הנס מיקלס, תייר מלייפציג שבגרמניה, ניסה בכל כוחו שאחד מעובדי מגדל אייפל ישים אליו לב. ״אדוני״, הוא קרא לו פעם אחר פעם, "אדוני, אולי תוכל להגיד לנו מתי אתם פותחים את המעליות למגדל?".
אבל הצרפתים מסוגלים להיות הכי אנטיפתים בעולם כשהם רוצים. העובד כלל לא התייחס והתעלם בהפגנתיות מהשאלה. רק לאחר דקות ארוכות של המתנה ניגש מישהו ואמר: "אני לא יכול להבטיח לכם דבר, אבל אנחנו מקווים שבשעה שש המקום יחזור לפעול".
מגדל אייפל סגור. אני לא חושב שאפשר למצוא בישראל דוגמה שתמחיש את גודל השבר. זה הסמל שאותו מוכרים בכל חנות מזכרות בעיר, זה שמופיע על כל חולצה, הוא חלון הראווה הרשמי מאז שבנה אותו המהנדס גוסטב אייפל ב־1889.

לא הייתם במונומנט שגובהו 324 מ', כאילו לא נגעתם בפריז. אבל הדלתות היו אתמול נעולות, לפניהם היו מחסומים אגרסיביים ועל השלט האלקטרוני הבהבה הודעה לקונית ולא מעודכנת, "הפתיחה מתעכבת". מי שבכל זאת בחר להגיע, עשה פרצוף חמוץ והלך.
הייתי במקום הזה המון פעמים ואף פעם לא ראיתי את הרחבה שמתחת ריקה ועצובה כל כך. גם עבור הנס וסוזן מלייפציג זו הייתה הפעם השלישית בעיר הבירה הצרפתית, רק שכעת הם הביאו את שני ילדיהם הקטנים וקיוו להראות להם את האטרקציה המרכזית.
"הגענו בשבת לצרפת", סיפרה סוזן, "שקלנו לא לבוא בכלל, אבל אמרנו שדברים רעים יכולים לקרות בכל מקום ואתה מקווה שהברק לא יכה פעמיים, בטח לא יום אחרי יום. אז זה עצוב שבמקום לחזור לשגרה ולהראות שהטרור לא ניצח, הם מענישים את התיירים ומראים חולשה. כנראה שהצרפתים אוהבים לשבות ולשבור את הכלים. חבל, מחר אנחנו נוסעים ליורודיסני ומקווים שלפחות שם יהיה פתוח".
לא בטוח בכלל, כי רנה וקתרין, שתי תיירות צעירות ממלזיה ששמעו את השיחה, סיפרו שהן היו שם שלשום ופארק השעשועים היה סגור. "הצרפתים האלה די מגזימים", אמרה רנה, "הם הפכו את צרפת למדינה המוגנת ביותר בעולם. תראה כמה חיילים יש סביבנו. אצלנו האמונה היא שאם הגיע זמנך ללכת, תלך בכל מקרה ושום דבר לא יעזור".
בינתיימה תאספו עובדי מגדל אייפל לאסיפה מיוחדת בחדר צדדי. מישהו אמר שהסיבה לכך שהמקום לא נפתח היא בעיות בארגון האבטחה. כשביקשתי לדבר עם האחראים ניגש אלי בחור מעונב ואמר שאי ן מישהו שיכול לתת תשובה רשמית והציע שנעקוב אחר הפרסומים. 

למקום הגיעו סבסטיאן ביאנצ'יני וגוודאלופה וזרז, שני חבר ים מארגנטינה. זוג צעיר ואוהב שרצה לקבל השראה מעיר האורות ועם המזל הרע נחת בפריז ביום שישי בבוקר, שעות לפני שהרוע בחר לקלקל את המסיבה.
"היינו באזור מוזיאון הלובר כשהכל התחיל", סיפרה גוודאלופה, "הגענו למלון, פתחנו טלוויזיה ולא הבנו כלום ממה שאמרו. חשבנו בהתחלה שמדובר בתאונת דרכים רצינית. אחרי זה שמענו אנשים מדברים בקול ברחוב והתחלנו לשער שנבחרת הכדורגל שלהם הפסידה לגרמניה, ואז המידע התחיל לזרום. אנחנו לא מפחדים, אבל המשפחות בארגנטינה כל יום שואלות איפה אנחנו מסתובבים, מתחננות שנחזור לבואנוס איירס. אז מחר אנחנו טסים ללונדון ומשם נמריא לארגנטינה".
זוג צעיר מדרום אמריקה לא כל יום מגיע לאירופה. מבחינתם מגדל אייפל היה תחנה הכרחית במסע. הם הבטיחו שיחזרו מאוחר יותר וינסו לראות אם הצרפתים שינו את רוע הגזירה. "לא תפסנו את פריז בתקופה אידיאלית", הודה סבסטיאן, "ביום שבת אני חושב שהיינו היחידים שיצאו לטייל ברחוב. במצבם אני מבין את הצרפתים. קשה להם, אבל הם ישכחו ויחזרו לשגרה כמו שניו יורק חזרה לעצמה לאחר אסון התאומים".
דווקא חברתו הייתה פסימית יותר. "פה זה שונה", היא אמרה, "לא נראה שזו התקפה חד־פעמית, אלא יותר חלק ממלחמה או איך שאנשים כינו זאת - מלחמת העולם השלישית".
היה עצוב מאוד אתמול במגדל אייפל. מוכרי המזכרות שמציפים את התיירים במחזיקי מפתחות עם אייפלים קטנים נשארו מחוסרי עבודה והמזנונים היו ריקים. אפילו אוטובוסים עמוסי יפנים לא הגיעו וכל התקהלות קטנה מיד הביאה חייל חמוש לבדוק אם הכל בסדר.
אם כל זה לא מספיק, גם התחיל לרדת גשם ומוכרי המזכרות שלפו מטריות בניסיון לפטם במעט את הקופה הריקה. בדרך לתחנת המטרו נתקלתי בסרג' ארול, שהגיע לפריז מצפון המדינה. ראו עליו שהוא לא מקומי. טיפוס כפרי, מחוספס, כזה שלא דופק חשבון.
סרג' הביא את משפחתו לראות את הפלא, ולא היה מוכן לסלוח כשפגש את שערי המגדל נעולים. "אין לי ספק שהמצב רק יהיה רע יותר", אמר בהחלטיות, "מה שראינו זו חציית גבול ואני לא אתפלא אם כל הבלגן הזה יסתיים במלחמת אזרחים".
זה לא נעים לראות מגדל סגור. זה משדר פאניקה וח וסר אונים. הצרפתיםהםבד רך עם גאה ונפוח חזה, אבל כשהסמל חשוך זה הסימן הכי ברור שהרפובליקה חולה.