בשיעורי אזרחות למדנו, חזור ושנון, את ערכי הדמוקרטיה (כאילו הדמוקרטיה היא מטרה ולא כלי שלטון. כמו ללמוד על ערכי הצינור או המיקסר). אחד מהעקרונות המרכזיים שלמדנו היה הפרדת הרשויות. הסבירו לנו על הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת, ואמרו לנו שאין אחת מעל השנייה אלא אחת המאזנת את רעותה, כדברי ספר האזרחות "איזונים ובלמים". אז זהו, שכיום נדמה שאחת הרשויות איבדה את הבלמים. 

"מאז הכריז בית המשפט באופן גלוי ומפורש על סמכותו לבטל חוקים; מאז ראתה עצמה הרשות השופטת כרשות־על, המבינה והקובעת ולכן גם המתערבת בכל סוגיה ונושא לפסוק בהם כהבנתה - נחצו הגבולות בין הרשויות. יש רשות־על אחת. מדינת ישראל הפכה לממלכת הרשות השופטת", כך פסק ח"כ מוטי יוגב בכנס עורכי הדין שנערך השבוע באילת. 
הרעיון המרכזי בדמוקרטיה הוא שאין איש שחשוב ממשנהו. אין מלך, אין קיסר. השלטון הוא של העם. מפאת קוצר הזמן, הסבלנות והיכולת הפרקטית למימוש אמיתי של יסוד מהותי זה, נאלץ העם לבחור את נציגיו ולהמשיך בשגרת יומו מתוך אמונה שנבחריו יבחרו את הבחירות המובחרות ביותר בעבורו בצומתי ההחלטה הנקרים בדרכם. 

כך נולדה הרשות המחוקקת, וממנה הרשות המבצעת. ומי בחר את הרשות השופטת? זו המאיינת את דברי שתי הרשויות הקודמות, המבטלת חוקים ומתווים, הרומסת את השוויון והצדק כי יש לשופטיה אג'נדה אחרת שמתירה לרשות המבצעת לגרש אלפי יהודים מבתיהם, אך נזעקת כשפלסטיני פולש מגורש מהחושה שלו. מי שם אותה לקבוע את מהלך חיינו? 
***
התחושה היא שמרמים אותנו. מצד אחד, שלטון הפקידים. שר מחליט דבר מה אך ביצוע ההחלטה נקבר על ידי יועצים משפטיים של משרדו ופקידים, שהדבר שהוחלט אינו עולה בקנה אחד עם סדר היום הפוליטי שלהם. מצד שני, שלטון השופטים, ובמיוחד שופטי בית המשפט העליון, שגורם לעם לפעפע באי נחת גלוי. הרי למדנו שכולנו שווים, למדנו על איזונים ובלמים ועל שלוש רשויות ועל חשיבות הבחירות הדמוקרטיות. אז איך זה יכול להיות שמשהו שנשמע כל כך יפה בספר מעוות כל כך במציאות?
ומה שהכי יפה בכל הסיפור הוא שהשופטים ופרקליטי המדינה והיועצים המשפטיים עולים על בריקדות ברגע שנוגעים בהם וברודנות השלטונית הבלעדית שלהם, ומניפים את הדגל הכי ציני, שהכי צוחק על העם: דגל ה"סכנה לדמוקרטיה".  הם, הרומסים את הדמוקרטיה, מספרים לעם שכל סדרת טלוויזיה המבקרת את מערכת המשפט - בין שזו נוגעת בשחיתות הפרקליטות ובין שבפרשת רצח מטלטלת וזרויה סימני שאלה - מדרדרת את המדינה לכאוס ואל עברי פי פחת לכל הפחות. 
עיתונות חופשית היא המפלט האחרון להשתלטות המוחלטת של בג"ץ על כל תחומי חיינו, והיא אמורה לשמור על האזרחים מדורסנות אחת הרשויות. אך זו בדיוק הרשות שלא מוכנה לסבול שום ביקורת. הביקורת בה מכרסמת בהגמוניה שלה. 
בואו נראה מה באמת מסכן את הדמוקרטיה, שאין בה קודש בעיני, אך היא כלי לא רע לשלטון. בואו נגן עליה מפני שופטים שפוסקים על פי ראייתם התמיד שמאלנית, מפני פקידים ערלי לב, מפני אלו הטוענים לסכנה לדמוקרטיה, כשהסכנה היא בהם בדרך כלל. 
ואני בכללם. אחרי שנפל בית המשפט כמאזן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, נותרה רק התקשורת ואני בתוכה. ראוי לנו, אנשי התקשורת, שגם אנחנו ננהג בענווה ובזהירות. ואין מספיק זהירות וענווה בתחום, וראוי שיהיו בו, כי אנחנו המפלט האחרון ואנחנו יודעים את זה. אסור שזה יעלה לנו לראש.
***
השבוע בוועדת המשנה לענייני יהודה ושומרון של ועדת החוץ והביטחון דנו בבנייה הבלתי חוקית. ראש הוועדה, ח"כ מוטי יוגב (נכון, הוא הופיע גם בנושא הקודם, אבל מה לעשות, סמוטריץ' היה עסוק), טען שבכל נושא שהוא מטפל בו חלה התקדמות, חוץ מאשר בנושא "טרור הבנייה" של הערבים ביו"ש. יוגב סיפר שכל בנייה בלתי חוקית בהתנחלויות זוכה לצו הריסה, לעומת 10% אצל הערבים. 
מתאם הפעולות בשטחים האלוף פולי מרדכי סיפר שבשנים האחרונות יש יותר אכיפה אצל הפלסטינים. הוא כמובן דיבר מספרית ולא באחוזים, משום שכפרים שלמים נבנים באופן לא חוקי ואיש אינו הורס אותם. מרדכי סופר כל סככה בדואית שהוא מפיל כ"מבנה", ומציב אותה בטבלה מול בתי דריינוף. 

בדואים באיו"ש. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

 
לדבריו, האכיפה נעשית על פי סדרי עדיפות של הדרג המדיני, וכי הוא אינו יכול לחשוף נתונים על מספר המבנים הפלסטיניים המדויק שהרס המינהל, משום שזה עלול לגרום לנו נזק בינלאומי. או בקיצור, אנחנו הורסים המון אבל אל תגלו שאנחנו הורסים המון. וגם, אנחנו לא הורסים מספיק כי ראש הממשלה לא מרשה לנו. 
לאחר הישיבה ההצהרתית הזאת, הוצאו העיתונאים מן החדר והתקיימה ישיבה מקצועית יותר, שבה הבטיח האלוף מרדכי להראות כמה צודק וישר ונטול פניות הוא וצוות ההריסה שלו. אך גם בישיבה הסגורה לא הפך האלוף את הנתונים, אף על פי שניסה. עדיין השוויון הוא אולי מספרי, אך לא מתקרב מבחינת האיכות או מבחינת האחוזים. לדעת יוגב, האכיפה ביהודה ושומרון נעשית על ידי "קצינים במדים המנהלים מדיניות פוליטית", ובוחרים במה לעסוק. 
בימים שקדמו לישיבת הוועדה הרס המינהל האזרחי מבנים בלתי חוקיים של פלסטינים, לאחר שבועות ארוכים של נמנום. כנראה שמשהו לא הסתדר בטבלאות של מרדכי. אולי קביעת ועדה שבועית תאיץ את אכיפת החוק במערב הפרוע של "הגדה המערבית"