מליאת הכנסת אישרה בשבוע שעבר בקריאה טרומית את החוק להגבלת שכר טרחת עורך דין בתביעות נגד משרד הביטחון. על פניו, נראה כי התוצאה אליה מתכוונים חברי הכנסת היא תוצאה ראויה וטובה, שכן החיילים תרמו מנפשם למען ההגנה על כולנו ויש לגונן גם עליהם. אולם, מעיון בסעיפי החוק, מצער להבין כי לא כך פני הדברים.

במקום להגדיל את התגמולים הזעומים המגיעים לחיילים, הכנסת פוגעת דווקא באלה המבקשים לשמור על זכויותיהם. החוק לא רק שלא מטיב עם חיילים, אלא כפועל יוצא מחקיקתו הצפויה, יגרום לכך שעורכי דין לא יקחו על עצמם את הייצוג, שכן תביעות אלו לא רק שלא יתנו הכנסה ראויה אלא שהן אפילו לא יכסו את הוצאות המשרד.

רק בשביל לסבר את האוזן, תביעות משרד הביטחון הן תביעות מורכבות אשר בדרך כלל לוקחות זמן רב. מדובר בתביעות הכוללות בתוכן פגיעות מורכבות ורב מערכתיות בטח ובטח כאשר מדובר בתביעות נכים הכוללת פוסט טראומה והפרעות הסתגלות אשר לדאבון הלב נפוצות אצל הלומי הקרב. בפועל, עו"ד המייצג את החייל, הופך להיות האדם היחיד ששומר על זכויותיו, הוא בקיא בדין ומאחוריו ניסיון עשיר של תביעות רבות ומורכבות וידע בנבכי הפסיקה הרלוונטית.

החוק החדש, שעבר בקריאה טרומית קובע כי עו"ד יוכל לגבות מקסימום של 8% מסך התגמולים למשך 5 שנים. לשם הדוגמא, חייל שהוכר כבעל נכות בשיעור של 20%, הרי שגמלתו החודשית מסתכמת בסך של 1,062 ₪ בחודש, האם הגיוני כי חייל שנפגע עת הגן על מדינתו ולו נקבעו אחוזים משמעותיים יקבל בחודש גמלה בסכום זעום זה? 

התוצאה בפועל היא כי שכר טרחתו של עו"ד במקרה זה, יהיה 85 שקלים לחודש במכפלה של חמש שנים, כך שלאחר וועדות רבות שכר טרחתו של עורך הדין יעמוד על סך זעום של 5,100 ש"ח בלבד בתוספת מע"מ ובתוספת דמי פתיחת תיק.

עו''ד שירן זליגמן (צילום: אסף רחמים)
עו''ד שירן זליגמן (צילום: אסף רחמים)

רק על מנת להמחיש את האבסורד בתביעות נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי, הוגבל שכר טרחת עורכי דין למקסימום של 17% בתוספת מע"מ גם כן למשך 5 שנים, יותר מפי שניים, כאשר שם, התגמולים גבוהים בהרבה.

התוצאה של החוק היא תוצאה אבסורדית במיוחד לאור התנהלות אגף השיקום, אשר אינה מקלה עם החיילים, כך למשל רק לאחרונה לקוח משרדנו הוכר כבעל נכות נפשית בשיעור של 50%, לאחר מאבק שנמשך שנה וחצי מול אגף השיקום, שכלל הוצאת הנכה לאבחון חיצוני, שלל טיפולים וועדות רפואיות.

דוגמא נוספת היא נכה, קצין בכיר, שנורה בשוק רגלו במהלך פעילות מבצעית, לא הוכר בתחילה כבעל נכות בברך ורק לאחר שצורפה חוות דעת מקצועית שכללה בתוכה תמונה של מסלול הקליע, הוכר הקשר הסיבתי שבין הפגיעה בשוק לנכות בברך.

על אף השדרוג שעברו המערכות באגף השיקום, עדיין נותרה ההתנהלות מול אגף השיקום מייגעת, האזור האישי כמעט ולא מתעדכן בזמן אמת, החלטות האגף מגיעות מספר חודשים לאחר שניתנו ואף לתשלומים לוקח זמן רב להתעדכן. זוכרים את הלקוח שהוכר כבעל 50% נכות בגין פוסט טראומה? על אף שהחלטת הוועדה ניתנה בחודש פברואר האחרון, רק החודש פעל משרד הביטחון, לאחר התערבות משרדנו להגדיל את התשלום המגיע לו, וגם אז לא הכיר בכל ההטבות הנדרשות.

בתביעות הכרה אלה, כל נכה נאלץ להגיע למספר וועדות על מנת להוכיח את נכויותיו, וועדות זמניות, וועדות קבועות, וועדות ערעור (וועדה עליונה) ואבחונים חיצוניים, האם יתכן ששכ"ט אפילו לא יכסה את נסיעותיו של עו"ד והוצאות משרדו?

האבסורד הוא כי במקום להטיב עם החיילים, להגדיל את התגמולים המגיעים להם, המדינה פועלת וממשיכה לפגוע בהם עת מסכלת את ייצוגם על ידי אנשי מקצוע.

הגבלת שכר טרחה חייבת להיעשות לאחר שתבוצע בדיקה מעמיקה ולאחר שחברי הכנסת יהיו ערים להגבלות הקיימות במוסד לביטוח לאומי. בנימה זו, יש להחמיא דווקא למערכותיו של המוסד לביטוח לאומי וליעילותו וזאת להבדיל מאגף השיקום.