היסטוריונים, בדומה לארכיאולוגים, אינם מגלים דברים חדשים, אלא חושפים דברים שהיו. דוד בן־גוריון הורה לתפוס חי את אדולף אייכמן, כדי להעמידו למשפט בירושלים, ובכך להביא בפני העם היהודי בפרט והעולם בכלל את ממדי השואה שעד אז האנושות לא הכירה. כלומר רק בעת פתיחת משפט אייכמן ב־1961 - 16 שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, למד העולם להכיר את היקף הזוועה שאירעה לעם היהודי ושלא היה לה תקדים בהיסטוריה.
כזאת לא קרה ל”תקומה”. הרוב המכריע של ניצולי השואה שעלו מהאפר לא חיפשו מזור לגוף ומרגוע לנפש בארצות העולם אלא באו לארץ ישראל, לפני מלחמת העצמאות, במהלכה ואחריה, כדי לסייע בהקמתה. כאשר ביקר בן־גוריון במחנות העקורים מיד לאחר הניצחון על הנאצים הוא לא ראה בניצולים רק “מוזלמנים” – שלדי אדם מהלכים, אלא עתודה מלחמתית אם מדינות ערב יצטרפו לערביי ארץ ישראל במלחמה. מיכאל בר זוהר, הביוגרף של בן־גוריון, מצטט את מקורבו, שלמה שמיר, שאמר ש”הזקן” ביקש ממנו להכין “תוכנית לעלייה ג’” להבאת 100 אלף ניצולים עם נשק ארצה.
זה נשמע כפנטזיה בן־גוריונית, אלא שמאז שובו מאירופה לאחר המלחמה וביתר שאת לאחר החלטת האו”ם על הקמת המדינה, הנחה בן־גוריון את שליחי המוסד לעלייה ב’ להביא כמה שיותר ניצולים הכשירים לשאת נשק. ב־8 בפברואר 1948 רשם בן־גוריון ביומנו: “זאב שינד, מפעילי המוסד לעלייה ב’, יוצא מחר. מסרתי לו החלטת ההנהלה של העפלת צעירים מוכשרים לעבודה ולהגנה. בעלייה ד’ הגענו בחודש ינואר ל־785 איש, אפשר להגיע במרס ל־1,200 ובאפריל ל־2,000”.
ואכן חזון זה תורגם לכוח אדם שעמד לרשות כוחות ההגנה של היישוב. אלוף ישעיהו גביש, ממפקדי הפלמ”ח וראש עמותת בית הפלמ”ח בתל אביב, אמר כי כמחצית מהכוח של הפלמ”ח בראשית מלחמת העצמאות הייתה שורדי השואה. פרופ' עמנואל סיון כתב בספרו “דור תש”ח - מיתוס, דיוקן וזיכרון”, שכ־40% מהכוח הלוחם של צה”ל בראשית המערכה היו ניצולי שואה. חוקרת השואה פרופ' חנה יבלונקה, נקבה במספר של 50%, ולא מכבר היא דיברה על 60%. דומני ששני הנתונים נכונים. מחקר של אסף אנין שהתפרסם ב”מערכות” ב־2003 מביא נתונים של ראש ענף היסטוריה יהושע בן אריה שלפיהם ב־15 במאי 1948 הגיע מספר לוחמי צה”ל ל־36,500, ואילו ב־10 ביוני מספרם היה 49 אלף.
ההפרש של 12,500 חיילים הוא מקרב הניצולים, שכן ב־15 במאי כל גבר כשיר לשאת נשק היה מגויס. מספר זה של ניצולים הלך וגדל, ובסיום המלחמה הם היו כ־70% מצה”ל.
חרף כל אלה, במיתוס ובאתוס ובעצם בתודעה הציבורית, גיבורי מלחמת העצמאות היו הצברים ילידי הארץ, אותם הגדיר נתן אלתרמן כ”מגש הכסף” שעליו ניתנה לעם מדינת ישראל. שרידי השואה, אשר היו גורם מכריע במלחמת העצמאות, אינם מצויים ככאלה בתודעה הציבורית ובספרי הלימוד.
ב־27 ביוני יקיים משרד החינוך בבית לוחמי הגטאות יום עיון למורים להיסטוריה תחת הכותרת “תרומתם של ניצולי השואה להקמת המדינה וביסוס עוצמתה”. צדק היסטורי, סוף סוף, במלאת 75 שנה להקמת המדינה.
הכותב הוא עיתונאי וסופר ומהוגי מיזם של תרומת ניצולי השואה להקמת המדינה וביסוסה