מה שקורה במגזר הערבי בשנים האחרונות בלתי נתפס. ארגוני הפשיעה הפכו למפלצות שטורפות כל מי שעומד בדרכם. אין כל ערך לחיי אדם בעיניהם של אותם מנהיגי וחיילי ארגוני פשיעה. בממוצע כל 36 שעות נרצח אזרח ערבי, ועולם כמנהגו נוהג. אז נכון שהאחריות העליונה למלחמה בפשיעה היא של המדינה. נכון שתפקידה של המשטרה להעניק ביטחון אישי לכל אזרח. אך צריך לומר את האמת הפשוטה; במציאות הנוכחית המדינה איבדה שליטה והמשטרה כמעט והרימה ידיים.
טוב עשה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כשקיים פגישת חירום דחופה עם ההנהגה הפוליטית של המיגזר הערבי. למעשה המפגש היה רק עם חצי מההנהגה כיוון שח"כ מנסור עבאס וחברי מפלגתו סירבו להשתתף בפגישה. סירוב זה חושף את סדר העדיפויות האמיתי של מי שכונה בידי השמאל כמנהיג חברתי-אזרחי אמיץ. בפגישה ראש הממשלה נתניהו קבע שבכוונתו להתגייס באופן אישי למלחמה בלתי מתפשרת בארגוני הפשיעה.
אבל זה לא מספיק. מרוב דיבורים ועיסוק ברשויות המדינה ובמשטרה ובחוק שכחנו גורם מרכזי, אולי החשוב ביותר, שהתנער לחלוטין ממחויבותו להיאבק למען החברה הערבית, ובמקום לעמוד בחזית המאבק אותו גורם החליט לשבת ביציע, לתת עצות ולמתוח ביקורת. מיהו אותו גורם אתם שואלים? ההנהגה הערבית עצמה. הנהגה זו כוללת את וועדת המעקב העליונה, המנהיגות הפוליטית והמנהיגות הדתית, כולם בלי יוצא מן הכלל התנערו, דה-פקטו, מאחריותם והפנו אצבעות מאשימות למדינה, למשטרה, למערכת אכיפת החוק ולכל מי שקשור או לא קשור לנושא זה.
כולנו יודעים שכאשר ההנהגה האזרחית הערבית תוקעת את שיניה החדות בנושא שבאמת חשוב לה הם לא מוותרים ולא מפחדים. אנחנו מכירים את הפגנות הגדולות שהנהגה זו ארגנה למען אחיהם הפלשתינים. את הקריאות המסיתות נגד מדינת ישראל. את השבתת הרחוב הערבי לקידום אג'נדה אנטי ישראלית ועוד ועוד. כל האנרגיות שיש להנהגה הערבית האזרחית-דתית נעלמות לגמרי כשמדובר בהתמודדות פנימית שלהם עם הבעיה מספר אחת של החברה הערבית הישראלית. לפתע, לא באמת שומעים ביקורת אמיצה. פתאום זה לא באחריותם. זאת לא מנהיגות זאת פחדנות.
תארו לעצמכם מיגזר אחר בחברה הישראלית – חרדים, מתנחלים, רוסים, אתיופים – שכל שלושים ושש שעות היו נרצחים אנשים מהמיגזר בידי בני המיגזר עצמו. את מי היו מאשימים כאחראים למציאות עגומה שכזו? למי היו מפנים אצבע ראשונים לפני המשטרה, המדינה והחוק? למנהיגי המיגזר. לרבנים, למנהיגים הפוליטיים למעצבי דעת הקהל מקרב המיגזר. היו מאשימים אותם בהתנערות מאחריותם הציבורית. היו טוענים נגדם שבגלל החינוך, או נכון יותר לומר חוסר החינוך, נוצר וואקום שהתמלא על ידי ארגוני פשיעה. היו דורשים מהם עשייה. לא היו מרפים מהם. משום מה, במקרה של החברה הערבית הישראלית ההנהגה האזרחית-פנימית שלהם חומקת מאחריות ולא נדרשת לתשובות.
כדי להילחם באפקטיביות בגל הפשיעה המטורף שעובר על החברה הישראלית לא די בהצפת הערים והיישובים הערבים בשוטרים ובלשים. לא די אפילו באכיפה מחמירה, כדי לסגור את המעגל חייבים לרתום את ההנהגה הערבית שיעמדו בחזית המאבק. במציאות הנוכחית זה ידרוש מההנהגה הערבית אומץ לב, אבל בדיוק לשם כך הם בתפקידי הנהגה. כי זאת יש להבין הנהגה אמיתית באה לידי ביטוי דווקא ובעיקר בזמני חירום, ובשעות מצוקה. לעמוד בצד בשעות גורליות שכאלה איננה מנהיגות. כל מי שטס במטוס יודע שבשבעים אחוז מזמן הטיסה מי שמטיס את המטוס הוא הטייס האוטומטי.
לא צריך ללמוד טיסה ולהשקיע זמן וכסף כדי להטיס מטוס בשגרה, לשם כך יש טייס אוטומטי. טייס אמיתי וטוב בא לידי ביטוי באותם שלושים אחוז מהזמן שבו צריך מיומנות מקצועית. באותם רגעים של חירום ומצוקה. באותן נקודות רגישות של המראה ונחיתה של סערות וברקים. הגיע הזמן שההנהגה הערבית האזרחית יתייחסו למציאות הרצחנית שבה הם חיים כשעת חירות ומצוקה ויהפכו להיות מנהיגים בפועל ולא בתואר.
ללא מעורבות פעילה ועמוקה של ההנהגה הערבית במאבק נגד ארגוני הפשיעה, המלחמה להשבת השקט והביטחון לרחוב הערבי לא תצלח. את זה יודעים מנהיגי הציבור הערבי, ויותר מכך, את זה יודעים מנהיגי וארגוני הפשיעה עצמם. זאת הסיבה שאותם ארגונים מסוכנים מפעילים לחץ רב על ההנהגה האזרחית של הציבור הערבי. הם מאיימים ופוגעים במקורבים להם, בעוזרים שלהם ובמאבטחים שלהם.
רק שילוב כוחות בין המדינה, המשטרה, רשויות אכיפת החוק וההנהגה הערבית עצמה יש סיכוי אמיתי וגדול להביס את ארגוני הפשיעה, למנוע את המשך הרציחות וחיסולי החשבונות ולהביא שקט וביטחון לעשרים אחוז מאוכלוסיית ישראל. הגיע הזמן לדרוש לא רק מרשויות המדינה להתעורר ולפעול, הגיע הזמן להתחיל בהשכמתם של ההנהגה הערבית הישראלית.
קומו והתעוררו כל חברי ההנהגה הערבית הישראלית!
הקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב, ויועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו, לשעבר