אז כיפוש אמרה שאני חייב לבוא איתה ליומולדת הזה. ברור שאמרתי שהייתי בא אבל איני יכול, כי יש ליגת אלופות; שאני מחכה לטלפון ממכון ההדמיה לרגל; שטרם קיבלתי את החיסון לשפעת השנה, ואני מנוע מלהיות בקרבת אמהות לפעוטות, שהם למעשה תרביות נעות להדבקה; ואפילו אמרתי את האמת - כיפוש, אני עייף. אין לי כוח לאנשים, אני כל היום ברחובות, ואת צודקת - אני מיזנתרופ, אבל כבר לא אשתנה. אבא שלי היה אותו דבר, לכן אמא שלי תמיד השתמשה בסבא שלי כבן זוג להצגות, כדי שאבא יירדם על הכורסה ויעיר את שכונת בורוכוב מהנחירות. אני מתנצל שאבא שלי מת, אז אין לך בן זוג. באסה, באמת.
מכל הנאום הזה היא שמעה רק ליגה, אז היא אמרה: "יש לך ליגה כל יום. כל פעם שאני מבקשת משהו אתה אומר לי, בטח שהייתי בא, אבל יש ליגה. כשאני שואלת מתי נגמרת הליגה, אתה עונה לי אם ירצה השם, השוטר והשופט, ביוני הבא עלינו לטובה. אז ביולי ביקשתי ממך לבוא איתי, אתה זוכר מה אמרת לי? ומה עם הליגות של כדורגל חופים וכדורעף חופים?". זו העבודה שלי, כפרה. "לשכב על הספה, ולשלוח את הילד להביא לך סודה ועיתון, זו לא עבודה. קום מיד, תתארגן ונלך. אני מבקשת שתתגלח, אתה נראה כמו מחבל, עוד יירו בך בטעות".
כיפוש, את יודעת שאיני מתגלח אם אין "יציע" בלילה, יש לי עור רגיש. תשאלי את אמא שלי, אני עם לשון גיאוגרפית. היא תסביר לך מה זה, לא הבנתי אף פעם. "קניתי לך מכונה, נכון? תתגלח עם המכונה, הגיאוגרפי לא יפריע לך".
ניסיתי עוד "איי" אחד כשהתרוממתי משכיבה לישיבה ואחזתי בירך. היא אפילו לא הביטה לעברי. גיא, חיים של אבא, תביא לי את המכונה מהשידה ליד המיטה. "יו, אתה לא זז, אתה תקבל נמק מפצעי לחץ", אמרה הבוסית ופנתה לחדר השינה, אבל הילד היה מהיר יותר, "גיא לקחת, גיא לקחת".
סימסתי לג'מעה בוואטסאפ על חומרת מצבי. "לא אמרת לה שאתה משלשל? ניסית ויפאסנה עם בהייה במסך?", התפלאו כולם. ברור שאמרתי, היא לא התרשמה יותר מדי. אתם מכירים אותה, ממוקדת מטרה. "טוב נו, אתה שקוף, וגם נשוי חדש. אז תלך, אידיוט". אבל ניתנו כמה רעיונות, כדי שהפעם הזאת תהיה ראשונה, אחרונה ואחת יותר מדי. "איך שאתה מגיע, תסרוק מהר את הגזרה, תבחר באיזו שמנמנה, ותאמר לה שההריון ממש הולם אותה, שהיא זורחת". מפגרים, אלה נשים בגיל ממוצע 45, איזה הריון? "מה, לא שמעת על ההיא שילדה בגיל 59? לך על זה, זה ווינר בדוק. לא ייקחו אותך יותר בחיים".
# # #
חצי שעה אחרי כן היינו באוטו שלה. אמרתי לה שכדאי שהיא תנהג, כי במצב הכאבים ברגל, עדיף. "מאמי, תודה שבאת איתי. חברות שלי מאוד מעריכות אותך". כן, אני יודע, בגלל זה הן הזהירו אותך מלהתחתן איתי, מרוב הערכה. אבל עזבי, סחבק לא נוטר טינה, סחבק בא מאהבה. "איזה שטויות? מי אמר לך את זה? אתה באמת פרנואיד". בעניין הפרנויה את צודקת, אבל בסוגיית הראיות לכאורה, יש לי מקורות. אני חי ממקורות, כפרה. "תתנהג יפה, ותחייך, אני אוהבת שאתה מחייך".
הגענו לבית עם גינה. לא ראיתי מדרגה, וכרגיל נפלתי. כיפוש נחנקה מצחוק. "יו, אתה כזה קלמזי, אני מתה ממך. כל הזמן אתה נתקל במשהו. די, אל תכעס. גם אם אני הייתי נופלת, הייתי צוחקת, אתה מכיר אותי. אל תעשן להם בבית, יש כאן ילדים".
איך שנכנסנו יד ביד, הדלקתי סיגריה, וחיפשתי מקום לשבת. שפר מזלי וישבתי ליד שמנמונת, כיפוש הלכה להביא לי סודה. וואו, את נראית שיגעון, החמאתי לה, הריון ממש עושה לך טוב, נשבע לך. כמה זמן עבדתם על זה? בטח כל יום אמרת לבעלך "do me like a farm animal". הא, שלב הייצור של הילד, זה הכי כיף, נכון? הסיגריה מפריעה לך? היא חייכה חיוך סמוק, ואמרה: "אני רווקה, ואני לא בהריון", קמה והלכה לכיוון המזנון. כיפוש הגיעה עם הסודה, שאלה למה אני מעשן, ושלחה אותי לשבת בחוץ עם הגברים.
הם דיברו על ביבי וחוסייני עם הפתרון הסופי של היטלר, והקריאו כל מיני תגובות מצחיקות מהפייסוש. אמרתי להם תקשיבו רגע, זה לא מצחיק, האיש חולה. הוא שקרן פתולוגי. הוא זוכר שהלך עם אמא שלו בחוצות ירושלים, וראה את הכלניות (הצנחנים הבריטים) כאשר היה ילד שכבר דיבר ושאל שאלות, יש רק בעיה קטנה עם הכרוניקה, ביבי נולד שנה וחצי אחרי שהבריטים עזבו את הארץ; הוא נזכר בישיבת זיכרון לרחבעם זאבי ז"ל, איך נהנה ממנו בממשלה בראשותו, אבל גנדי לא היה שר אצלו מעולם; הוא טוען בחום שהתעקש להעניק לג'ונתן פולארד תעודת זהות ישראלית, אבל מי שנתן לפולארד אזרחות ישראלית היה רה"מ שמעון פרס; בבחירות האחרונות הוא זעק בהיסטריה שכל הערבים בעלי זכות ההצבעה מגיעים לקלפיות באוטובוסים, שבוז'י וציפק'ה מארגנים להם. זו מחלה שהוא חייב לטפל בה.
האיש משכתב את ההיסטוריה שלנו כרצונו. אבל כאשר הוא עושה את זה באנגלית, לכל העולם ואשתו, זה כבר לא סטנד־אפ קומדי שלנו, אלא סיט־דאון טראג'די בינ"ל. אתם מבינים את זה?
נהיה שקט, כולם הזדרזו למלא את הכוסות בבקבוק הרמי־מרטן שחנה שם, ועברו לדבר על קבוצות הריצה שלהם. הם הגיעו למסקנה שמסוכן עכשיו עם הערבים שדוקרים, וערבים כידוע מתעוררים מוקדם, לכן צריך להתחיל את הריצה לא יאוחר מרבע לחמש בבוקר. ניסיתי לומר שלא כל הערבים מקשה אחת, כמו אצלנו גם אצלם יש חלאות, אבל לא כולם, תרגיעו, רבותי. לא כל ערביי ישראל באים לדקור אתכם.
כיפוש הגיעה. "מאמי, הכל בסדר? חסר לך משהו? יש סושי, להביא לך?". ואז היא התכופפה ואמרה לי בלשון שאינה משתמעת: "בלי פוליטיקה. כולם כאן בהייטק, בבועה, דבר על אקזיטים". איזה אקזיט ואיזה נעליים, אני את האקזיט האחרון שלי עשיתי כשמצאתי אותך. בשבילי סמיקונדקטור זה או סמי מהקונדיטוריה, או סמי הקונדקטור שמנקב כרטיסים ברכבת, שאגב הפכה למקום מאוד מסוכן. אבל היא כבר הלכה להביא סושי.
טוב, מאחר שכולם מאסו בי, אולי כי אני שותה רק סודה, התחלתי לקרוא בסלולרי. רוברט לימד אותי את זה. "תמיד תהיה עם הטלפון ביד ותהנהן. מקסימום תענה בהברה אחת, גג שתיים, כמו אהה. כשאתה מתאמץ להיות חברותי זה נראה רע, כי בגדול אתה טיפוס מאוס שמתווכח כל הזמן, והקול שלך מעיר מתים. תתעסק בטלפון, שמע לי".
אז כתבו שם על החקירה המאומצת של כוחות הביטחון, שאיתרו ארבעה חשודים בלינץ'. טוב נו, מישהו חייב לאכול את התיק על האריתריאי שנהרג בשוגג. אבל הפתולוג, ד"ר חן קוגל, קבע שהוא בכלל מת לגמרי מהיריות שפילחו את בטנו וחזהו, וגרמו לשטף דם קטלני. נו, לפחות הוא לא הרגיש את המכות של הג'מעה בבאר שבע. אז רגע, במה יאשימו אותם? בהתעללות בגופה? רה"מ לא ביקש בטלוויזיה מהאזרחים להיות דרוכים ולהגיב? מדינה של שרלטנים ופסיכים.
או, הנה, עוד אירוע שיהודי נורה בו, כי ביקש מחיילים תעודת זהות, הם חשדו שהוא מחבל, והורידו אותו. הוא כבר היה מסכן, והם החיים שלהם הלכו, עם חקירות ומשפטים, אולי גם מאסר. אבל רגע? אלה לא היו ההוראות שניתנו להם בעניין פתיחה באש? מה רוצים מהם. וואו, כיפוש צודקת, אני חייב להיות מגולח כל הזמן. תארו לכם מצב שאני נתקל בחייל אוהד בית"ר, שגם תומך בלה פמיליה, בום, הוא דופק לי כדור בתחת בנימוק שאני שונא בית"ר, ואז אני גם שונא את המדינה. הוא יהיה במאסר (ייתכן שבגללי זה נסיבות מקלות, אז רק עבודות שירות) עשרה חודשים, מתוכם חמישה בפועל, ואני אהיה נכה.
פתאום ראיתי תנועה על העץ בחצר, ושמעתי צפצופים של חיה. אולי זה קוף? אמר אני לעצמי. תירגע, אידיוט, אנחנו בגוש דן, לא בקונגו, רואנדה או אוגנדה. טוב נו, זה בטח סנאי, המשכתי לתהות. הבטתי בשמיים, וחשבתי על בתי יולי, חיילת בחיל האוויר. היא בשבוע שמירות באזור חיפה, אז נתנו לה רוס"ר, אבל בלי מחסנית, והציבו אותה בעמדת שמירות לבד, אם הבנתי נכון, אבל היו חיילים בעמדה שלידה. פתאום יולי שלי היא לוחמת, והיא הרי לא דורכת על מקקים, היא בכלל מבית הספר לטבע, מה רוצים ממנה?
והקטע הכי יפה הוא ששולחים אותה ואת חברותיה ביחידה לצעוד לכיוון תחנת הרכבת ללא נשק כשהן יוצאות הביתה. ובאזור יש תנועה רבה של ערבים, אבל לרכבת ולאוטובוס לא מאפשרים לחייל לעלות ללא מדים. ברורררר שאחרי ניסיון דקירה אחד או שניים של חייל/ת לא חמוש אבל במדים, ישנו את הנהלים. אבל מדוע לא לפני? מדוע בצבא עדיין שולט הטמטום, בדיוק כמו בזמן שאני הייתי בצבא? וואו, אני זקוק למד לחץ דם, כי אני מזיע כמו מטורף, מה קורה איתי. למה אני צריך לצפות בדני דנון מחקה את הרבי שלו, ביבי, וקורא מהדף מילים חסרות משמעות? זה לא בריא לי, זה כבר ברור לי.
# # #
כולם נכנסו פנימה, כדי שכלת המסיבה תכבה את הנרות, כאילו היא לא ידעה על מסיבת ההפתעה שהכינו לה, כי בעלה שלח אותה לספא. הבעל עובד כל יום עד עשר בלילה, לקראת האקזיט. פתאום הוא מוציא את הילדים ממוסדות החינוך, שולח את האישה לספא, דווקא ביום הולדתה. שאפו על המאמץ לשחק אותה מטומטמת. אצלי זה לא יכול היה לקרות, כי לי אין אקזיט בקנה, אפילו לא חשבון בנק. ואם כבר הייתי מזמין משהו כזה לכיפוש, היא הייתה מקבלת התרעה בסלולרי על החיוב, אבל בטח הייתה גם משחקת אותה מופתעת. אוקצור, הייתה תכונה רבה.
בחנתי מבחוץ את הנשים. נראות טוב - ריצה ופילאטיס וזומבה, וציפייה לאקזיט שומרים עליהן יופי. בטח הצביעו מרצ לבובה זהבה המלהגת בלי כיוון, או לבוז'י "הממשלה בראשותי תשנה כאן הכל". בכל פעם שאני שומע את המשפט הזה, אני נדרך. כי באמת, אם בוז'י היה "ממשלה בראשותי" היום, בטח כבר היה מישהו שיוריד אותו, ושוב פעם לכיכר עם הנרות והשירים של אריק איינשטיין, ואביב גפן "אני כותב לך" וכל החארטה בארטה.
אני שומע כל היום את המשפט הזה "מורשת רבין", ואני נחנק מעצבים. איזו מורשת בדיוק? לשבור את הרגליים ואת הידיים בחווארה? וואלכ הבנאדם היה לוחם וקצין, ומפקד שהורה להרוג ולחסל. איזו מורשת? גם לרפול ולגנדי יש מורשת? להיות מפא"יניק ולריב עם שימון הבלתי מתכלה במרכז המפלגה, זו מורשת? אולי כבר תפסיקו עם השטויות האלה? ביל קלינטון ארגן את הסכם השלום, גם עם ירדן וגם את ההסכם עם יאסר החלאה, לא המורשת.
האדם היחיד שהותיר מורשת, מפעל חיים, היה דוד בן־גוריון. הוא בנה כאן משהו, בניגוד למגמה, בלי וילה בקיסריה, בית פרטי בירושלים, ובלי בריכה. הוא גר בצריף בשדה בוקר ואכל כוסמת, זו מורשת, כל השאר שרלטנים נהנתנים.
הנה, הקרן הקיימת. למה זה טוב, שלמלכ"ר יהיה רכוש בשווי תשעה מיליארד שקל, או 13% מקרקעות המדינה, עם שני יושבי ראש, עם מנגנון מושחת ורקוב (מבקר המדינה אמר, לא אני. אני הייתי מגרש את כל העובדים עם להביור), עם עמלות למגייסי הכספים מהיהודונים שרוחצים את מצפונם ברכישת עץ לארץ המובטחת, אבל ממשיכים להתבולל עם נאמנות כפולה, בארץ ההבטחות. פוי, גועל נפש, אני ממש כועס על עצמי שהייתי אידיוט קטן, שאמא נתנה לו כסף לשים בקופה הכחולה לבנה, כל יום שישי. אם הייתי שומר את הכסף, היום היה לי אקזיט. בסדר, בטח הייתי שורף אותו במכונות במפעל הפיס, עוד ארגון מטונף ומיותר, שחי מחלומות של עניים מרודים. ודווקא במפא"י מקיימים בחירות לסחלה הזה, עם דילים רקובים ומטונפים.
היה כאן אוליגרך, מיכאל צ'רנוי, שהגיע עם כמה מיליארדי דולרים, ובאמת רצה להשקיע בחברה. הוא תרם לכל מה שזז. נתן צ'ק לאיגוד האגרוף, אז פתחו לו כתב אישום, שבוטל כמובן; רצה להשקיע מאות מיליוני דולרים בספורט האולימפי שלנו - והוא באמת מבין בזה - אז פתחו לו כתב אישום עם גד זאבי, שהיה בעצם כמו שחיטה לא כשרה. 16 שנה אחרי כן הם ועורכי דינם זוכו בזיכוי מוחלט. איבדנו את המיליארדים של צ'רנוי, הוא לא ישקיע כאן לירה סורית דפוקה, גם לא החברים שלו מרוסיה. התברר שהאזנות הסתר שמבצעים כאן לכל רוסי יהודי עם כמה לירות הצילו אותו מהרשעה, כי הרי לא מאמינים כאן לאף אחד. בארה"ב הוא היה תובע וזוכה במיליארדים, על עינוי דין. 16 שנים, ראבק. משפט דרייפוס נמשך הרבה פחות.
אז עכשיו אין לנו פילנתרופ שייסע לאוקראינה ויקנה את כל המאמנים והספורטאים שם, שאין להם מה לאכול. יש לנו קרן קיימת, שלא ראיתי ממנה אגורה שחוקה, ואני מתפלל שיגיע היום שבו דייר באגם הדרעק, אפילו חניוק (אז אני אצביע בשביל הטפילים האלו, אפילו אעשה לובי), ידרוש להלאים את התועבה הזאת לאלתר, ולשלוח את יושבי הראש לאלף עזאזל. בושה, פוי.
# # #
המשכתי להישאר בחוץ, אני והסודה עם קוביות הקרח. לא נגעתי בסושי, וחיכיתי שהסיוט החברתי ייגמר. כתבתי לחבר'ה שיכתבו לי בוואטסאפ, אבל הם לא ספרו אותי והתעלמו ממני. בטח צפו ב"ג'וני ואבירי הגליל", וחלמו שהם עוז זהבי וחבריו הג'יגולוס. ואז כיפוש הגיעה ושאלה אם אני בסדר. אמרתי לה: רוצה לבוא עוד פעם? איך תבואי אם לא נלך?
באוטו היא אמרה לי שאני אידיוט. "בשביל מה היית צריך לומר לנטע שהיא בהריון? אתה יודע שהיא בטיפולים? בגלל זה היא השמינה. לפני ההורמונים היה לה גוף של דוגמנית". בקשי סליחה בשמי. טעיתי, טועים וגם תוהים. "סבלת הרבה?". הא, בקטנה. הכל בשבילך, חיים שלי, מתי האירוע הבא? אני כבר מתרגש, בחיי.