האוויר רווי דיבורים על מרד הגיור אבל זה איננו מרד, זוהי חזרה לדרך הנכונה. ה"מורדים" מגיירים כמו שהרב הראשי הראשון במדינת ישראל קבע. זו היא ההלכה על פיו. יותר מזה, על פי פסיקתו, מי שאינו מגייר בדרך המקלה הזו עובר על ההלכה. שמו בן ציון מאיר חי עוזיאל. הוא סבא שלי. אני מודע לעובדה שאין לי זכות לדבר בשמו, לא גדלתי בבית דתי, ולכן מי אני שאייצג הלכה יהודית? עם זאת, בעניין הגיור הצלחתי להבין כמה סבי ראה למרחוק את טובת העם. הוא נולד בירושלים לאביו יליד ירושלים ולסבו וסב סבו ילידי ירושלים, משפחות של רבנים ראשיים. כאשר קמה מדינת ישראל, והוא הרב הראשי בה, הוא קבע גם את דרך הגיור. קשה לי להבין, נכד או לא, בשל מה מרדו בהלכה הזו של הרב הראשי, והלכו והחמירו והרבו דרישות שהרבנות הראשית לא ביקשה, והרעו עד למצב של ימינו? 
 

אצטט, ולא בפעם הראשונה, מתוך דבריו המופיעים במלואם בספרים שקל למצוא. הכותרת: "גירות לנשי ובני ישראלים שאינם שומרי דת הרוצים לגייר נשותיהם הנוכריות עם בניהם".
 

מדובר בשאלה על גיור בנים לזוגות שבהם האב יהודי והאם לא יהודייה "שאינם שומרי שבת ויום טוב ומאכלות אסורות ומצוות עשה ולא תעשה".  מתוך תשובתו: "גוי הבא להתגייר מודיעים אותו עיקרי הדת, שהיא ייחוד ה', ואיסור עבודה זרה,  ומאריכין עימו בדבר זה, ואילו בקבלת המצוות - מודיעים אותו מיקצת מיצוות קלות וחמורות, ומודיעין אותו מיקצת עונשים של מצוות, ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו להודיעו כל דיקדוקי עונשין וכו', דשמא כוונתו לשמיים. מכאן מפורש יוצא שאין דורשים ממנו לקיים את המצוות ואף לא צריך שבית דין ידעו שיקיים אותן, שאם לא כן, לא יתקבלו גרים בישראל". 
 

ועוד: "מותר ומצווה לקבל גרים וגיורות, אף על פי שידוע לנו שלא יקיימו כל המצוות, משום שסופם יבואו לידי קיומם, ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה. ואם לא יקיימו את המצוות, הם ישאו את עוונם ואנו נקיים". 


ועוד, ממש אזהרה מפני עבירה אם לא נגייר: "ובדורנו זה אחראית וקשה מאוד נעילת דלת בפני גרים, לפי שהיא פותחת שערים רחבים ודוחפת אנשים ונשים מישראל להמיר את דתם ולצאת מכלל ישראל, או להיטמע בגויים, ויש בזה משום אזהרת רז"ל: 'לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת' (סוטה מ"ז). מכל מקום, לבניהם, וודאי שאנו חייבים לקרבם. אפילו אם הם בני גויה, הרי מזרע ישראל המה, ואלה הם בבחינת צאן אובדות, וירא אנכי שאם נידחה אותם לגמרי על ידי זה שלא נקבל את הוריהם לגרות ניתבע לדין, ויאמר עלינו: את הנידחת לא השיבותם ואת האובדת לא ביקשתם (יחזקאל ל"ד) וגדולה היא תוכחה זו מאותה התוכחה של קבלת גרים".
 

את הדברים האלה פרסמתי לא פעם ב"מעריב" ובבמות שונות, אפילו ב"הצופה". גם אמרתי זאת בפני רבנים. רק לפני כמה חודשים הופעתי מול כנס ארצי של מורים לגיור. תמיד יש הנהון הסכמה. נלהבת. אבל איכשהו, הדרך לגיור מוכבדת מיום ליום.

.