היה ברור שריכוז הכוחות הגדול של צבא רוסיה בסוריה יוביל למעורבות פעילה במלחמת האזרחים. ובכל זאת, התקיפה האווירית הראשונה של רוסיה הפתיעה. בבוקר אישר הפרלמנט הרוסי את התקיפה ובצהריים כבר מיהרו המטוסים לתקוף באזור חומס עמדות של האופוזיציה למשטרו של הנשיא אסד, ובין השאר של קבוצות הנתמכות בידי ארה”ב ופועלות במסגרת צבא סוריה החופשית - או מה שנותר ממנו.
לפי דיווחים בארה”ב, צבא רוסיה הודיע כשעה לפני התקיפה לצבא ארה"ב על כוונתו, וגם לישראל ניתנה הודעה מוקדמת. לפי המטרות שהותקפו אפשר להעריך כי רוסיה מנסה לבסס חלוקת עבודה שאינה לרוחה של ארה”ב ושל הקואליציה שהקימה למלחמה באסד ובדאע”ש.
בחלוקת עבודה זו יתקפו מטוסי ארה”ב והקואליציה את דאע”ש, ומטוסים רוסיים יתקפו את שאר הארגונים, שברובם תומכות וושינגטון, ערב הסעודית, קטאר וטורקיה. ברור שהמנצח הגדול כאן הוא אסד. ביטחונו העצמי גובר עקב מעורבות רוסיה והקואליציה שהקימה עם איראן וחיזבאללה. ארה”ב נכשלה בהשגת שני יעדים: הפלת אסד והרס דאע"ש.
חופש הפעולה של ישראל בשמי סוריה מצטמצם. אין זה אומר שצה”ל לא יגיב יותר על ירי משם או אפילו על ירי בשוגג – כפי שהיה בראשית השבוע - אך האצבע על ההדק תהיה זהירה עוד יותר. ודאי שישראל תחשוב טוב־טוב לפני שתחליט להזניק את מטוסי חיל האוויר לשמי סוריה: לטווחים קצרים ליד הגבול או למשימות סיכול טרור והפצצת שיירות נשק. נשיא רוסיה פוטין כבר הבהיר השבוע שאינו רואה בעין יפה את התקיפות האוויריות של ישראל במדינה.
לצמצום מרחב הפעולה הישראלי בסוריה יש גם היבט חיובי, המקדם אינטרסים ישראליים: ההתארכות הצפויה של המלחמה מחזקת עוד יותר את מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית ומחלישה את איראן וחיזבאללה.