מדהים לראות כיצד מטח טילים אחד לעבר יישובי העוטף מחק בן רגע חודשים של פילוג ושיסוי בחברה הישראלית. משפחות במרכז ובצפון הארץ אירחו את משפחות הדרום, ארגוני נוער ארגנו חתונות לזוגות שהיו אמורים להתחתן באולם בדרום, ואף אחד לא שאל מהי דעתו הפוליטית של השני, למי הוא מצביע או לאיזה צד במפה הוא משתייך.
רגעי האחדות האלה זורקים אותי אחורה אל ח"י הימים של מבצע "שובו אחים" בקיץ 2014. עם שלם נרתם לחיפושים אחר שלושה נערים שלא שבו הביתה. איזו ערבות הדדית, דאגה לזולת ואחדות שלא ניתן לשכוח. החברה הישראלית מושתתת על ערכי יסוד של רעות ועזרה לאחר, והתחושה היא כי כולנו חלק משלם; לפני כחודשיים יצאו מישראל משלחות של פיקוד העורף וצוותי רפואה שסייעו בחילוץ אנשים מתחת להריסות שגרמו רעידות האדמה בטורקיה וסוריה. אין עוד מדינה בעולם הנענית מיד לכל קריאת צורך ומצוקה. זה הדנ"א של החברה הישראלית.
עם זאת, רבים חשים שבחודשים האחרונים המחלוקת הציבורית וההפגנות העמיקו את הקרע בחברה הישראלית. עם ישראל מתמודד כעת עם משבר מבית, כשהאתגר האמיתי העומד לפתחנו הוא להישאר מאוחדים בימים של קיטוב. על רקע המחלוקות הקשות בינינו, מגיע יום האחדות, ובו אנו מבקשים להזכיר את האחדות ששררה בתקופת החיפושים אחר שלושת הנערים ולהמשיך אותה גם ביתר ימות השנה.
לחלקנו נדמה שהגענו לנקודת האל־חזור, למצב שבו אנו הופכים מעם אחד למחנות מפולגים. אך מנגד, ישנן יוזמות חברתיות רבות מכל קצוות הקשת הפוליטית, הפועלות לקירוב בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית וקוראות לדיון מהותי על השוני בינינו, תוך שמירה על שיח חיובי ומכבד. על רוחות האחדות המנשבות יעידו גם עשרות הגופים הפוליטיים והחברתיים בישראל, שנענו לקריאתנו להשתתף ביום האחדות ולקיים בו פעילות במטרה לאחות את הקרעים בעם. יחד עם זאת, חשוב לזכור שהאחריות מוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו. עלינו להרגיע את הרוחות, לכבד יותר זה את זה ולנהל שיח מכיל וסובלני.
המפגשים בין חלקיה השונים של החברה הישראלית מתקיימים לרוב דרך התקשורת. כל היכרות שטחית מגבירה את המתח ומחדדת את ההבדלים בין אחד לשני, אך בעיקר עלולה לייצר אדישות שתמנע מאיתנו לשבור את החומות בינינו. אירועי יום האחדות שיתקיימו גם השנה ברחבי הארץ הם הזמנה לצאת מאזור הנוחות בניסיון להקשיב לכאב של האחר באופן ישיר וללא מתווכים חיצוניים. מפגשים מסוג זה לא ישנו את דעתו של איש מקצה לקצה או יתיימרו לשכנע את האחר בצדקת הדרך, אך הם מהווים קרקע לנכונות למנף את המכנה המשותף. כל ההבדל בין שנאה והסתה לבין אמפתיה ואהבה - הוא היכרות עם הצד השני. כי כאשר אנחנו נמצאים עם מי ששונה מאיתנו, אנחנו גדלים - וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים.
בשלישי הקרוב, 23 במאי, נציין את יום האחדות. יומיים לאחר מכן נלבש בגדים לבנים ונחגוג את חג השבועות, זמן מתן התורה. בחג הזה נחזור למעמד הר סיני, לרגע המרגש שבו הפכנו לעם אחד, כמו שמפרש רש"י את הפסוק "ויחן שם ישראל נגד ההר" – כאיש אחד בלב אחד. דווקא בתקופה הזו, שבה כל מחנה מתבצר בעמדותיו, מגיעים הימים המיוחדים האלו ומזכירים לנו שכולנו חלק ממחנה אחד. הגיע הזמן לשבור את החומות בינינו, להיפגש ולנהל שיח מכבד ומכיל.
ביום האחדות הקרוב נחשוב כולנו כיצד ביכולתנו לסייע להנמכת הלהבות ולחיזוק האחדות והפיוס בעם. במסגרת היום ייערכו מאות פעילויות בכל רחבי הארץ במטרה לקדם את הסולידריות בחברה הישראלית. דווקא כאשר נראה כי הגשרים בין חלקי החברה מתפוררים, יש לנו הזדמנות להיפגש ולחבר שוב בין חלקי החברה הישראלית.
הכותבת היא מרצה, יו"ר עמותת סאנשיין, ממייסדי יום האחדות, שבמסגרתו ייערכו מאות אירועים ממשלתיים וקהילתיים בישראל ובתפוצות ויחולק פרס ירושלים לאחדות