אני יכול להבין למה החליט כבוד השופט נעם סולברג לומר למחוקקים אל תבנו על דעותיי, אשר באו לידי ביטוי בהרצאה או במאמר, על מנת שהם יהוו את הרציו או אבן היסוד של החקיקה שאותה אתם רוצים להעביר על מנת להגביל את מבחן הסבירות. מי שיעיין במאמרו של השופט סולברג יבין עד מהרה שיש פער אדיר בין הצעת החוק לביטול עילת הסבירות לבין הערותיו ודעותיו של השופט סולברג במסגרת הבעת עמדה לא מחייבת מחוץ לתחום ההכרעה השיפוטית. סולברג, בתבונה רבה, אינו רוצה כי יטילו עליו בעתיד את האחריות לקידום החקיקה המפליגה בתחום זה. הוא מקדים ואומר לנו: לא ידיי שפכו את הדם.
מה שמונח כיום על סדר היום זה אופיו של הכוח השלטוני בישראל. הבעתי דעתי בפני ועדת החוקה ואמרתי לחבריה שהם צריכים לתת תשובות לכמה שאלות בסיסיות קודם שהם מקבלים החלטות סופיות בסוגיה זו, והחשובה בהן היא איך ביטול עילת הסבירות ישפיע על התנהלות והתנהגות שרות ושרי הממשלה בעתיד. הלוא ביטול עילת הסבירות יעניק להם כוח מופלג. מצב שבו הם מצויים בהרבה מובנים מעבר לכל ביקורת ציבורית משפטית, להבדיל מביקורת תקשורתית. את התשובה לשאלה זו צריך לתת בעיקר בהתחשב בשיטה הפוליטית הנוהגת בישראל ובנורמות הציבוריות שלנו כי זה מה שיקבע את דפוסי ההתנהלות השלטונית במדינה ויחסי השלטון מול הציבור הרחב.
בהכירי את המערכת הפוליטית אני משוכנע שמתן כוח מופלג לשרות ולשרים יגרום להחלשת המחויבות שלהם לאינטרס הציבורי וליצירת מצב של שרירות שלטונית. המשפט שואף לבנות ולבסס מבחנים משפטיים אובייקטיביים ככל האפשר, על מנת שנוכל להגן על אותם ערכים חברתיים או שלטוניים או אפילו מוסריים החשובים לכולנו. עילת הסבירות שהתפתחה על פני מאות שנים היא אחת מיצירות המשפט הבאות להבטיח לנו שמירה על חלק מערכים אלה. אנו מעוניינים במחויבות מלאה של שרים לאינטרס הציבורי. בני אנוש, בדרך כלל, לא עומדים במבחן כשמוענק להם כוח מופלג.
חזיתי בסרטון הקצר של ראש הממשלה בנימין נתניהו שבו הוא אומר לנו שביטול עילת הסבירות דווקא יחזק את הדמוקרטיה, כשהוא נשען על חוות דעתו של השופט סולברג. אז אמרתי לעצמי אלכה אף אני ישירות אל המקור ואראה מה אומר השופט ועל מה הוא מבסס את חוות דעתו כפי שפורסם בכתב העת “השילוח”. תוך עיון בדפי הרשימה אני מוצא את הפסקה הבאה: “דיברתי על הברכה שהביאה בכנפיה המהפכה החוקתית, על מעלתה המוסרית בהגנה על הפרט מפני זולתו, מפני הרוב ומפני השלטון. השעה כשרה עתה, אמרתי, לשימור הערכים הגלומים בזכויות היסוד החוקתיות". מקריאת דברים אלה הבנתי בפשטות שהשופט סולברג תומך בערכי המהפכה החוקתית. אבל אינני בטוח שאלה הנשענים על חוות דעתו לעניין מבחן הסבירות תמימי דעים איתו בתחום מרכזי זה. לא יכולה להיות סלקטיביות. הם אינם יכולים לאמץ רק חלקים הנוחים להם מתוך מאמרו. הם צריכים לאמץ את המסכת כולה.
בהמשך אומר השופט סולברג כי “החלטות המתקבלות על ידי דרג נבחר – ממשלה, שרים, ראשי רשויות - הן על פי רוב החלטות המשקפות תפיסת עולם; תפיסת עולם ערכית, תפיסת עולם מקצועית”. עם הנחת יסוד זו קשה מאוד להסכים, במיוחד כשאנו חוזים כמעט מדי יום כיצד מתנהלת קואליציה בישראל, על פי איזה שיקולים ומהם הדחפים המניעים אותה, אשר ללא כל ספק, אלה דחפים שעל פיהם מותר להקריב ערכי יסוד מקודשים למען שמירה על כוח שלטוני, והלוא גם השופט סולברג בתוך עמו הוא יושב. הלוואי והחלטות ממשלה, ובעיקר החלטות שרים, היו מדודות ונעשות על פי ראיית העולם של השופט סולברג.