אני מקווה שישנתם טוב בלילה. שהצלחתם להתעלם מחזיונות האימים האפוקליפטיים שניבאו דם ואש ותמרות עשן בעקבות החתימה על הסכם הגרעין עם איראן (נתניהו: ״הותנעה מכונת הטרור והכיבוש של איראן״). אני מקווה שהצהרות מנהיגי השמאל־מרכז לא הדירו שינה מעיניכם רק בגלל שהם טוענים כי זהו ״הסכם נורא״ (הרצוג) ו״הסכם גרוע לנו ולעולם״ (לפיד). אני מקווה שהצלחתם אפילו להתגבר על הבושה עקב ״הסכם כניעה מהמבישים בהיסטוריה״ (ישראל היום). ובייחוד, אני מקווה שישנתם טוב הלילה כי ההסכם שנחתם הוא הסכם טוב.
אכן, יש מקום להזהיר מפני ההסכם, להיות סקפטי ולהצביע על פוטנציאל סכנה. זהו בהחלט תפקיד התקשורת, כמו שתפקיד מערכת הביטחון הוא להזהיר מפני אותו פוטנציאל. גם האופוזיציה רוצה להוכיח לציבור שהיא דואגת לביטחונו, אבל שירת המקהלה, שמזייפת בקול רועם אחד ואחיד את דף המסרים של ראש הממשלה, מונעת כל דיון של ממש.
זהו עוד ניצחון לברק אובמה, שהולך ומסתמן כאחד מגדולי הנשיאים שהיו לאומה האמריקאית. שאלתי את אהוד ברק אם לאור ההסכם הוא לא חוזר בו מכוונת התקיפה באיראן. ״ממש לא״, ענה, ״זה עניין של טיימינג וחלון הזדמנויות בעבר״.
נתניהו כיום, כמו החייל היפני ההוא, עדיין מנופף בחרב חלודה (״האופציות על השולחן״) כדי להגן על מדיניות שכשלה וגבתה מיליארדים. אובמה, לעומתו, צופה אל פני ההיסטוריה ומתווה את דרכיה ברוח מדיניותו הקבועה. כך בעיראק, באפגניסטן, בסוריה, בלוב ובשאר מדינות שבהן התערבות אלימה בתהליכים פנימיים וכואבים רק החמירה את המצב. הוא לא קדוש, אובמה. בטח לא פיסניק. המל״טים שלו הורגים גם אזרחים. מה שקובע הוא המינון ומדיניות התערבות המינימום שלו, שקובעת את המינון.
כל מי שעקב מאז עלייתם של אובמה ורוחאני אחרי הטבע הפנימי (שיש לו אינדיקציות רבות כלפי חוץ) של ממשל אובמה וממשלת רוחאני, ידע כמעט בביטחון מלא שיהיה הסכם ושזה יהיה הסכם טוב. כבר באפריל, כאשר אובמה אמר ״השגנו הסכם היסטורי עם איראן״, היה ברור שיש הסכם. זהו הסכם, שפרט למערכת מפקחת, יש בו הערכת מצב מפוכחת. ניתוח דמוגרפי על ציר הזמן והלכי רוח בקרב הדור הצעיר מורים על כך שזו תהיה איראן אחרת. זהו מרכיב סמוי, אבל נוכח בהסכם הקיים.
עוד יהיו קטטות בעד ונגד על כל סעיף בהסכם. המוסד וישראל כץ (הוא השר לענייני מודיעין, לא?) עוד יביאו הוכחות להפרות מצד האיראנים. הרפובליקנים יחגגו עליהן מול ממשל אובמה, אבל עם ישראל יכול לנשום לרווחה. חלפה סכנת המתקפה הצבאית על מתקני הגרעין והתגובה האיראנית בעקבותיה.
האמת היא שהאופציה הזאת מעולם לא הייתה קיימת. מה שהיו הם תחזוקה וליבוי של אווירת פחדים והוצאות עתק סביב הנושא האיראני. חבל שעיתונאים, עורכים ופרשנים נגררים גם כיום לחזיונות אפוקליפטיים של פוסט־הסכם. חבל שאינם מבינים ש״הגרעין האיראני״, כמו ״הטרור הפלסטיני״ וכמו איום ״הגז שיישאר באדמה״, הוא חלק משיטת ההפחדה של ממשלת הימין.