אתן שונאות את הפרסומת לגולדסטאר – כי אתן רוצות זוגיות. טור דעה

כמי שגדל בסבנטיז ובגר באייטיז, יש לי נטייה לקצר בשיחות "מחוץ לארץ", לא טרחתי לברר אפילו מה היה הנושא שבגינו נדרשתי לראיון, אלא רק לאחר שרשימת המפיקות המאוכזבות מכך שהעדפתי את מנעמיה הקולינריים של בירת ספרד על נס קפה עם חלב עמיד של אולפנים כללה כבר מפיקת תוכנית אקטואליה אחת ושתי מפיקות של תוכניות בוקר. 

ככה בטח מרגיש איתן בן-אליהו ביום של הפצצה, חשבתי לעצמי – ומיד הרצתי כמה וואטסאפים מתעניינים שבסופם התברר מהור המשבר החמור שדרש את התערבותי המיידית: כמה פמיניסטיות מחו בתוקף נגד איזו פרסומת חדשה לבירה.

בפרסומת של גולדסטאר (שאגב, בכפוף להגבלות על פרסום אלכוהול לא מופיעה שמה בפרסומת, אלא רק במשתמע) נראות שלוש נשים שנכנסות לפאב, מגלות שהמקומות הפנויים היחידים הם בפינת הבר, ופותחות במרוץ פראי שלא ייפול בחלקן המושב הפינתי, ש"ידוע" כמובן כמעכב זיווגים. במקביל מתנהל לו גבר-גבר אל עבר הפינה – ומבקש מהברמן לשתות. 

או אז מופיע הכיתוב: "תגיד תודה שאתה גבר". עד כאן דבר המפרסם. עכשיו, בטרם ניגש לוויכוח הלוהט, אולי כדאי קודם להצטנן במעט בירה?

עלי להודות שמדובר באחד ממותגי הבירה החביבים עלי: בעידן שבו כל אחד מנסה להיות בינלאומי, המותג המקומי הזה בא אלי במכנסיים קצרים, גופייה עם סמל סוף-מסלול וכפכף תואם. הוא לא מתעדכן או מתחדש בהתאם לאופנה, ומוכר (מלבד בירת לאגר כהה, כמובן) קצת גבריות ישנה. רוצה לומר: בעידן של מטרוסקסואלים טוב לגלות גבר שמסתכל במראה רק כשהוא חושד שנכנס לו משהו לעין.

אז מה בפרסומת החביבה הזאת הקפיץ נשים ממקומן כאילו מישהו הזיז להן את הכיסא לפינת הבר? בהתחלה זה נראה לי קצת מוזר: בימים שבהם כל פרסומת לבושם חדש מציגה נשים כמי ששרועות בלבוש מינימלי ומוכנות תמיד לקצת אקשן, דווקא על הפרסומת הזאת יצא הקצף כאילו נגמרה הבירה בחבית?

בצפייה שנייה ושלישית הבנתי: הפרסומת הזאת פגעה בול בחוליה החסרה של תיאוריית השוויון בין המינים!

בשנת 2015 נשים מתקדמות, משכילות, מחליטות, מנהלות, מרוויחות, מוגנות על ידי החוק מפני הטרדות – וגם אם בכל הסעיפים הללו נדרש שיפור (שאכן קורה, אם כי לעתים לאט מדי), הרי שהמגמה היא בוודאי שוויונית, ולפחות בעיני גם מבורכת. רק עניין אחד נותר לא פתור – וככל הנראה לא ייפתר בקרוב: אישה בת +30 (בהכללה כמובן, אבל בלי הרבה יוצאות מן הכלל) רוצה בכל מאודה זוגיות. 

גבר באותו גיל רוצה בעיקר את מה שרצה בגיל 20, כלומר – לזיין, ורצוי בלי להתחייב יותר מדי. קחו את הפסקה האחרונה וקיבלתם את נקודת המוצא למאות אם לא אלפי סרטים וספרים – מקומדיות רומנטיות ועד לדרמות גדושות בשיחות נשים הכוללות חבילות של גלידה וטישו. 

לא זה, כמובן, מה שמערער את עצביהן של המוחות, אלא הידיעה שבקרב הזה הן נועדו לכישלון: את המצב הנתון הזה יהיה קשה לשנות בחקיקה מתקנת (דווקא היה יכול להיות משעשע: "החוק לחיוב גברים להתקשר למחרת בבוקר") או בהסברה. 

אפשר לספר לרווקה בת 35 על העצמה נשית מעכשיו ועד ליום האישה הבינלאומי, אבל אפילו אם היא אשת הפוסטר של הנשיות החדשה, עם שני תארים אקדמיים לפחות ועם תלוש משכורת שיגרום לכל גבר להתייבש עוד לפני שהוא מתבייש, בשלב כלשהו הרעש היחיד שהיא תשמע יהיה תקתוקו של השעון הביולוגי שלה.

אני מצטער, קוראות נכבדות, אבל את הפינה הזאת הפמיניזם עדיין לא סגר עבורכן (אם כי כמה מומחי פוריות, רובם גברים, הצליחו להשיג לכן הארכה של כמה שנים). אז נכון שתמיד נמצא מי שתטען שאישה לא חייבת להיות אמא כדי להיות מאושרת, אבל עוד לפני שאשלוף מהשרוול את "האס" שעליו מתנוסס דיוקנן העגום של רווקות בנו 50 עם תמונות של חתולים בארנק, אומר רק זאת: נסו למכור את זה לחיילות הנאמנות "שלכן". אם תצליחו, אני מיישר קו.

אני חושש שיהיה לכן קל יותר לשכנע אישה תבונית להשתטח על קברי צדיקים בתפילה לזוגיות מאשר למצכור לה מה שאפילו אתן לא מאמינות בו באמת, אבל ברשתוכן (ומאחר שאנו בשיאה של פגרת הכדורגל ואין לי משהו טוב יותר לעשות), אני אשמח לראות אתכן מנסות, בעודי יושב בפינת הבר, לוגם בירה ואומר תודה שאני גבר.