קרוב לשני מיליון תלמידים עומדים לשוב בימים הקרובים לספסל הלימודים.

מי שלא יחזור ללימודים הוא, למשל, אייל קראוס בן ה־7, שנהרג בשנת הלימודים שעברה בדרכו מבית הספר בחזרה הביתה. אייל ז"ל חצה כביש מסוכן בקרבת בית הספר, נדרס למוות, והמחיש במותו המזעזע, המיותר והניתן למניעה את אחת מנקודות התורפה הבטיחותיות המסוכנות ביותר – הדרך לבית הספר ובחזרה.

סקר חדש, שנערך על ידי עמותת אור ירוק ובו בחנו את יחס ההורים בישראל לדרך לבית הספר, מעלה את החשש העמוק שלהם מפני הדרך אל בית הספר וממנו. ההורים העניקו את הציון הממוצע 6.6 (מתוך 10) לבטיחות הדרך כאשר ילדם הולך לבד, כלומר הביעו אי אמון ברמת הבטיחות של הדרך. חוסר אמון זה של ההורים בבטיחות הדרך לבית הספר יציב וקבוע מזה מספר שנים ואינו משתפר. מהסקר עולה שמחצית מההורים אינם סומכים אלא על עצמם, ודואגים להביא את ילדיהם מדי בוקר בעצמם עד לפתח בית הספר, ברגל או ברכבם הפרטי. האם זה חייב להיות כך?

ברור שלא. כשאנחנו שואלים את עצמנו מה יכולה להיות הסיבה לכך שחוסר האמון של ההורים בבטיחות הדרך לבית הספר אינו מתפוגג, ייתכן שאנו מוצאים את התשובה בהיעדרו של חינוך ראוי לבטיחות בדרכים במערכת החינוך. בעבר היה, אבל עם השנים קוצץ תקציבו, והוא איבד מכוחו ומהשפעתו על התלמידים, עד שהיה כמעט לאות מתה במערכת השעות.
 

ולכן, גם ללא קשר לממצאי אי האמון הבולטים של הורי ישראל בבטיחות הדרך לבית הספר, מתחייבת החלטה על הרחבת לימודי זהירות בדרכים והתנהגות דרך אחראית, שילוו את תלמידי ישראל באופן רציף והדוק מכיתה א' ועד י"ב. במיוחד לאור העובדה שכל המחקרים שנערכו בנושא מצביעים על חינוך והסברה כעל כלים חשובים, מרכזיים ויעילים ביותר במאבק בתאונות הדרכים.
 

כדי להבטיח את שלומם של התלמידים בדרכם אל בית הספר ובחזרה, מפעילה עמותת אור ירוק מספר תוכניות. תוכנית "סע לשלום", שבמסגרתה מפעילה העמותה הורים מתנדבים כדי להבטיח ירידה בטוחה ומהירה מכלי רכב, וגם מונעת את פקקי התנועה המוכרים בסביבת בתי הספר. תוכנית "רישיון להולכי רגל", שבמסגרתה עוברים תלמידי כיתות ג'־ד' הדרכות מעשיות לחציית כביש באופן בטוח, ופעילויות הדרכה לתלמידי בתי הספר היסודיים בנושאי זהירות בדרכים.

תאונות הדרכים, ובפרט התאונות שבהן נפגעים ילדים ונהגים צעירים, אינן גורל אלא מחדל הניתן למניעה, ומניעתו אינה כה מורכבת או קשה להשגה. כדי להביא למניעתו, דרוש קודם כל שינוי תודעתי, בעיקר מצד מערכת החינוך, שמוסיפה לשאת את עיניה לשיפור ההישגיות של התלמידים, לא אחת, כך מתברר, על חשבון קיצוץ לימודי בטיחות בדרכים. ראשון ראשון ואחרון אחרון: קודם נלמד את תלמידנו לשמור על חייהם, אחר כך נלמדם להצליח בבחינות.

את שנת הלימודים הקרובה, לפיכך, ראוי להעמיד בסימן הצלת חיים. כל שיש לעשות הוא לתת בידי התלמידים, כאמור, כלים חינוכיים והסברתיים להתמודד נכון עם הסכנה. כך, בפעולה חינוכית רציפה ובתוספת שיפור תשתיות הבטיחות בסביבת מוסדות החינוך, נשיב את אמון ההורים במערכת ונשחררם מהכורח להביא את ילדיהם לבתי הספר בעצמם. 

הכותב הוא מנכ"ל עמותת אור ירוק