בלהט סערת הרוחות שהתעוררה ביום הזיכרון בבתי הקברות הצבאיים, שם הביעו משפחות שכולות את מחאתן נגד הופעת פוליטיקאים במקום, בלטה בבית העלמין בעוספייה מחאת הדרוזים, שמנעו בכוח את כניסתה של שרת המודיעין גילה גמליאל לבית העלמין כדי לשאת דברים בעצרת הזיכרון.
הסיבה למחאה, כפי שהוצגה על ידי נציגי המשפחות השכולות של הדרוזים: “חוק הלאום”, שלדבריהם מהווה חוק גזעני שפוגע קשות בנאמנות ההיסטורית של העדה הדרוזית למדינת ישראל.
הסיבה השנייה, לדבריהם, הייתה “חוק קמיניץ”, הפוגע קשות באלפי צעירים דרוזים שבונים את בתיהם ביישובים שלהם לאחר השירות הצבאי ונקנסים בקנסות כבדים על פי סעיף 116 לחוק התכנון והבנייה. החוק נועד להגביר את האכיפה והענישה בעיקר במגזר הערבי והדרוזי, וגם בקרב מושבניקים.
בעבר הובטח לדרוזים ולערבים שהחוק יתוקן. שר המשפטים לשעבר אבי ניסנקורן אף גיבש עם היועץ המשפטי לממשלה דאז פשרה לצמצום החוק ולהקפאת הקנסות. אלא שחילופי הממשלות בלמו את הפשרה, ו”חוק קמיניץ” נותר על כנו.
“בין לוויה להלוויה הדרוזים נשכחים”, הם טוענים, וזה גם מה שהודפס על חולצות המתנגדים הדרוזים שעצרו את השרה גמליאל בפתח בית העלמין בעוספייה. היו גם כאלה שהוסיפו אמירות קשות וחריפות יותר, בין היתר על כך שהחללים הדרוזים הפכו לחללים סוג ב’.
מכל היבט שנתבונן בו, יש צדק רב בזעם ובתסכול שמלווים את העדה הדרוזית בשנים האחרונות. חוק הלאום עדיין מעיב כענן שחור וכבד מעל האוכלוסייה הדרוזית, ואסור לשכוח אף כי מדובר בעדה קטנה מבחינה דמוגרפית, המונה כ־125 אלף בני אדם.
ביום העצמאות ה־75 למדינת ישראל מספר חללי צה”ל מקרב העדה הגיע ל־429 נופלים, וראוי לציין כי אחוז המתגייסים ליחידות קרביות הגבוה ביותר הוא מקרב העדה הדרוזית.
ברית הדמים בין העדה הדרוזית למדינת ישראל נכרתה כבר בנובמבר 1947 לאחר החלטת האו”ם על חלוקת ארץ ישראל והפכה לברית מעשית כבר בתחילת מלחמת השחרור. הדרוזים התייצבו כתף אל כתף עם לוחמי צה”ל במאבק על הקמת המדינה מול כל צבאות ערב, ומאז מקיימים את הברית במלואה בשירות מסור ונאמן.
חוק הלאום, אם כן, נחשב ליריקה בפרצופה של העדה הדרוזית, זאת בשעה שיהודים המשתמטים משירות צבאי ומחובה לאומית בסיסית נחשבים לאזרחים עם זכויות מלאות. לכך אפשר להוסיף את העובדה שממשלת הימין, שמתפארת ב־64 המנדטים שלה, לא מצאה לנכון לשלב ח”כ דרוזי אחד בכנסת, בשעה שבממשלות קודמות תמיד היו שרים וחברי כנסת דרוזים.
הכעס והתסכול של בני העדה לא הסתכמו בגירושה של השרה גמליאל מבית העלמין בעוספייה. בקרב הדור הצעיר החדש של העדה ישנם היום רבים שלא משלימים ולא מוכנים לקבל את העובדה שדרוזי שווה פה רק כשהוא עם עוזי, כפי שכתב בזמנו המשורר־סופר המנוח יהונתן גפן ז”ל.