חלק ב' של המחאה נגד ההפיכה המשטרית או הרפורמה המשפטית, תלוי בצד של המפה הפוליטית, יהיה סביב חוק הגיוס, לשם נראה שנושבת הרוח, והאמת שיכולים להיות מפגינים חדשים בקפלן כאלה שבעד הרפורמה. גיוס החרדים הוא לא סוגיה חדשה הוא פצע חברתי שהפך לכלי פוליטי שמכתיר ומפיל פוליטיקאים. הפעלתו ידועה לכל, מצד אחד להכפיש ובחדרי חדרים להתחייב לשמירה על הסטטוס קוו.
בפברואר 2018 הקים שר הביטחון דאז ליברמן ועדה שתציע נוסח לחוק לגיוס חרדים לאחר שבג"צ פסל את חוק טל תחת טענת השוויון הנגזרת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. הצעת החוק של ליברמן עברה בקריאה ראשונה, אך הייתה עתידה ליפול מאחר והממשלה איבדה את תמיכתה של מפלגת יש עתיד שהייתה אז באופוזיציה, וללא הקול החרדי שהתנגד לא הייתה להצעת החוק שום סיכוי לעבור, מה שהוביל לפיזור הכנסת והקדמת הבחירות. למעשה, המחלוקת סביב גיוס החרדים היא אחת הסיבות אם לא העיקרית מבניהן שמדינת ישראל נמצאת בוורטיגו עוד מהבחירות לכנסת ה-21 היודעים בשמם בחירות מועד א', בחירות מועד ב' להזכירכם היו כי ליברמן סרב להיכנס לממשלה ללא מתווה גיוס חרדים.
כאמור, גיוס החרדים הוא לא סוגיה חדשה, הוא מחלוקת חברתית שמלווה אותנו מימיה הראשונים של מדינת ישראל, ואין ממשלה שלא עסקה בה. אך מה שארע בעקבות ביטול חוק טל הוביל לארבעה סבבי בחירות, חוסר יציבות שלטונית שקיים עד היום, והכל בגלל פסק דין אחד של בג"צ שלא היה צריך להינתן.
כיום שהמחאה מעט דועכת מצליחים מארגניה למצוא סיבה נוספת להוציא אנשים לרחוב הפעם עבור השוויון בנטל. חשוב להודות באמת, במשך עשרות שנים התרגלנו לראות בחרדים כנטע זר בחברה, קהילה סגורה ובדלנית. הנציגים שלהם בכנסת ובממשלה נתפסים בקרב הציבור החילוני וגם בקרב חלק מהציבור הסרוג כאופורטוניסטיים רודפי בצע, חברי כנסת עם תג מחיר שעולים יותר מידי למשלם המיסים. אך מרביתנו ניזונים בעיקר מקלישאות וסטריאוטיפים, חלקם נכונים מרביתם לא.
צריך להודות ביושר, החברה החרדית היא החברה שהתקדמה הכי הרבה בעשורים האחרונים, הנשים שם מפתחות קריירות מפוארות הן רופאות, רו"ח משתלבות בהייטק, נשים מועצמות ועדין רחמנא לצלן גם יראות שמים. גם בקרב הגברים יש עלייה מתמדת של לומדי תורה שיודעים לנהל קריירה בין קודש לחול, בדומה לקהילה האורתודוקסית בארה"ב. הבעיה היא, שקצב ההתקדמות שלהם לא תואם את הציפיות שלנו, ואנחנו רוצים להכתיב להם את קצב השתלבותם בחברה בדיוק כפי שעשה בג"צ.
בשיח החרשים עם המפגלות החרדיות אנחנו נוטים לשכוח שהמפלגות החרדיות הן מפלגות סקטוריאליות, מפלגות שבאו לשרת קהל בוחרים עם צרכים מאוד ספציפיים, עם אידיאולוגיה סדורה, הם לא הולכים לקלפי עם סיסמאות ריקות מתוכן כגון "שינוי" או "שוויון", הם הולכים לקלפי כדי לשמר את אורח חייהם.
צריך לומר ביושר, יש קושי חברתי לא לגייס חרדים אין סיבה שילד אחד ייתן את נפשו למדינה והשני יישב מוגן בכולל מבלי להחזיר דבר למשלם המיסים. נכון, צה"ל לא באמת ערוך לגייס את כל החרדים אך עדיין צריך להיות מנגנון שיתיר להם למלא את חובתם האזרחית תוך שמירה על אורחות חייהם. עם זאת, וחושב להיות ברורים, אין זה תפקידו של בג"צ להכריע בסוגיה חברתית מורכבת כזאת, התערבותו פוגעת ומפוררת את החברה. לא הכול שפיט בטח לא יחסים שבין אדם לאלוהיו, ויש כאן מרקם חברתי מאוד עדין שצריך להסתדר דרך הריבון בהידברות ולא דרך פסיקת בג"צ.