שלום לך קלמן ליבסקינד, אני יעקוב איברהים, מנהל שותף של המחלקה הציבורית, "איש יוזמות אברהם" המוזכר בכתבה שלך "מחיר הדמים" שהתפרסמה ביום שישי האחרון ובה טענת כי הספירה שלנו את קורבנות האלימות והפשיעה בחברה הערבית נועדה לעשות מניפולציה.
מי עושה מניפולציה במספרי הנרצחים בחברה הערבית? | קלמן ליבסקינד
תופעת האלימות והפשיעה בחברה הערבית גדלה בשנים האחרונות לממדי ענק וחדרה לכל היבטי של האזרחים הערבים. אין בטחון אישי ברחובות והרבה אנשים חוששים לצאת מהבית, שגם הוא לאחרונה הפך למקום מפחיד. לכן, בהיעדר גוף רשמי שעוקב אחרי מימדי התופעה, לקחנו לפני מספר שנים את התפקיד הקשה הזה על עצמנו. גם בשנה הנוכחית, אנחנו מפרסמים, בצער רב, את מניין הנרצחים העדכני, מיד עם קבלת ההודעה על כל מקרה רצח בחברה הערבית.
אנחנו לא רוצים להפוך את הקורבנות למספרים. מאחורי כל קורבן יש משפחה: הורים, אחים ואחיות ולעתים קרובות גם אלמנה ויתומים. אך גם, מאחורי כל קורבן יש חברה שלמה מוטרדת מאוד: מי יהיה הנרצח הבא? כפי שזיהית גם בטורך, לא חסרים מקרים בהם אנשים נרצחו סתם, כי היו במקום ובזמן הלא נכונים.
אני מבקש להסביר את האמירה שלי שציטטת: אנחנו סופרים רק את קורבנות החברה הערבית כי תופעת האלימות בחברה שלנו שונה באופן מהותי מהפשיעה בחברה היהודית. לתופעה מחרידה זו ישנם גורמי עומק ייחודיים – כלומר, תהליכים ונסיבות כלכליים וסוציולוגיים שהובילו להסלמה הקשה – ולא מדובר ב"תרבות" (לעניין זה אפשר להשוות למספר קורבנות הרצח בחברה הפלסטינית בגדה המערבית, שעומדים, נכון לעכשיו, על 19 מתחילת השנה לפי נתוני המשטרה הפלסטינית – לעומת, נזכיר, למעלה ממאה קורבנות בישראל).
בין גורמים אלה ניתן לציין את השיטור החסר ביישובים הערביים (נוכחות, זמינות והיענות נמוכה של המשטרה) ואמון נמוך במשטרה; מאבק על מכרזים, תקציבי פיתוח, אספקת שירותים, קווי חלוקה וכו'; מצוקת הון ואשראי, היעדר כלים פיננסיים מותאמים ובעקבות כך התפתחות מסיבית של שוק אפור; עוני, אבטלה וחוסר מעש ותקווה בקרב צעירים; עימותים על רקע מחסור קרקע והיעדר תכנון; תמורות בתפקיד המשפחה בחברה הערבית ומעבר לחברה אינדיבידואליסטית יותר, הגורמים לכך שהמשפחה אינה מקור לביטחון ולאכיפת החוק כפי שהייתה בעבר, אך גם, כאמור, הרשויות עדיין לא ממלאות תפקיד זה באופן מספק בחיי האזרחים הערבים; לחץ על הפשיעה ביישובים יהודיים וזליגתה ליישובים ערביים; מצבה החברתי-כלכלי של האוכלוסייה הערבית – מחצית מכלל המשפחות הערביות מוגדרות כעניות וכמעט שני שלישים מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני; אי-שוויון בשירותים הניתנים לאזרחים הערבים אשר בא לידי ביטוי, בין היתר, בנוכחות דלילה של מוסדות הממשלה ביישובים הערביים, חוסר בשירותי בנקאות ועוד.
מצבם של הצעירים הערבים בישראל היום נמצא בפער משמעותי מעמיתיהם היהודים, כפי שעולה גם מדו"חות מבקר המדינה בנושא צעירים בחברה הערבית (מאי 2023) והפערים בערים המעורבות (יולי 2022). פערים אלה יכולים להסביר מדוע צעירים ערבים רבים מגיעים לעולם הפשע (גם אם באופן חלקי). כך למשל כותב המבקר בדו"ח שפורסם במאי 2023: "בין ההסברים האפשריים למתאם החיובי בין פשיעה לחוסר מעש ניתן למנות את תחושת השייכות הנמוכה של רבים מהצעירים הערבים לחברה ולמדינה, שמחמירה במצב של חוסר מעש. מנגד, הצטרפות לארגון פשיעה מייצרת תחושת שייכות ומציעה 'כסף קל'".
הפערים בחינוך והטיפול הממשלתי בהם הם דוגמא טובה: בנוסף לפערים במערכת החינוך הפורמלי, החברה הערבית סובלת מפערים גם בתחום החינוך הבלתי פורמלי, שמצבו בה ירוד מבחינת כמות ואיכות הפעילויות והנגישות לתשתיות. יש מחסור במגרשי ספורט, מרכזים קהילתיים, מבנים ייעודיים לפעילות נוער, וספריות. הסיבות לכך הן חוסר תקצוב ברמה הממשלתית וברמת הרשות המקומית, רמת תשתיות כללית נמוכה, מחסור בתכנים מתאימים, פער בהון אנושי וחסמים חברתיים ותרבותיים ייחודים לחברה הערבית.
זו, כאמור, רק דוגמא אחת לפעילות חלקית מאוד של המדינה במתן שירותים לציבור הערבי. המצב דומה או חמור מכך בשאר היבטי השירות הממשלתי שניתנים לאזרחים הערבים. אמנם, לציבור הערבי ישנה אחריות. גם כארגון אנחנו פועלים כדי לקדם פעילות קהילתית נגד האלימות והפשיעה. אבל גם במקרים האלה, המדינה אינה תומכת: כך למשל, פרויקט שלנו בשיתוף משרד הפנים ביקש להעניק כלים למאבק באלימות ופשיעה לאימאמים, אולם הוא הוקפא על-ידי משרד הפנים ומאז, חרף ניסיונות שלנו להמשיך לקדמו, לא ניתן האישור לקדמו.
מאפיינים וגורמים אלה שונים באופן מהותי מאלה של האלימות והפשיעה בחברה היהודית – כשם שהשירותים שהמדינה מספקת ליהודים ולערבים מובחנים מאוד, לצערנו. בהמשך לכך, באופן יחסי לחלקם באוכלוסייה, יש הרבה יותר קורבנות ערבים של פשיעה ואלימות מאשר בחברה היהודית. לכן אנחנו סופרים את כל הקורבנות הערבים שקיפחו את חייהם בנסיבות של אלימות ופשיעה. בכך, וכן בפעולות רבות שאנחנו עושים במקביל, אנחנו מבקשים להצביע על התופעה הקשה והסבוכה הזו, ולקדם פתרונות מועילים, בטוחים ויסודיים.