ביום ראשון השתתפתי בשיחת זום מרתקת בין פעילי מחאה ישראלים לבין תסריטאים אמריקאים שובתים. לכאורה אין שום דבר שמחבר בין שתי הקבוצות. האחת היא נגד צעדים אנטי-דמוקרטיים והשניה מקצועית ודורשת שיפור תנאים. מכיוון ששתי המחאות נלחמות על תשומת לב ציבורית לאורך תקופת זמן ארוכה, ביקשו מהאיגוד האמריקאי לשמוע פרקטית איך זה נעשה בארץ.
בשלב מסוים השיחה קיבלה טוויסט לא צפוי, כשהבנו, הישראלים על הזום, שיש פה מאבק חדש שכל אחד מאיתנו יאלץ להילחם והוא מסוכן הרבה יותר מיריב לוין והרבה יותר עיקש משמחה רוטמן. הקרב הבא אחרי הצלת המדינה הוא על התרבות ועל הפרנסה של כולנו.
גילדת הכותבים של אמריקה (WGA) שובתת מאז מאי. אחת הדרישות המרכזיות היא הגבלת השימוש בטכנולוגיות חדשות בתהליך הכתיבה. לא סתם נזעקים עכשיו התסריטאים האמריקאים בדרישה לרגולציה מחמירה על חדירת ה-AI. הם צופים פני עתיד. לחדר הכותבים יכנס בחודשים הקרובים שחקן חדש, זול, שופע רעיונות. כזה שלא מתעייף, לא מתמרמר אחרי שעה וחושב מאיפה להזמין צהריים.
בשלב הראשון- המערכות יוכנסו לתוכניות הלייט-נייט האמריקאי. המונולוגים שפותחים את התוכניות האלו נכתבים מדי יום בלוח זמנים לחוץ במיוחד, והפאנץ-ליינים שבהם די תבניתיים. אלגוריתמי בינה מלאכותית, חמושים ביכולות עצומות של ניתוח נתונים, מיומנים בזיהוי דפוסים, ניואנסים לשוניים ואפילו את ההקשר הרגשי הנדרש ליצירת בדיחות יעילה.
ה-AI פשוט יקצרו טווחים עבור התסריטאים. אין יותר משבר כתיבה מול דף ריק. קבלו מעכשיו את משבר הכתיבה מול דף מלא. תוך זמן קצר,כך לפי המומחים, גם הדרמות, גם הקומדיות וגם תוכניות הילדים יתחילו להשתמש במכונה לקצר את תהליך הכתיבה. בהתחלה זה יהיה צולע יותר והמכונה הלומדת, תשתפר במהירות עד שתגיע לרמה שלא ניתן יהיה להבחין בהבדלים בין האמיתי לסינתטי.
האולפנים מצידם טוענים שה-AI הוא כמו להכניס מעבד תמלילים. שתסריטאים לא יאבדו את העבודה ל-AI אלא מקסימום לתסריטאים אחרים - כאלה שיודעים טוב מהם לעבוד עם ה-AI. יתרה מזאת, הוא יאפשר לכותבים מקבוצות עם ייצוג חסר להכנס לחדרי הכותבים ולמעשה ישפר את המוצר הסופי.
הכל נכון - אבל בסוף האולפנים עושים את זה רק בשביל להוריד את העלויות האסטרונמיות של חדרי הכותבים ואגב כך גם לפגוע כלכלית בדרישות של התסריטאים על זכויות היוצרים במוצר הסופי, כי הרי מחשב השתתף ביצירה.
ואם זה נשמע כמו פרק מ"מראה שחורה" זה לא סתם. כשעבד על העונה החדשה של הסדרה, צ'ארלי ברוקר ביקש מ- ChatGPT ליצור פרק של הסדרה בסגנון המוכר. ברוקר אמר שבמבט ראשון הגיע משהו סביר, אבל במבט שני זה היה גיבוב של כל מיני שבבי רעיונות מפרקים קודמים בלי יצירה של דבר חדש. זה יהיה מבחנו הגדול של ה-AI האם יצליח להיות מעבר למלקט מתוחכם ולהפוך ליצרן עצמאי. האם התרבות האנושית תישאר אנושית ותתפתח למקומות חדשים או לקט של מה שכבר מוכר.
פה זה כבר המלחמה של כל אחד מאיתנו - לא רק תסריטאים במקומות אחרים אלא כמעט כל בעל מקצוע עומד בשנים הקרובות לקבל שותף דומיננטי יותר או פחות בשם ה-AI. גם אם אתה רופא או עורך דין או רואה חשבון. המין האנושי יגיע למקומות חדשים ויפתח הזדמנויות חדשות. אבל את השיח הזה אסור להפקיר לכוחות השוק. זו שאלה מהותית וסופר מורכבת עם השלכות חברתיות רחבות. השילוב של טכנולוגיות בינה מלאכותית צריך להיות מונחה על ידי שיקולים אתיים ועל ידי גופים נטולי אינטרס מסחרי, כדי להבטיח שעובדים אנושיים יישארו חלק בלתי נפרד מהמערכת האקולוגית היצירתית.
ה-AI הוא נמר מדהים ויפיפה והחברה המערבית לא תצליח להמנע מהפיתוי לרכב עליו, אבל כדאי לה לזכור שבלי בלמים ראויים הוא ינשוך אותה בישבן.
עמרי מרכוס הוא איש קריאטיב שמייעץ בתחומי התוכן והטכנולוגיה