סרטון "הטיהור האתני" שהעלה ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מפתיע כלל. אפשר לשאול אין־ספור שאלות על המניעים, על התבונה המדינית בהתגרות נוספת בממשל אובמה, על הרווח או ההפסד הבינלאומי בעקבות המהלך. תשובות ענייניות קשה למצוא. יודעי דבר טוענים שהסרטון הוא עוד מהלך פוליטי פנים־ישראלי שנועד להסיט את האש מהמתרחש במגרש הביתי של הליכוד, הקואליציה ופרשיות שונות הקשורות במשפחת נתניהו.
אלא שבכל הכבוד הראוי לאותם פרשנים, אני סבור שאין לסרטון הזה אלא מטרה אחת בלבד: לקבע בתודעת הציבור שתהליך השלום ופתרון שתי המדינות הם בלתי אפשריים, לא מעשיים ולא אקטואליים. הרי אין לממשלת ישראל ולראש הממשלה כל מענה למצב שבו אנו נמצאים, וזו הבעיה החמורה בעיני אלה הסבורים שהסטטוס־קוו יגרום לאסון. ממשלת ישראל בראשות נתניהו תוביל לכך שאבו מאזן לא יצטרך או לא יידרש להכיר בישראל כמדינה יהודית כפי שמתנים זאת בירושלים.
כיום, שלוש אלטרנטיבות עומדות לפני ממשלת ישראל. הראשונה היא המשך הסטטוס־הקוו. מי שסבור שבמציאות קיים סטטוס־קוו - טועה מאוד. מדיניותה של הממשלה להמשיך ולבנות בכל מקום ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים ולספח עוד ועוד שטחים המאוכלסים בעשרות אלפי פלסטינים עלולה להביא לעוד ועוד שפיכות דמים. לחלופין, יישובם של עוד עשרות אלפים או מאות אלפים של יהודים באותם האזורים ייצור מצב של שליטה ישראלית על מאות אלפי פלסטינים. ואם כך יקרה, האם באמת יהפכו יהודה ושומרון לישות מדינית יהודית או שמא דו־לאומית מובהקת? התשובה ברורה.
בסרטון הבלתי אחראי שלו, נתניהו למעשה שוב החיה את הדרישה של הפלסטינים להחזרת כל השטחים שנכבשו ב־67', ומאידך שפך שמן על מדורת "זכות השיבה" שהפלסטינים דורשים. ההיגיון אומר שאם פינוי ההתנחלויות כולן הוא מעשה של טיהור אתני, כי אז אי־קבלת הפליטים הפלסטינים אל ישראל היא גם בבחינת טיהור אתני. אם יש אדם סביר המסוגל להבין מדוע היה צורך לעורר שדים נוראים כאלה, שיקום. בנקל יבואו הפלסטינים ויטענו שמצרים ביצעה טיהור אתני של יהודים מחצי האי סיני כאשר דרשה את הרס ההתיישבות היהודית והחזרת כל סיני עד הגרגיר האחרון. מי שנענה לכך היה מנחם בגין ולא אחר, שלא ראה בפינוי סיני טיהור אתני.
האלטרנטיבה השנייה היא כיבוש כל שטחי יהודה ושומרון וחיסול הרשות הפלסטינית תוך החלת הריבונות הישראלית עליהם. שוב ישראל תחזור אל המקומות המוכרים לה אחרי 67' ותצטרך להשליט את מרותה על כלל האוכלוסייה הפלסטינית. המלאכה לא תהיה פשוטה, והיא אף תדרוש מחיר דמים. אלא שהסכנה הגדולה ביותר היא שבמצב נתון זה ישראל תצטרך להחליט אם היא מעניקה זכויות שוות לפלסטינים או לאו. אם היא תעשה זאת, הרי בצורה חד־משמעית היא תהפוך מיד למדינה דו־לאומית על כל המשתמע מכך. אם היא לא תעניק שוויון זכויות, המצב יורע עוד יותר כי ישראל תואשם באפרטהייד. אם מישהו סבור שמימוש האלטרנטיבה הזאת יעבור דרך הענקת אוטונומיה לפלסטינים, והם יקבלו אותה בעין יפה, הוא משקר. הלחץ על ישראל יהיה כה גדול עד כדי סכנה ממשית שתהפוך למדינה מצורעת, מבודדת ובלתי אהודה.
האלטרנטיבה השלישית היא מימוש תוכניתו של השר לשעבר רחבעם זאבי, היינו כיבוש כל יהודה ושומרון וטרנספר של הפלסטינים אל ירדן. זה יהיה טיהור אתני של הפלסטינים, והעולם לא יעמוד מנגד. אלה הן האלטרנטיבות הקיימות לנוכח התנהלותה של הממשלה הנוכחית והעומד בראשה. במקום שממשלת ישראל תחליט על גורל ישראל בעצמה, במקום לנסות למצוא פתרונות יצירתיים כדי שלא להגיע, חלילה, למדינה דו־לאומית, היא מתגרה בעולם ובעמי האזור ומעמידה בסכנה ממשית את קיומה של ישראל כמדינה יהודית.
הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי.