סכנה, פדופילים

אני זוכר את שני המקרים כאילו קרו אתמול, על אף שהם קרו לפני קרוב ל-60 שנה. המקרה הראשון היה באוטובוס קו 12, שהיה כמעט ריק מנוסעים. נוסע עלה לאוטובוס והתיישב דווקא על ידי, ואחרי כמה שניות, באופן בלתי צפוי, הכניס את ידו דרך המכנסיים הקצרים וגרם לי להפוך למשותק מפחד ומאימה. למזלי האוטובוס עצר בתחנה וכמו מטורף קמתי ונמלטתי מהאוטובוס בבהלה. הפעם השנייה הייתה באולם קולנוע, שאליו הלכתי כשברחתי מבית ספר לראות הצגה יומית, ממש כמו באוטובוס התיישב על ידי באולם החשוך גבר שתוך שניות שלח את ידיו וגרם לי שוב להיות כמה שניות משותק מפחד, עד שהתעשתי ונמלטתי מהאולם בבעתה.
 

אני שונא פדופילים, את רגעי הפחד והאימה לא אשכח לעולם. בכל פעם כשאני שומע את הדיווחים על מעשיהם, חוזרות התמונות וגורמות לי לצמרמורת. בתחילת השבוע זה קרה שוב כשראיתי את הידיעה על כך שהאחים אורן ושלומי קורידו נעצרו פעם נוספת כחשודים בהחזקת חומרים פדופיליים, בפיתוי ובעוד עבירות שכבר נעברו על ידם עשרות פעמים ושגרמו לילדים תמימים סבל וטראומה שהם והוריהם, שנחשפו לעובדה שילדיהם עברו תקיפה מינית ומעשים מגונים ולעתים גם אונס, לא ישכחו לעולם. 

אני, את דבר המקרים שעברתי לא חלקתי עם איש, והם מעיקים עלי כבר עשרות שנים. כאשר החלו האחים קורידו את ה"קריירה" הפדופילית שלהם, הם פעלו באזור שכונת התקווה ובאזור התחנה המרכזית של תל אביב. הם השתמשו באמצעי פיתוי קלאסי למשוך אליהם ילדים - הבטיחו להם ממתקים ואוכל טעים, הבטיחו להם לשחק עם גורי כלבים חמודים, הבטיחו להם משחקי טלוויזיה מטריפים. הם שכללו את תורת הפיתוי, ופיתחו יכולת לזהות ולהכיר ילדים נאיביים, כך הם הצליחו ללכוד אותם ולבצע בהם את זממם. המעצרים שלהם לוו בכיסוי תקשורתי, אנשים הזדעזעו, הורים שמרו והקפידו על ילדיהם ביתר ערנות לזמן קצר ולאחר מכן חזרו לשגרה עד שהתפרסם סיפור פדופילי חדש.

בחודש מאי 2009, אחרי עוד מעצר, הצהירו האחים קורידו שהם רוצים לעבור סירוס כימי על מנת לדכא את יצרם המיני ואת המשיכה שלהם לילדים כדי שיוכלו להשתלב בחברה. "הגענו למצב שאין לנו עבודה, בכל מקום אנחנו מסומנים, אנחנו רוצים לעזור לעצמנו ומבקשים שיעזרו לנו כדי שתרד מעלינו התווית של תוקפי ילדים". כתבים מקומיים ליוו את השניים לקופת חולים בחיפה, ובמשטרת חיפה בירכו על החלטת האחים לעבור את הטיפול מרצונם.

האחים קורידו עשו את ההצגה שלהם, וגורמים שונים בחיפה שהבטיחו להתלוות אליהם ולעזור להם בדרכם החדשה לא המתינו הרבה זמן, עד שהתברר להם שלא סירוס כימי ולא בטיח. האחים קורידו עבדו על כולם והמשיכו להיות עסוקים במרדף אחרי ילדים לסיפוק התאוות הבלתי נשלטות שלהם. מטעמי הגינות חובה לציין שילדותם של האחים הייתה קשה, הם היו קורבנות לעברייני מין וחיו בבית לא חם ולא אוהב, שלא סיפק להם את ההגנה הנדרשת לילדים. 

שש שנים חלפו ושוב הובאו האחים לבית משפט, השתוללו, תקפו, קיללו ושמעו שוב את מה ששמעו כבר בעבר בבתי משפט - שהם מואשמים בהחזקת חומרי תועבה והפרת צו פיקוח, ונוסף על כך גם סעיף אישי חמור - שלומי הואשם בדקירת אחיו אורן באמצעות סכין מטבח. הסנגוריה הציבורית המטפלת באחים מסרה כי “אורן מעוניין להשתלב במוסד לטיפול בעברייני מין וכתב האישום הוא תוצאה של אי שילובו במוסד כזה" (ככל הידוע לי אין במדינת ישראל מוסד טיפולי סגור לפדופילים).

במהלך כ-20 שנה ניסיתי ללא הצלחה לשכנע חברי כנסת שיעשו מאמץ עליון לחוקק חוק סירוס כימי לעברייני מין שחוזרים על מעשיהם, והדגש בחוק הוא על כך שזכויות הקורבן (במקרה זה - ילדים) חשובות יותר מזכויות העבריין. עבריין מין אקטיבי שאינו בר שליטה ביצריו יישאר בבית הכלא עד שיסכים לקבל את הטיפול המוגדר כ"סירוס כימי" ויהיה תחת פיקוח עד שיאובחן כי הוא אינו מהווה סכנה לציבור והוא יוכל להשתחרר, תוך התניה שהוא ממשיך בטיפול גם מחוץ לכותלי בית הסוהר. הראשון ששכנעתי אותו לנסות להעביר את החוק בכנסת היה חבר הכנסת נחום לנגנטל מהמפד"ל, הוא נכשל כמו שנכשלו עוד כעשרה חברי כנסת שהגישו הצעות (יותר מקלות משלי) וגם הן לא עברו, והפדופילים המשיכו וממשיכים לחגוג.

ביום שבו הוגש כתב האישום נגד האחים קורידו (יום ראשון) עצרה משטרת ראש העין את מיכאל מכלוף משה זאדה (38) בחשד שהפר את תנאי שחרורו וגלש באתרי פורנו של ילדים, יצר קשר עם ילדים ושלח להם תמונות בעלות אופי מיני שלו עצמו. מעצרו הוארך בשלושה ימים בבית משפט השלום בפתח תקווה.

השם של העצור הטרי הקפיץ לי איזה פיוז בראש, אני זוכר את השם הזה, אמרתי לעצמי. בדיקה קצרה העלתה שלא טעיתי, בחודש יוני 2010 הובא זאדה, אז בן 33 לבית משפט ומעצרו הכה בתדהמה את העיר החרדית אלעד. זאדה, מעוטר בזקן ולראשו כיפה שחורה גדולה, שימש כמורה בבית ספר פרטי באלעד, מהמידעים שהגיעו למשטרה התברר שהמורה עשה מעשה מגונה בילד תושב העיר. חוקרי המשטרה "ישבו" על זאדה ומהר מאוד הוא החל לשיר שיר מזמור שבו הודה ש"קשה לי לעצור בעצמי" ושטח בפניהם חלק מהעבירות שביצע. פקד שי גז, ראש משרד החקירות בתחנת ראש העין, סיפר אז: “תוך כדי חקירה הסתבר לנו שהמורה לא רק עשה מעשה מגונה בילד שלגביו הגיע אלינו מידע מודיעיני אלא עשה אותם מעשים בשורה ארוכה של ילדים מבית ספר שבו שימש כמורה".

בתחילת החקירה הוצא צו איסור פרסום על שמו של זאדה מחשש שהורי ילדים שאולי נפגעו ממנו יחששו מחברי קהילתם ויימנעו מלשתף פעולה. המשטרה פנתה לרבני היישוב וביקשה את עזרתם. ביולי 2011 הרשיע בית משפט השלום בפתח תקווה את זאדה וגזר עליו 40 חודשי מאסר ועוד 15 חודשי מאסר על תנאי.

זאדה ניסה לקבל חופשה מהכלא והגיש בקשה לבית משפט מחוזי, עילת הבקשה הייתה חתונת אחותו. בית המשפט המחוזי סירב והוא פנה לעליון. שם, שלושת השופטים ארבל, מלצר וסולברג לא מצאו שיש עילה לערעור, בעיקר אחרי שהובהר להם שרמת המסוכנות של זאדה לציבור היא גבוהה במיוחד.

הפדופיל זאדה שוחרר בתום ריצוי העונש, ולא חלף זמן רב והשבוע הוא שוב נעצר בחשד שהפר את תנאי שחרורו. אם הייתה מתקבלת הצעת החוק שניסיתי להעביר, זאדה לא היה יוצא לחופשי ולא היה ממשיך במעשיו הנלוזים.

כמו זאדה והאחים קורידו יש עוד מאות אם לא אלפים, אני יודע מה עובר על כל אותם אלפי ילדים שהותקפו מינית - החרדות, הפחדים, תאוות נקמה שלפעמים מתפרצת בגיל מאוחר יותר. אני מאשים את חברי הכנסת האימפוטנטים שאינם מסוגלים להעביר את חוק הסירוס הכימי, ולא, אני לא מאחל להם שילדיהם או נכדיהם יעברו תקיפה מינית, ואולי אז הם יבינו את התופעה הנוראה הזו, אבל אני מצפה מהם שיעשו חושבים ויעבירו בכנסת את החוק שייתן עדיפות לילדים הנפגעים על פני הפדופילים הפוגעים.

בשבוע החולף מלאו 99 שנים לאיסר דניאלוביץ דמסקי, יליד העיירה אמסטרדם שבמדינת ניו יורק. איסר הקטן, בנם של יהודים שהיגרו מבלרוס לאמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, הוכיח שאכן האפשרויות באמריקה בלתי מוגבלות, אם יש לך את הכישרון להגיע לראש הפירמידה. איסר הקטן שינה את שמו לקירק דאגלס, והוא אחד מענקי הכוכבים של הקולנוע. 

לא נביא בפניכם את הפרטים על כל הפרסים והאותות שקיבל דאגלס, על פועלו ואהבתו למדינת ישראל, על הנשים שנפלו שבי בקסמיו הגבריים, שעליהם אפשר לכתוב ספר עב כרס. אישית, אני נזכר בקטע מלפני כ־50 שנה. שנת 1966, דאגלס הגיע לישראל ושיחק בסרט “הטל צל ענק" את תפקיד אלוף דוד מרכוס. עבדכם הנאמן תפס ג'וב של אחראי על סטטיסטים בסרט וגם קיבל קטע קצר שבו לבוש מדים, עמד עם אחרים, שביניהם השחקן יול ברינר (הקירח בתמונה) וקיבל תדרוך מהאלוף קירק דאגלס (אני הראשון משמאל בתמונה). השבוע כשראיתי את תמונתו של ידידי קירק, תמונה קשה, נזכרתי בדאגלס כשהיה בן 40, גבר מרשים ויפה תואר וגם נזכרתי בעצמי, כשהייתי בן 19, 20 שנה צעיר מקירק וגם נראיתי לא רע ולא סמרטוט כפי שאני נראה היום.