לרגולציה לאשר רצועת תדרים לדור הרביעי. מדוע עכשיו מושכים את הבירוקרטיה? היה מכרז, שילמנו את הכסף ועכשיו אנחנו מחכים".

"לדעתי, בסוף נתמקד בעיקר באספקת תוכן במוצרים ובשירותים. במידה רבה אנחנו חוזרים לעולם של מתן שירותים. יש לי סיפור על לקוחה שלא יודעת לכוון את השעון בסלולר המשוכלל שלה. לא כולם יודעים איך להתעסק במכשיר".

ואיך ייראה הענף מבחינת מספר החברות? 

"אתה יודע מה כבר אמרתי בעבר. לדעתי בסוף תהיה בסוף קונסולידציה של שלוש חברות ונחזור למה שהיה לפני קצת יותר מחמש שנים". 

"עזוב אותי מעוד חמש שנים. אספר לך מה יהיה באוגוסט הקרוב. אני נוסע עם המשפחה לטיול באפריקה".