אני מודה, איני יודע מהי מורשת רבין. בכלל, בעיני המושג "מורשת" גדול על מעשים שעושים מנהיגים פוליטיים ועל מדיניות שהם מנהלים, גם אם הם ראשי ממשלה, ואינו רלוונטי לגביהם, להוציא במקרים בודדים. וגם אז, המורשת מושפעת יותר מתכונותיו של האיש, ממרכיבי מנהיגותו ומהתנהלותו האישית ופחות ממדיניותו וממהלכיו.
ראש הממשלה היחיד שניתן לדבר על מורשתו הוא דוד בן־גוריון, "מייסד המדינה", שהכריז באומץ ובהחלטיות על הקמתה מול לחצים קשים מבית ומחוץ שיימנע מכך, וביצר במהלכים שונים את ממלכתיותה ואת עצמאותה. "לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים", היה העיקרון שהנחה אותו (ברוב המקרים) במשך שנות שלטונו; ועיקרון זה יחד עם מנהיגותו הנחושה והתקיפה הם מורשתו.
במידה מסוימת ניתן לייחס מורשת גם לראש הממשלה השני משה שרת, היפוכו של בן־גוריון, הנחשב לאבי היוניות (אף שבימי טרום המדינה הקדימו בכך נשיא ההסתדרות הציונית דאז חיים ויצמן, לימים נשיא המדינה הראשון). מול בן־גוריון נקט שרת קו מתון ומתחשב במה יאמרו הגויים, מה שגרם לבסוף לקרע ביניהם ולהדחתו מהממשלה.
שמעתי את חיים יבין אומר בטלוויזיה שמורשת רבין היא הסכמי אוסלו. איני מקבל. אוסלו הוא מהלך מדיני השנוי במחלוקת חריפה עד היום, שרבין בכלל נגרר אליו בידי יוסי ביילין ושמעון פרס. הוא עצמו היה, לפחות בתחילה, ספקן לגביו. הבסיס האידיאולוגי של המהלך הזה – הרצון להגיע לשלום עם הפלסטינים – אינו מיוחד לרבין ואינו יכול להיקרא מורשתו.
אין ספק שהדבקת מורשת ליצחק רבין, כמו גם הנצחתו רבת ההיקף, נובעות מרציחתו. האירוע הנורא הזה מעמיד אותו בדרגה גבוהה ונחשבת יותר כביכול משאר ראשי הממשלה. אם ניתן לייחס לו "מורשת" – הייתי מעדיף לקרוא לזה מסר – הרי זה משתי זוויות. אחת קשורה באישיותו ובאופיו, לאו דווקא במעשיו; האחרת ברצח שלו. ממדיניותו קשה להסיק דבר. פעם היה יונה, פעם נץ, ולרוב באמצע.
מהזווית האישית, הקרין רבין במנהיגותו החזקה ובהתנהלותו הפוליטית אמינות, הגינות ויסודיות, שאינן מאפיינות את החיים הפוליטיים. הלוואי שראשי ממשלה אחרים היו יורשים אותן ממנו. ה"מורשת" השנייה היא פסיבית מבחינת רבין, והמסר שלה חד וברור: הסתה והלהטת רוחות וקריאות "בוגד" ואיומים בדם ואש ושימוש בביטויים ובמצגות קיצוניים, ובוודאי פסקי הלכה הזויים, מובילים למעשים קיצוניים להחריד – לרצח.
זהו מסר חשוב מאין כמוהו ורלוונטי מאוד בימים אלה. ההסתה והאיומים והגידופים וההשוואות לנאצים ואפילו קריאות לחיסול נגד מנהיגים שונים, שדעותיהם והדברים שהם אומרים אינם לרוחם של המסיתים והמאיימים, מציפים את הרשתות החברתיות. זאת סכנה מוחשית שאסור לזלזל בה. מאז רצח רבין אין עוד "יהודי לא רוצח יהודי". הוא כן רוצח. עובדה.
תארו לעצמכם, למשל, ראש ממשלה שיחליט בתמיכת ממשלתו והרוב בכנסת לפנות שטחים ויישובים ביו"ש או בגולן בדרך להסכם שלום. הוא יגזור בכך את דין עצמו לנורא מכל. היחידה לאבטחת אישים בשב"כ כולה תצטרך להקיפו בכל אשר יילך וגם מסוקים ירחפו מעליו. זה אינו תסריט דמיוני. זאת "מורשת רבין" האמיתית.