ישנה פרדיגמה חדשה בימים אלה שלפיה החקלאים, מגדלי העופות, הבקר והצומח הם קבוצת טייקונים, אשר מחזיקה את עם ישראל בגרון ומייקרת את סל הקניות לכל משפחה, בעודם חיים בתנאים גבוהים. אלא שאין תיאור רחוק יותר מהמציאות. העבודה החקלאית קשה ומפרכת.
החקלאים עסוקים בגידול תוצרתם, בשדה, ברפת או בלול - מבוקר עד ערב, במשך כל ימות השנה, כולל שבתות וחגים. בזמן שרוב הציבור ישן במיטתו, החקלאי והחקלאית קמים ליום עבודה פיזי מפרך.
בנוסף, נאלצים החקלאים לעמוד על משמרתם בלילות כנגד הפשיעה החקלאית המתפשטת בכל רחבי הארץ, מיישובי אצבע הגליל עד ליישובי הנגב. מעבר לקשיים אלו, סובל החקלאי הישראלי מעלויות ייצור שאין להן אח ורע בעולם המערבי, ובכללן עלות עובדים זרים, מחירי המים והתור בנמלים המייקר את חומרי הגלם.
אינני מתנגד לשוק חופשי, אך תחרות חופשית קיימת כאשר כל הצדדים מתחרים באותם תנאים, מה שאינו מתקיים אצל החקלאי, מגדל הבקר, העופות והצומח הישראלי. לא ניתן לדרוש מהחקלאי הישראלי להתחרות בשוק החופשי בעודו נאלץ לסחוב משקולות שאחיו באירופה ובשאר מדינות העולם אינם סוחבים.
מגיפת הקורונה, הפגיעה בשרשראות האספקה והמלחמה באוקראינה לימדו אותנו את חשיבות ייצור המזון המקומי כגורם לביטחון תזונתי. בתקופת האביב, עת מחירי הביצים עלו פי שניים ושלושה, הייצור הישראלי שמר על מחיר קבוע. דמיינו מצב שבו מחיר הביצים היה משלש עצמו בתקופת פסח ומונע ממשפחות אכילת ביצים בליל הסדר, תוך הפיכת ערב של מסורת ומשפחה לערב קודר.
החקלאי הישראלי מצטיין, מוכשר, בעל יוזמה ויעיל. הפרה הישראלית היא המניבה ביותר בעולם. בשום הישראלי יש פי חמישה יותר אליצין (חומר פעיל עיקרי) מאשר בשום הסיני. אך לצערנו ככל הנראה לא נזכה יותר לצרוך את אותו שום איכותי ישראלי. פתיחת המכסים הפזיזה של הממשלה הקודמת חיסלה את הייצור המקומי, והציבור נאלץ לרכוש שום שאולי מחירו זול מעט יותר, אך ערכו התזונתי ואיכותו פחותים משמעותית.
מי שטייל בדובאי ראה בשווקים איך התמר הישראלי משווק תוך האדרתו כמוצר איכותי ונחשק. אם נחסל כליל את החקלאות הישראלית, ההפסד יהיה לא רק של הצרכן הישראלי – אלא גם של צרכנים ברחבי העולם.
אם נצליח, במאמץ גדול, להשוות את עלויות הגידול והייצור בישראל לאלו המתקיימות בשאר העולם – נוכל להרוויח כולנו, מהיצרן עד הצרכן.
הכותב הוא חקלאי לשעבר והיום ח"כ מטעם הליכוד