48% מהיהודים היו רוצים לגרש או להעביר מכאן ערבים. התגובה הראשונית לסקר הזה, שפורסם עוד לפני גל הטרור של היומיים האחרונים, היא חלחלה. לאן הגענו? ועם זאת, בואו נסתכל מסביב. סקרים שנערכו עקב הצהרותיו האחרונות של טראמפ העלו שכ־45% מהאמריקאים היו רוצים לעצור לגמרי כניסת מוסלמים לארצם. ובקרב הרפובליקנים? קרוב ל־70% לא מעוניינים בנוכחות מוסלמים בארצם עד להודעה חדשה, תודה רבה. הם צופים בחדשות על הטרור המוסלמי הקיצוני שמתפשט בעולם, ועם כל הכבוד לנאורות וסובלנות, לא מתאים להם.
כדאי גם לזכור כמה הבדלים קטנים בינינו לבין ארצות הברית:
1. היא לא שטופת טרור יומיומי של דריסה ודקירת עוברי אורח בסכינים ובמספריים, ואילו היה בה טרור כזה, לא היה אדם נורמלי אחד בעולם שהיה מעז להצדיק אותו.
2. לא מתחוללת שם הסתה מטורפת בחסות פייסבוק, שעסוקה בתכנון הרווחיות לשנה הבאה, ולכן אין לה כרגע פנאי למגר את התופעה.
3. אין לארצות הברית מנהיג וחברי ממשלה שמלבים את הפילוג מול המוסלמים כדי לחפות על אוזלת היד, כי אין להם פתרון מדיני או ביטחוני לגל הטרור.
4. בסנאט ובקונגרס אין מוסלמים שעוסקים בהכשרה שיטתית של טרור, שיוצאים נגד מדינות ערב מתונות ותומכים בחיזבאללה (בשם הדו־קיום, חופש הביטוי והדמוקרטיה כמובן). אילו היו כאלה, כולנו יודעים כמה זמן הם היו שורדים בתפקידם.
למרות ההבדלים, לא רק שהמספרים בגישת הציבור למוסלמים כאן ובארצות הברית די דומים, אלא שמי שתופסת לאחרונה שם של "מדינה גזענית" זאת דווקא ישראל.
אז מה האמת? איך נכון לנתח סקר כזה, אם מוותרים לרגע על הצדקנות ועל הרייטינג? האמת היא שגזענים יש בכל מקום, וגם טרור. ההצלחה של טראמפ או של לה פן לאחר פיגוע הדמים בפריז לא הפכו את ארצות הברית או את צרפת למדינות גזעניות, אלא פורשו כתופעות שמשקפות אוכלוסייה שחיה בפחד, שמחפשת כרגע פתרונות קיצוניים. במובנים רבים אנחנו מדינה מיוחדת, אבל בכך אנחנו לא שונים. האם צריך לשאוף למיגור טוטאלי של הגזענות? ברור. אבל כל עוד לא מיגרנו אותה, האם אנחנו צריכים לכנות מדינה שלמה "גזענית"? חד־משמעית לא.
ראשית, כי זה לא נכון. אף שהנשאלים ידעו שמיד לאחר מענה על שאלת הסקר הם עלולים לצאת לרחוב ולהידקר, 46% מהם עדיין דבקים בעקרונות יפים. שנית, כי המטיפים מקדמים דווקא את ההפך. במקום לחזק את מי שדבק בשוויון ושלום למרות הכל, הם מחזקים את המופרעים. במקום להתגאות במי שדוגל בדו־קיום אמיתי (ויש רבים כאלה, גם בקרב הערבים), הם משחירים בלהט את מי שמפחד כי אינו רואה באופק פתרון למצוקתו. במקום לחזק את השפיות הם מגנים על חברי כנסת רדיקלים שמפיצים שנאה בשם הדמוקרטיה או בשם אלוהים כלשהו, מתעלמים מהגורמים שמערערים (ובצדק) את
תחושת הביטחון של תושבי ישראל, וטוענים שהפחד נובע רק ממניעים גזעניים. אחרי 50 שנה של אלימות בדרגות שונות, עשרות שנים של כישלונות בניסיון להגיע להסדר, וחצי שנה של הרג עיוור ברחובות, 46% מהישראלים עדיין מתעקשים להאמין בדו־קיום. האם זה היה קורה במדינה אחרת? בכלל לא בטוח. זה נתון די מדהים.