כנגד נשיא ארצות הברית לשעבר דונאלד טראמפ הוגש כתב אישום לאחר שה-FBI ערך חיפוש באחוזתו במדינת מיאמי ומצא מסמכים סודיים שטראמפ החזיק בניגוד לחוק הריגול האמריקאי. לא! לא צריך להחסיר פעימה אין זה מונע ממנו להתמודד לנשיאות אם כי הוא יהיה הנשיא היחיד שרץ לנשיאות שכתב אישום מרחף על ראשו. טרמאפ גם זכה לכבוד המפוקפק להיות נבחר הציבור היחידי שהגיע לעמדה הפוליטית בכירה ביותר שננקטו כנגדו הליכים פלילים מסוג זה.
יריבתו בבחירות 2016 הילארי קלינטון, למשל, שמרה אימיילים ומסמכים סודיים תחת כתובת אימייל פרטית (ולא ממשלתית) בזמן ממשל אובמה ומעולם לא הובאה בפני שופט, גם בביתו של הנשיא המכהן ביידן נמצאו מסמכים סודיים בתקופה בה היה חבר בסנאט ולא היה נשיא, ותופתעו לשמוע שגם כנגדו לא ננקטה שום פעולה. אז מה ההבדל בין טראמפ לבין יריביו הפוליטיים, ההבדל הוא שטראמפ כנשיא היה יכול להוריד את רמת הסודיות של המסמכים ואז לא היה ניתן להגיש כתב אישום כלל, אפשרות שלא קיימת לא לקלינטון ולא לביידן.
דמיינו מצב בו טראמפ יורשע וייכנס למאסר טרם הבחירות, כלומר מערכות אכיפת החוק למעשה יחסלו את יריבו הגדול של הנשיא המכהן, והכל רק כי היו אצלו בבית מסמכים שבכוחו היה להוריד את רמת המידור שלהם? קשה לדמיין דמוקרטיה מערבית משגשגת שכולאת יריב פוליטי בגין מעשה כזה אזוטרי, סיפורים שכאלה מתאימים יותר למשטרים חשוכים יותר.
דוגמאות דומות יש גם כאן אצלנו – הדוגמא הבולטת היא תיק 4000 שם הוגש כתב אישום כנגד נתניהו בגין הענות חריגה כתוצאה ממערכת היחסים של בני הזוג נתניהו עם משפחת אלוביץ, רק כדי לגלות שמדובר במערכת יחסית רגילה בין עיתון לשלטון. הפרקליטות, טרם הגשת כתב האישום וכנראה בשגגה, לא בדקה את מערכת היחסים שבין פוליטיקאים לבין התקשורת, שכנראה חסרת תום לב לאור הדלת המסתובבת בין אנשי תקשורת לפוליטיקה הישראלית.
כנגד משה פייגלין הוגש כתב אישום בשל קריאותיו למרי אזרחי בימי הסכמי אוסלו, צעד שלא ננקט נגד אהוד ברק למשל, שקרא למרי אזרחי בשעת פריים טיים בערוץ מוביל רק לאחרונה. ודוגמא מצמררת נוספת, היא כליאתו של דר רחוב שנחשד בפריצה לביתו של שופט העליון בדימוס, אביר זכויות האדם אהרון ברק, ששוחרר לאחר מאסר של 8 חודשים מבלי שנמצאה ראייה אחת להרשעתו. צריך להודות ביושר, טיפול שכזה לא זוכים לקבל אזרחים רגילים מן השורה כאשר ביתם נבזז ולעיתים אף בעברות חמורות יותר.
מערכת אכיפת חוק שמבדילה בין שווים יותר ושווים פחות היא הדרך המהירה ביותר להרוג דמוקרטיות (חוץ מהפיכה צבאית אולי). מערכת אכיפת חוק שכוחה עולה על זה של הריבון, מערכת בה יש ריכוז כח לא סביר בידי פקידים שלא נבחרו שנותנים לתפיסת העולם שלהם להשפיע על עבודתם הוא ביטוי לרפובליקת בננות ולא לדמוקרטיה. לכן, לא ברור מדוע מוכנים המונים לצאת לרחובות על מנת להגן על זהותם של שופטי עליון עתידים במקום על תפקודו התקין של המשטר הקיים.