הגיע הזמן להגיד: עזבו את גלעד שליט במנוחה

לאחר שחזר, כשכל תמונה שלו נחשבה מרגשת, כשכולנו ליווינו את גלעד הרזה, הכחוש והחלש בצעדיו הראשונים לאחר מה שבוודאי היה שנות סיוט ארוכות, תהינו אם יום אחד הוא יעבור מדרגת "גיבור לאומי" לרמת "סלב במדורי הרכילות". עכשיו, אחרי שזה קרה, חייבים גם לתהות איך קרה שהוא הפך ל"שנוא הציבור".
 

הרשת התמלאה השבוע כתבות חביבות ומתקתקות על הרומן המקסים של שליט ובת זוגו עדי סיגלר. אין טעם בשאלה אם צריך לסקר את חייו של גלעד שליט, שהפך למפורסם בעל כורחו – כי התעניינות הגולשים הוכיחה שהחיים שלו עדיין מאוד מסקרנים. אבל הטוקבקים והתגובות בפייסבוק היו מרושעים, זדוניים ודוחים למדי.
 

ובכן, קהל יקר וממהר לשנוא – גלעד שליט הוא כבר לא הילד של כולנו. היה לנו קל להפוך אותו לסמל מול האכזריות של חמאס, והוכחנו את גדולתנו כאומה באופן שבו דאגנו לחייל אחד, גם עבור מחיר כל כך גבוה של שחרור אסירים. אפשר לתהות על נכונות ההחלטה הזו, אבל אין מקום להאשים את החייל הפרטי בהחלטות הממשלה. 
 

נכון, יכול להיות שגלעד שליט עשה טעויות בלחימה. אבל גם הרבה מהחיילים הנהרגים בקרב או נפצעים, הם כאלה ששילמו על טעויות שלהם או של אחרים. למרבה הטרגדיה, זו חלק מטיבה האיום של המלחמה. היא בלתי צפויה, מהירה וקשה. מכירים את הקלישאה על הנעליים של האדם האחר? אז זה מקרה קלאסי שבו צריך להרפות מהניסיון להיכנס אליהן. אני יכולה להבטיח לכם, בלי להכיר את שליט בכלל, שהוא לא תכנן שחייו יתגלגלו ככה. 
 

אחת הסיבות שבגללן לינץ' אינטרנטי הוא כל כך אכזרי, הוא שהגולשים המרושעים לוקחים אדם פרטי, הופכים אותו למייצג של כל הרוע בעולם ומשתלחים בו כאילו הוא מינימום השטן. זה מרגיש כל כך מטופש להזכיר זאת שוב ושוב – אבל מאחורי השם שאותו אתם מקללים לעיני כל עומד איש. בסך הכל אדם צעיר, שעבר חוויה קשה ומנסה להמשיך את חייו. הוא לא פשע, הוא לא חטא, וזה גם ממש בסדר שלו, או לאבא שלו, יהיו דעות פוליטיות. גלעד שליט הוא לא האויב שלנו, תעזבו אותו במנוחה.