חברת תנובה לא ידעה מאיפה זה בא לה. סטטוס בפייסבוק שהעלה הגולש אורן יצחקיאן חשף שמשקלו האמיתי של גביע קוטג' נמוך משמעותית מהמשקל הנקוב – 125 גרם.



תחילה ניסו בתנובה לנפנף את יצחקיאן בתגובה לא מחייבת. לאחר מכן, אחרי שהתברר שסרטון שהעלה זכה ל־250 אלף צפיות, שונתה התגובה והפכה לעניינית יותר. אתמול כבר עברה תנובה למוד התנהלות משברי.
 
אתמול פרסמה בעיתונות מודעות התנצלות שבהן מבטיחה לפצות את הציבור ולהפיק לקחים מהפרשה. ועדת הכלכלה דנה אתמול בהתפתחויות, ודרשה ממשרד הכלכלה לפעול כנגד תנובה. נראה שלמונופול החלב הוותיק אין מזל בהתכתבות מול הצרכנים. לפני 20 שנה נחשפה במעריב על ידי רונאל פישר פרשת הסיליקון בחלב, שבעקבותיה נאלצה תנובה לפצות את הצרכנים ב־55 מיליון שקל.

לפני ארבע שנים פרצה המחאה החברתית, שאחת הסיבות לפריצתה הייתה מחאת הקוטג' ומחירו המפורז. סביר להניח שגם בפרשה הנוכחית לא תצא תנובה בזול. לא אופתע אם יוגשו נגדה, אולי עוד היום, תביעות ייצוגיות. הפרשה פגעה בתדמיתה והורידה לטמיון מאמצים בלתי נלאים של תנובה להוכיח כיצד הם דואגים לבריאות הציבור, דרך הפחתת טונות מכמויות המלח והסוכר שבמוצריה.

כך או אחרת ההתפתחויות הצרכניות האחרונות חידדו בהנהלת תנובה את המודעות לסוגיות הצרכנות. מנכ"ל החברה אריק שור מדווח על כל תקלה כמו זו האחרונה, ומטפל במלוא הרצינות.
 

למרות זאת העובדה שפרשת הקוטג' בעל המשקל המוטעה נחשפה ברשת חברתית עודדה דוברים מטעם החברה לשגר תגובה ראשונית מגומגמת עד מזלזלת. אסור היה שכך יקרה. בשנה האחרונה מוכיחות עצמן רשתות כמו פייסבוק כמחוללות שינוי, לא פחות מהעיתונות המסורתית. בעצם כל מי שמעלה סטטוס או בלוג הופך לעיתונאי פוטנציאלי בסיוע הפולו־אפ של התקשורת המסורתית.

באוקטובר 2014 פרצה מחאת המילקי, בעקבות יורד לברלין שחולל סערה ברשת כשחשף פער של כמה שקלים בין מחירו של המילקי הברלינאי למחיר המוצר התל אביבי. המחאה ברשת הציפה את פערי מחירי המזון בין ישראל לחו"ל, והאיצה בפוליטיקאים לפעול. הרשתות החברתיות גם היו הראשונות שזיהו את רמת השירות הלקויה בחברת הכבלים הוט.
 
הגופים המסחריים חייבים אם כן לנהל מעקב צמוד אחר הרשתות החברתיות. אם נחשף ליקוי במוצר או שירות מקרטע, יש להתייחס אליו במלוא הרצינות ולטפל בעניין במלוא כובד הראש בלי לנפנף את הבלוגר. מצד שני, גם הגולשים חייבים להכיל על עצמם נורמות עיתונאיות ולהתייחס ברצינות למה שהם משגרים, שכן הם חשופים לתביעת דיבה.

לפני שלושה חודשים הודיע שר החינוך נפתלי בנט שיתבע את עיתונאי גלובס דרור פויר על ציוץ שקרי בטוויטר.מה שקרה עם התביעה אינו רלוונטי. מה שחשוב הוא העובדה שמי מצייץ, מעלה סטטוס, משגר תמונה באינסטגרם או כותב בלוג, צריך להפנים שהוא אינו כותב למגירה. הוא חשוף לחברים או לאלה העוקבים אחריו וחייב לדאוג שלא להילכד ברשת, כפי שקרה עם תנובה.