"חיפשתי טיסה לקהיר באינטרנט, אבל לא מצאתי. בסוף הצטרפתי לטיסה שיוצאת מתל אביב עם שגריר ישראל, הקונסול והמאבטחים". זו הייתה תחילתו של מסע שערך לפני כשלושה שבועות הרב יעקב נגן מהישיבה הגבוהה בעתניאל לאוניברסיטת אל־אזהר בבירה המצרית, מוסד הלימוד החשוב ביותר של האסלאם הסוני. 

יחד עם רבקה אברמסון, פעילת שלום חרדית, ופרופ' יוסף רינגל, יצא נגן לבקר את ידידו, השייח' ד"ר עומר סאלם. המסע המרתק שלהם הסתיים בשלום, אבל זה לא היה מובן מאליו. "אני מאמין גדול בספר 'הנסיך הקטן', כלומר שהדברים החשובים הם סמויים מן העין", הוא אומר. "כששני אנשים נפגשים, נוצר ביניהם מרחב ושם קורה משהו. כשאני פוגש את שייח' סאלם, יש שם לא רק את הלב של שנינו ואת הראש של שנינו, אלא גם את המרחב שיצרנו בינינו, וזה הדבר החשוב והוא סמוי מן העין". 


איך קיבלו אתכם באוניברסיטה? בכל זאת מדובר במעוז אסלאמי סוני שלא מאוד אוהב יהודים. 

"התלבשנו כמוסלמים. הייתה לי כיפה לבנה גדולה של איש דת מוסלמי, ורבקה לבשה בגדים בשכבות ומטפחת שכיסתה את הראש מלמטה ומלמעלה והרכיבה משקפיים. אי אפשר היה לחשוב שאנחנו ישראלים. במלון למשל חשבו שאנחנו פקיסטנים".  

הרב יעקב נגן, משמאל. צילום מסך מתוך פייסבוק

לא מזמן הדיחו פרלמנטר מצרי, לא לפני שזרקו עליו נעל, רק מפני שנפגש עם השגריר הישראלי. 

"להגיע לאל־אזהר היה מאוד מפתה. קשה להגזים בחשיבות של המקום, הוא כמו הסנהדרין של האסלאם. אחת האוניברסיטאות העתיקות בעולם, שקיימת כבר משנת 972. השייח' הגדול של האוניברסיטה היה עד לא מזמן מוחמד סייד טנטאווי, המופתי של מצרים שמוכר בתור הסמכות הסונית הערבית הבכירה ביותר. 

"בשנות ה־70 טנטאווי כתב מסמך אנטישמי שבו תיאר את היהודים כמי שיש להם מהות מושחתת ורעה. זה מסביר למה במצרים שיעור האנטישמיות הוא מהגבוהים בעולם המוסלמי. אז הרוח שנושבת שם היא מאוד אנטישמית ואנטי־ישראלית, אבל מאחורי הקלעים יש אסכולה שלא שבעת רצון מהכנסת הפוליטיקה לתוך הדת". 

פגשתי בגוש עציון את חברך שייח' עומר סאלם, שגם הוא מקדם דו־שיח עם יהודים. עד כמה הוא נחשב אזוטרי באוניברסיטה? 

"לא הבנתי כמה הוא חשוב באוניברסיטה עד שהייתי שם. מקבלים אותו בכל מקום בכבוד. הם גם אלה שאישרו לו את הדוקטורט. התברר לי שהוא הבר פלוגתא של טנטאווי, כי הוא לקח את אותו נושא מחקר, יהודים באסלאם וקרא קריאה הפוכה לגמרי: שהיהודים על פי הקוראן הם עם הספר, הם במעמד מאוד מכובד". 

הרגשת שהביקור משמעותי?

"אתה יכול לדבר בתיאוריה על יהודים, אבל אחרי שאתה פוגש בהם, אתה צריך להתמודד עם אותו מפגש שמחולל בך משהו. היה לנו מפגש מרתק עם ד"ר בכר זאקי עוואד, הדיקן של בית הספר לחוק הדת של אל־אזהר. התחום שלו הוא השוואת הקוראן לתורה ולברית החדשה. כל החיים שלו הוא לומד תורה ואף פעם לא פגש יהודי. פתאום הייתה לו הזדמנות לשאול רב את כל השאלות שהצטברו אצלו כל השנים.

"נכנסנו למשרד שלו, חדר ענק מלא בתלמידים ופרופסורים, והייתה לנו שיחה קשה. בשלב מסוים הבנתי שאני יכול לענות כל היום על שאלות וייווצרו רק אנרגיות שליליות, כי הוא תוקף ואני עונה. אז עברתי משפה של חוסר לשפה של שפע, שפה שנותנת אנרגיות חיוביות. הראיתי להם שבמשנה ובסורה החמישית של הקוראן יש אמירה ממש זהה: "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו". זו המהות של קדושת החיים שנמצאת גם בקוראן וגם בתורה". 

***

בלילה הלכה השלישייה הישראלית לראות את בית הכנסת המרכזי בקהיר, מבנה יפהפה שנשמר היטב. בשעות היום יושבת במשרדים מגדה, אישה כבת 60, נשיאת הקהילה היהודית במצרים, שמונה שש נשים והיא בכללם. כשהם מחופשים למוסלמים אדוקים, צילמו השלושה את הבניין. התחפושת הייתה ככל הנראה כל כך משכנעת, עד ששוטרים עצרו אותם בחשד שהם מתכננים פיגוע בבית הכנסת. הדרכונים שלהם נלקחו מהם ורק אחרי שעה מתוחה, הם שוחררו לדרכם.

לקחתם סיכון. 

"החוויה המפחידה יותר הייתה כשנסענו להיפגש עם פרופסור מהאוניברסיטה של העיר פיום. העיר במדבר המערבי שבה חי הרב סעדיה גאון. נסענו בליווי חיילים שמלווים תיירים. בכניסה הכניסו אותנו בחביבות למשרד של אחד המנהלים, ואז הוא הבין שאנחנו יהודים. בבת אחת ראיתי את השנאה מולי. הוא התחיל לצעוק עלינו, ושאל אם התפללנו על ילדים פלסטינים שנהרגים. אמרתי לו שכן, ושאלתי אותו אם הוא מתפלל על ילדים יהודים שנהרגים ורציתי לספר לו על דפנה מאיר, השכנה שלי שנרצחה. 

"הוא הוציא אותנו מהמשרד וקרא למשטרה. אנחנו במגרש שלו, איש חזק ויש זעם באוויר והתגודדות סביבנו. לקחו לנו את הדרכונים האמריקאיים, ואני מבין שתכף יקלטו שאנחנו ישראלים. מילה אחת לא נכונה ואני לא יודע מה יקרה. הם יכולים להיות גיבורים ולהגיד שתפסו סוכני מוסד. כבר היו מקרים שאנשים ישבו שנים בכלא המצרי רק למען יראו וייראו. כל מה שרציתי באותו רגע זה להגיע לקהיר הקוסמופוליטית. 

"בסוף, באופן לא צפוי שחררו אותנו ולא רק זה, גם נפגשנו עם הפרופסור שאותו רצינו לפגוש מלכתחילה. הוא אמר לנו דבר מתוק ביותר: כולנו הבנים של האל ולכן אנחנו אחים. אלוהים יכול היה לתת את הקוראן לכל בני האדם, אבל הוא בחר לתת את התורה לעם ישראל ואת הקוראן לאסלאם. זו הבחירה של האל, וזו תובנה מאוד חשובה שהבנתי שם דווקא מאנשי דת". 

אתה שותף להרבה יוזמות של שיח בין־דתי בישראל. זה יכול לקרות גם במצרים? 

"אני חושב שאם תהיה המשכיות לביקור שלנו, זה ממש יכול לעשות שינוי באל־אזהר, ומשם להוביל לשינוי רחב יותר בעולם הסוני. אני מארגן עכשיו מפגש של נציגי יהדות עם אנשי אסלאם. זו טיפה בים, אבל ההיסטוריה תמיד התחילה בסיפור של משוגעים יחידים, גם הציונות. מה שבטוח הוא שצריך ללכת לכיוון הנכון ולא לכיוון הלא נכון. התקווה היחידה היא להיפגש, לשבור את חומות הפחד".

אני שומעת את הרב נגן וחושבת על ההתבטאויות המקוממות של ח"כ סמוטריץ'. שתי גדות לימין.